וודאי שמתם לב שהעונה של נולד לרקוד החלה, והשנה יש לנו נבחרת מוכשרת ונעימה מאוד. התפקיד שלי כסטייליסטית הוא להתעסק במראה החיצוני של הרקדנים.
איך זה בעצם קורה? בכל שבוע מגרילים הרקדנים בן זוג חדש וסגנון ריקוד חדש. לאחר שהזוג בוחר שיר, נכנס לתמונה הכוריאוגרף שבונה להם ריקוד. כאן מצטרף גם צדי צרפתי, הבמאי המהולל, והוא זה שממציא סיפור מסגרת בו כל דואט מקבל קונספט מדויק.
כשאני בונה את התלבושות, אני צריכה להבין את סיפור המסגרת, את ההצגה, ובמקביל להתאים את הביגוד לרקדנים עצמם ולמבנה הגוף הייחודי של כל אחד מהם. מאוד חשוב לי גם להתאים את הצבעוניות, הבד והגזרה של הבגד לגוף של הרקדן ולסגנון אותו הוא רוקד, ועדיין לעמוד בחוקים ובסטנדרטים המקובלים בנוגע לאורך הבגד, סוגי הבד, הגזרה, הצבעוניות והאביזרים שמתאימים לריקוד. אני מתחילה תמיד מהרקדנית ורק לאחר שהיא לבושה אני מתאימה את הצבעים, הסגנון והתקופה גם לגבר בדיוק באותה דרך, כדי לחבר אותם כזוג מבחינה ויזואלית וליצור התאמה מושלמת.
ומה היה לנו השבוע?
ריקוד הפתיחה של העשירייה הראשונה - הרקדנים לבשו בגדים תיאטרליים בגוונים של עשן, אפור ושחור, מחוכים, חצאיות טול קצרצרות ונפוחות, צווארונים גדולים והרבה חגורות עור. ניסיתי, בגדול, ליצור להם מראה גותי של רחוב ניו יורקי.
ריקודי הזוגות:
הראל ואולה בסגנון ג'ייב קופצני –
אולה לבשה חצאית קלוש שהתנופפה יפה בסיבובים, חזייה צהובה וחולצת קשירה בורוד בוהק. היה לה גם צעיף קטנטן בצוואר וחגורה למותניים, והתלבושת כולה התאפיינה בצבעוניות חזקה ושמחה: משבצות קטנות בורוד בזוקה, צהוב וירוק. הראל נכנס לתפקיד של סנדלר משנות ה-60 ולכן לבש סינר סקסי באפור עם טלאים, עניבה ירוקה, מכנסיים וחולצה אפורים וחגורה צהובה. השארתי אותו בצבעים כהים וגבריים, הוא לא לבש ורוד צעקני או צהוב חזק. הוא הרי אמור להיות סנדלר.
צביקה ונעמה בטנגו, סיפור של משחק שחמט בשחור לבן -
הוא בחליפת טוקסידו פראק ונעליים לבנות, היא בשמלת תחרה של "פאם פאטל" שחורה, ארוכה ופתוחה מקדימה של המעצב יוסף, עם עגילים בשחור לבן ושרשת קולר. הרעיון - ליצור מראה חושני שתואם את הסגנון הויזואלי.
הקברט של מקס ורותם -
שניהם סיפרו סיפור של גבר שמחזר אחרי אישה, ולכן - היא בשמלה אדומה בהשראת שנות ה-50 ועגילים מיהלומים, והוא בחליפה שחורה עם מגבעת בוגרד שחורה, מעונב מוקפד ואלגנטי.
ארתור ורעות בריקוד לירי -
כשחשבנו מראש על הריקוד, ניסינו ליצור תמונה בצבעי גלידה: תכלת צהוב, וכחול. הסיפור שלהם סבב סביב מפגש ארעי בתחנת אוטובוס, אז החלטתי על בגדים בהשראת שנות ה-50: היא בחצאית משבצות גדולה בצבעי פסטל תמימים, חולצה צהבהבה עם צווארון בובה, והוא בסריג כחול ובחולצת משבצות התואמת את החצאית שלה.
הריקוד מודרני של תות ונטליה -
הריקוד התבצע לצלילי מוסיקת רוק'נרול פרועה, רגישה ופגיעה. בהתאם לאווירה הזו בחרתי בחצאיות טלאים מרוטות בצבעים ובטונים של אפור על כל גווניו וגוונים סגולים בהירים ומעושנים. בחלק העליון לבשו השתיים אפור סגול עם חגורות והרבה שכבות וקשירות. בעצם, זה היה סוג של בגד אורבאני מבדי כותנה וטישו טריקו דק.
בהמשך התכנית ביצעו המועמדים להדחה ריקודי סולו. בכל הנוגע לסולואים אני מנסה לתת תחושה שזהו בגד שהסולן בחר לבדו מהמלתחה הפרטית שלו בבית, כך שהם ייראו בצורה טבעית ולא בתוך דמות או תפקיד. הסולו נועד לציל את המועמד מההדחה, ובמקרה הזה אני מאמינה בפשטות ואמת. כמובן שגם בסולואים הבגד צריך להיות קשור לשיר הנבחר, לסגנון, לתקופה ולמבנה הגוף.
העשירייה שלא התמודדה בתחרות הופיעה אף היא בריקוד בוגי משותף בהשראת שנות ה-60. הבנות לבשו חצאיות קלוש בצבעים חזקים: תכלת, כתום, צהוב, ורוד, וסגול, חגורות מותניים שחורות ובגדי גוף שחורים בחלק העליון. הגברים צוידו בחולצות טי שירט עם צווארון סירה וחולצות כפתורים מעל, חגורות עם אבזם גדול יחסית ומכנסיים שחורים.
וזהו, לפחות לשבוע הזה. אני מקווה שאתם צופים בתכנית ונהנים כמוני, ומאחלת לכולנו עונה חמה עם בגדים יפים וריקודים מקסימים. אמן.