"מוכנה לעשות הכל": כשלידה הופכת להיות פצצה מתקתקת

לידה היא תהליך מלחיץ ומורכב רק מעצם היותו, אבל מה קורה כשמוסיפים לזה מום בלב שמוביל לסכנת חיים ממשית? נוי ויהודה נחומסון נתנו הצצה מרגשת לאחד הסיפורים הכי מיוחדים (אך מלחיצים) ב"בייבי בום", שנגמר בסוף הכי טוב שיש. נחומסון הגיעה בפעם השנייה בחייה לחדר היולדות, כשהיא חיה עם בעיה לבבית מסכנת חיים שגורמת להיצרות העורקים. עליה משמעותית בלחץ הדם עלולה להוביל לאסון מבחינתה, אך היא לא הייתה מוכנה לוותר על החלום להמשיך בהקמת המשפחה שלה.

אחרי שהסיפור שלהם הופיע במסך הטלוויזיה, הזוג שיתף על התחושות ואיך זה לצפות מהצד בעצמם עוברים את הרגע המטלטל הזה: "מטורף. בלידה היינו בלחץ והיו המון חששות. סביב המצב הבריאותי, שהכל מצולם, אבל היום אנחנו כל כך שמחים שעשינו את זה ויש לנו מזכרת מהיום המדהים הזה".

לאורך כל הלידה מדברים על המצב הרפואי מסכן החיים של נוי. איך קיבלת את ההחלטה לעבור עוד היריון למרות הסיכון הגדול?
"לא הייתה אפשרות אחרת, גם בלידה הראשונה. הרגשתי שאני מוכנה לעשות הכל כדי להביא שני ילדים לעולם, רציתי שניים מהרגע הראשון. אפילו שלושה אבל על שניים לא הייתה בכלל התלבטות. היה לי קשה לחשוב שליהב לא יהיה אח או אחות, זה היה יותר חזק מהכל. יש לי מן תחושות פנימיות כאלו שמניעות אותי, שאני יודעת שזה הדבר שאני צריכה לעשות, לא משנה מה תהיה התוצאה. רצינו להיות אמא ואבא, רציתי להיות בהיריון וללדת. לא יכולתי לשאת מחשבה אחרת בראש שלי."

איך מתמודדים במשך תשעה חודשים עם המחשבות שזה עלול להסתיים בצורה מסכנת חיים?
"זאת הייתה תקופה מלאה בחרדות. הייתי שולחת מיילים ליהודה עם כל הביטוחים והחשבונות שלנו, למקרה ש.. כל הזמן אמרתי לו: 'איך תעשה את זה אם לא אהיה פה?'. זאת הייתה תקופה לא פשוטה בכלל ואין דרך יפה לצייר את זה. זה קטע, היריון אמורה להיות תקופה יפה ומרגשת, אבל הפחדים שהיו לנו התגברו על ההתרגשות".

יהודה, איך זה הרגיש בתור האבא לעמוד מהצד במצב כל כך מסובך? מה הרגשת שאתה צריך לעשות כדי לתמוך בסיטואציה?
"אומנם עמדתי מהצד בסיטואציה הזו, אבל ידעתי שאני בידיים הכי טובות שיכולתי לספק לעצמי ולמשפחה שלי. הידיעה הזו הרגיעה אותי - הרגשתי שעשיתי את הכי טוב שאני יכול לעשות עבור הילדה שלי ועבור בת הזוג שלי. מעבר לזה, אני חושב שהאדרנלין ברגעים האלה כל כך גבוה, שאתה כמעט לא מאפשר לעצמך לחשוב מחשבות שליליות. אבל אין ספק שמחשבות כאלה מבליחות מדי פעם, במהלך ההיריון, בלידה וגם לאורך גידול הילדים ביום-יום. כשאתה מבין שהמצב הרפואי מורכב ודורש מעקב, לפעמים עולות מחשבות מפחידות. ואז צריך להתמודד איתן באומץ, להכיר בהן, אבל גם לא לתת להן לנהל אותך".

כשמאי תגדל, אתם תראו לה את הפרק על הלידה שלה?
"חשבנו גם להראות לה עכשיו. וכן ברור, אם היא תרצה לראות, זה דבר מדהים לראות ומרגש כל כך".

תארו לי קצת איך נראו הימים שאחרי הלידה. איך אחיה הגדול של מאי הגיב להצטרפות שלה
למשפחה? איך אתם הרגשתם אחרי החוויה המכוננת שעברתם?
"יהב מאוד התרגש בהתחלה אבל גם היה לו קשה. כניסה של אח או אחות חדשים זה תמיד מורכב, הוא היה בן שנתיים ופתאום הבאנו תינוקת הביתה. לא משנה כמה הכנות עשינו, חודש שלם הוא בכלל לא דיבר איתי וזה שבר לי את הלב. אבל צלחנו את זה. אחרי עשרה חודשים טסנו יחד לתאילנד וזה גיבש אותנו כמשפחה. היום הם החברים הכי טובים בעולם".

איזה תכונות שלכם אתם רואים במאי ככל שהיא גדלה?
"מאי מזכירה לנו את יהודה עם אוכל ואהבה לאנשים ואת נוי בדרך שהיא עומדת על שלה ומנסה הכל. היא אוכלת, מנסה, אוהבת הכל. האומץ שלה לנסות דברים חדשים ולעוף קדימה".

תספרו לי קצת על מאי. איזה מין ילדה היא?
"וואו מאי היא ילדה מדהימה, חכמה ברמות. גמלה את עצמה מחיתול בגיל שנתיים, בלילה וביום. היא יודעת מה היא רוצה והיא גם משיגה את מה שהיא רוצה. היא ילדה אהובה, כל מקום שהיא מגיעה אליו אנשים רוצים בקרבתה. יש לה חיוך מדבק. שמחת חיים. היא מטפסת על כל דבר, מתגלגלת, רצה, מתרגשת. הכל בעוצמות. אי אפשר שלא לשים לב לנוכחות שלה".

מה הייתם אומרים לזוגות אחרים שחלילה מוצאים את עצמם במצב שהייתם בו? איך מתמודדים עם זה?
"קשה לייעץ לאחרים כי כל אחד הוא אינדיבידואל, אבל אנחנו כן מאמינים שצריך ללכת אחרי הלב ולסמוך. לקבל עזרה, לטפל, להתמודד. אבל לא להימנע, ההימנעות מונעת מאיתנו להתקדם ולהגשים את משאלות ליבנו".