בגיל 46, העיתונאי והבמאי המוערך שי גל, נכנס לתוך חדר חדש, בו הידע והמיומנויות שרכש לאורך הקריירה שלו אינם רלוונטיים. כבר 20 שנה שהוא נמצא בחיפוש אחר סיפורים אנושיים המרכיבים את החיים, מתעד ומציג אותם בפני העולם. כעת, הוא בוחר להציג סיפור אחר, הפעם על הבמה הגדולה - ומביא את הסיפור את של עצמו.
ביום רביעי האחרון הוא עלה לראשונה על הבמה של "רוקדים עם כוכבים" (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, קשת 12) יחד עם הפרטנרית שלו לרחבה, רומי נוף, לביצוע בכורה והציג חזות מסקרנת. זוגתו ואם בנותיו הייתה בקהל והתפעלה לראות כיצד גל שוחה היטב במים שאינם מוכרים לו. "זה היה מדהים", היא אמרה ואנה ארונוב הוסיפה מיד אחריה: "ממש התרגשתי בשבילך, זה היה מרגש לראות אותך בתוך הריקוד".
הערב התחרות הולכת לעלות הילוך. המפורסמים יעלו על אותה רחבה, רק שהפעם הם ילחמו על מקומם - וזוג ראשון ימצא את עצמו מחוץ למשחק. בריאיון ל-mako גל מספר כיצד החברים והקולגות הגיבו להשתתפות שלו בתוכנית, על הדינמיקה בחדר החזרות ועל הרגע בו התחיל ללמוד שפה חדשה - שפת הגוף.
"זה שמיים וארץ. 20 שנה שאני עיתונאי, עושה סרטים, חדשות, אולפן שישי ועובדה", הוא פותח את דבריו, "אני רגיל להיכנס למקומות שאני יודע, ופה אני לא מכיר את השפה - אני צולל לעולם חדש. מצד אחד זה מפחיד, מצד שני זה מאוד מאתגר ומסקרן. יש גם משהו יפה בללכת לתוך מקום שאני לא יודע ללכת בו, מזרק לחיים".
>> רוצים לדעת הכל על "רוקדים עם כוכבים"? הגעתם למקום הנכון
כאמור, אנחנו רגילים לראות את גל בדמות העיתונאי, זה ששואל את השאלות ומספר את הסיפור - מה שמשתנה בימים אלו. "רואים מישהו שמתמודד עם עולם חדש לגמרי. זה להוציא ממני משהו שאני אפילו לא יודע מה קיים שם. זה אחר, שונה לגמרי מהקול הזה של החדשות. מצד שני, זה לא באמת אחר: בסוף אנחנו מדברים באותה שפה. זה סיפור עם אנשים, רק שהפעם, הסיפור הזה יהיה טיפה עליי - שזה גם אירוע מוזר בפני עצמו. כמי שרגיל לשלוט בסיפור, פה אני חייב לשחרר לגמרי ולסמוך על הפרטנרית שלי".
איך אתה עם זה?
"קל לסמוך עליה, יש לה וואחד קבלות. היא הייתה אלופת הארץ, היו לה בני זוג בריקודים שהיו מדהימים - ועכשיו היא צריכה להתעסק עם מישהו כמוני. האירוע טיפולי", הוא אומר בהומור שמאפיין את רוח השיחה, "אבל יש לה סבלנות, היא מדהימה; כישרון אדיר וקשיחות. נוכחת שם דוקטרינה סובייטית, וזה מצוין, אחרת לא נגיע לשום מקום. יש לי המון הערכה לעולם של הריקוד, היכולת לשלוט בגוף היא מדהימה בעיניי, אני באמת מלא בקנאה. התחלתי לקנא ברקדנים, הבנתי שהפער ביני לבינם הוא פשוט עצום. זה ממש ללמוד שפה, שפה גופנית".
איך הקולגות הגיבו להחלטה?
"מצד אחד אני חושב שהם מעריכים את ההרפתקנות, ומצד שני אומרים: 'מה קרה לשי? משהו השתבש שם', יש כאלה שמרימים גבה, אבל הרוב מפרגנים. בטח הם גם ישמחו לראות את ההמשך, כי יהיה להם חומר שהם יוכלו לצחוק עליי שנים. כל החיים עבדתי כדי לבנות את שמי הטוב, והנה אני מחריב אותו".
מה הם יראו?
"הם באמת יראו משהו אחר, אבל גם אני רואה אצלי משהו אחר. זה לא שאני מסתכל במראה ואומר: 'הנה הרקדן', אני עוד לא מזהה אותו, הוא כרגע דמות מאוד מעורפלת במראה. אני חושב עם הזמן אתפוס עמידה זקופה ואתחיל לזוז כמו שרומי מצפה ממני".
View this post on Instagram
השופטים לא בוחלים במילים. הם יודעים מה הם רוצים לראות, מה מספיק לדעתם לשלב המדובר- והדרישות גבוהות. "אני מעריך אותם", הוא אומר, "ברמת האגו ברור שזה לא קל לשמוע ביקורת לא טובה, מצד שני יותר קשה לי לשמוע ביקורת לא טובה על סדרה שלי. נעים זה לא יהיה, אבל אלה חוקי המשחק".
גל מודע היטב לחוקי המשחק - והוא הגיע לתחרות לאחר שהשיל מעצמו את השריון שהיה רגיל לעטות לאורך השנים. "הסרתי את השיריון של העיתונאים, אני אומר 'היט מי'. זה לא שעם השנים נהיה יותר קל לנו לקבל ביקורת, זה לא שאנחנו נהיים חסינים או פגיעים - אני חושב שמה שמשתפר אצלנו - זה היכולת לקום מהר יותר על הרגליים אחרי האגרוף. האגרוף יגיע, אנה תיתן את המבט של 'נו באמת', אני שומע את בליעת הרוק של אלי. אבל אני מקווה שאני אוכל לקום על הרגליים".
מה היתרון שלך על אחרים?
"כשאני עושה משהו אני משתדל לעשות אותו כמו שצריך, בגלל זה אני מעריך את האמנות הזאת, מעריך עבודה והשקעה. לא היו לי קיצורי דרך בקריירה שלי, לא הייתי ילד הפלא של מישהו, עשיתי את כל הדרך המאוד ארוכה מתחקירן לכתב של 'אולפן שישי', ל'עובדה', וגם פה צריך לעשות אותה אבל אין מספיק זמן. בסוף יש לי גם צד שיודע שלא צריך לקחת את הכל ברצינות תהומית בחיים, הגעתי לגיל שזה בסדר שיש דברים שהולכים פחות טוב. לא אשקר, זה לא שאני לא רוצה להצליח, שיגידו: 'ואללה שי יודע לרקוד', אבל יש דברים יותר קשים".
לגל וזוגתו שלוש בנות, ונראה כי כולן חולקות את החיידק שהוא נדבק בו לאחרונה. "הן רוקדות. אשתי הייתה רקדנית אז הבית מאוד מפרגן", הוא מספר, "הן דחפו אותי ללכת, אמרו לי: 'אתה היחידי שמאחור', אני לא בטוח אדביק את הפער, אבל הן מפרגנות וגם קשוחות - המבקרות הכי קשוחות שלי. אשתי לוקחת אותי כפרויקט טיפולי, היא גם מלאת קנאה כמובן כי היא רקדנית ומה פתאום אני רוקד".
ממה אתה חושש בתחרות?
"תמיד יש את הפחד שאשכח את הצעדים, אבל הפחד העיקרי שלי זה שאני לא רואה להיראות כמו מישהו שהכריחו אותו לרקוד. בסוף ריקוד דורש לשחרר משהו פנימי עמוק, של להיות שם כל כולך, כל מקצוע דורש את זה - גם עיתונות. כשאתה מראיין מישהו אתה צריך לחיות אותו, להרגיש אותו, זה אותו הדבר כאן. רק יש כבלים שאני צריך לשחרר אותם, כי זה לא אני, זה לא האוטומט שלי לבוא ולהתפרץ במקום סוער. המקום שלי הוא אחר, קצת יותר שמור, מוקפד ופרטי".
גל יוצא מאזור הנוחות שלו, דבר שאינו קל עבור אף אדם. אבל נראה כי הפחד הגדול ביותר שלו הוא שהוא לא ימצה את החוויה. "ללמוד משהו זה חלק מהחוויה, גם להיות מסוגל לפתוח עוד משהו. גברים פותחים דברים בגיל מאוחר, ככה אנחנו. אני רק מקווה שזה משהו שאני אהנה לפתוח אותו, להתמודד עם הדבר הזה - כי יש לזה מחיר. זה חלק מלאפשר לעצמך להיות פגיע וכשאתה מאפשר להיות פגיע אתה יכול להיפגע. זאת נשמעת שיחה דרמטית, אבל יש בזה משהו שאני אומר 'בואו נראה, בואו נבחן את עצמי שם'".
ואז הוא מדגיש כי הוא לא מותיר את עולמו מאחור, אלא מוסיף עוד רובד למכלול ששמו שי גל. "אני לא משאיר את עולמי מאחור, פשוט מוסיף עוד שכבה לעולם הזה - והיא כנראה לא השכבה הצפויה ביותר. מרבית האנשים לא הימרו שאני אהיה ב'רוקדים עם כוכבים', גם חברים שלי אומרים לי: 'מה קורה שם?'', אבל רובם אומרים את זה בחיוך, מפרגנים, הם נורא סקרנים לראות מה יצא מהניסוי הזה, איך הוא יגמר, בסוף כמו כל טרגדיה טובה".
בחודשים האחרונים גל מבלה יחד עם הפרטנרית שלו נוף שעות רבות בחדר החזרות, ונראה כי מעבר לקשר שנבנה ביניהם בצורה טבעית, הוא מעריך אותה על פועלה בחייה. "רומי היא מקסימה, היא עשויה מהחומרים של הגיבורים בכתבות שלי", הוא מספר, "היא אמנם צעירה, פער הגילים בינינו מאוד גדול, אבל יש בה חוכמת חיים של מישהי שעשתה את זה בעצמה. היא 'סלף מייד'', חצבה את הדרך שלה, שום דבר לא בא לה על מגש של כסף. אלה האנשים שאני הכי אוהב בחיים, יש לי הערכה אמיתית אליהם והיא כזאת".
מי הבוס?
"היא המובילה, אין מה להתבלבל. אני בסך הכל מנסה להיות חייל טוב, אבל אני חושב שזה בסוף תהליך עמוק, תהליך של באמת לסמוך על מה שהיא אומרת, להבין שהיא רואה דברים שאני לא רואה. זה גם לדעת להכיל את האכזבה שלה, כי יש לה גם אכזבות".
אתם צוחקים ביניכם?
"בלי הומור אין שום דרך לשרוד את האירוע הזה, הומור זאת התרופה היחידה שמחזיקה אותי בבוקר. אנחנו צוחקים המון, כל הזמן, אני גם נוהג באופן קבוע לאכזב את רומי ואז משתמש בהומור בשביל לבנות בחזרה את האמון - זה הכלי היעיל".
איזה מתחרה לדעתך מהווה פייט?
"יש פה כוכבים שזה העולם שלהם. הם חיים על במות, ואני מסתכל ואומר: 'אוקיי שם אני בבעיה'. מצד שני, זאת חבורה של אנשים רציניים, שלוקחים את העבודה שלהם ברצינות, זה מדהים".
בינינו, יש משהו שלא יודעים עלייך?
"בגלל שאני 1.87 אז כנראה יותר מדי שנים רכנתי לכיוון אנשים, וחצי ממה שאנחנו עושים זה לנסות ליישר לי את היציבה. אני מוצא את עצמי הולך בצורה בלתי רצונית ברחוב ועושה תנועות של טנגו - זה דבר מאוד מוזר, אנשים מסתכלים על זה מהצד בצורה לא ברורה. זה גם די מדהים, אני מאמץ ז'רגון חדש של עולם שאני לא מכיר".
מי לוקח?
"הטובים ביותר, אין לי מושג. אני מאמין בדוקטרינה של חיים משבת לשבת, אנחנו צריכים להיות כל הזמן עם העיניים על התוכנית הבאה ולנסות להפתיע. בסוף, אני מגיע כאנדרדוג יש פה שמות גדולים, אנשים מוכשרים, בבורסת ההימורים, כשהולכים ושמים כסף ענק על שלי אין ערמות, אז המטרה שלי היא להפתיע. כמה להפתיע? בואו נראה מה רומי תצליח להוציא ממני".