משפחה מודרנית: הרביעייה המרגשת של "בייבי בום"

בפרק הסיום של "בייבי בום" חזינו בלידה היסטורית, כשפעם הראשונה הגיעה לבית החולים "ליס" שבאיכילוב פונדקאית לתינוקת עם שני אבות. תומר אסא ומייקל פוקס נפגשנו, התאהבו, התחתנו והחליטו שהם רוצים להפוך מזוג - למשפחה, כפי שזוגות רבים חולמים. במקרה שלהם, התהליך הצריך צלע שלישית בדמות דור חאלה, שהסכימה להיות הפונדקאית של הזוג ובעלה שגיא חתוכה שליווה אותה לאורך התהליך המורכב. יחד, ארבעתם הביאו לעולם את אמילי הקטנה, והצליחו לרגש את כל חדר הלידה עד דמעות.

כשתומר ומייקל התבקשו להצטלם יחד עם אמילי, היה להם ברור שהם רוצים גם את דור ושגיא כחלק מהאירוע, כמו שהיה להם ברור שהם חלק משמעותי מהפרק: "הצפייה ממש החזירה אותנו לרגע הזה, עם כל ההתרגשות, הציפייה והמתח. בזמן הלידה היינו כל כך בתוך החוויה, ופתאום לראות אותה מבחוץ אפשר לנו לחוות אותה שוב וגם להבין עוד קצת את העוצמה שלה. זה הרגע שבו כל מה שחיכינו לו הפך למציאות - אמילי הגיעה לעולם ואנחנו הפכנו לאבות. לצד ההתרגשות האישית הייתה גם תחושה שזכינו באפשרות שעדיין אינה מובנת מאליה עבור זוגות רבים בישראל. היום, כשאנחנו כבר מכירים את אמילי ואת האישיות שלה, מרגש במיוחד לראות שוב את הרגע שבו פגשנו אותה לראשונה".

במהלך הפרק מספר פרופ' יריב יוגב שזו לידת הפונדקאות הראשונה להורים גאים בבית החולים איכילוב. זו הייתה לידה פורצת דרך, זה היה מרגש בעוד מובן כשגיליתם את זה?
"האמת היא שידענו על כך מראש. כבר בסיור באיכילוב לקראת הלידה שיתפו אותנו שזו תהיה לידת הפונדקאות הראשונה בבית החולים לזוג אבות. היה מרגש לדעת שאנחנו חלק מרגע שיש לו משמעות גם מעבר לסיפור האישי שלנו, בתקווה שעוד זוגות יזכו להגשים את החלום להקים משפחה כאן בישראל. לצד ההתרגשות, האפשרות להקים משפחה היא זכות בסיסית. אנחנו שמחים שהמאבק והכרעת בג"ץ הביאו להתקדמות החשובה הזאת ולתיקון האפליה, גם אם זה לקח זמן רב. אבל יש עוד דרך לעבור עד לשוויון זכויות מלא שכולל בין היתר את הזכות הבסיסית להתחתן במדינה שלנו. אנחנו מקווים שבעתיד לידת בת לשני אבות תהיה פשוט עוד רגע משמח של משפחה חדשה, במדינה שמעניקה לכל המשפחות זכויות שוות".

יש כל כך הרבה צדדים מורכבים בפונדקאות, אבל מה היה החלק שהיה בשבילכם הכי מאתגר להתנהל מולו?
"יש לנו חברים רבים שעברו תהליכי פונדקאות בחו"ל, בין היתר משום שהאפשרות בישראל לא הייתה פתוחה בפניהם, ומהם שמענו הרבה על הקושי שבמרחק. אצלנו המרחק היה בסך הכל כחצי שעה, בין תל אביב לראש העין, וזה היה יתרון עצום. עם זאת, הקרבה הגאוגרפית לא מבטלת את המורכבות הרגשית: הבת שלך גדלה בגופה של אישה שהכרת רק חודשים קודם לכן, ואתה כבר מרגיש כלפיה אהבה ואחריות. האתגר היה למצוא את האיזון בין הדאגה שלנו לבין כבוד מלא לגוף של דור, לפרטיות שלה ולצרכים שלה. זה דורש אמון, תקשורת ויכולת לדבר גם על דברים שלא מסכימים עליהם. לשמחתנו, עם דור ושגיא הצלחנו תמיד למצוא פתרונות, גם כשהיו חילוקי דעות בדרך".

הלידה שלכם בעצם מכילה שני סיפורים שלמים. הצד שלכם והצד של דור ושגיא. איך הרגיש פתאום לראות את הצד שלהם על המסך, אף שהכרתם אותו באופן אישי?
"היה מרגש מאוד לראות את הסיפור גם דרך העיניים שלהם. לאורך הדרך הכל בינינו היה פתוח, ישיר וכנה, ולכן לא הופתענו ממה שראינו, אבל הצפייה נתנה מקום נוסף לחוויה שלהם ולמשמעות של התהליך עבורם. זה המחיש לנו שוב איך שני סיפורים שונים נפגשו למסע משותף אחד. הלידה הייתה הרגע שבו כל מה שעברנו יחד התכנס: הציפייה, השיחות, ההחלטות וההתרגשות. עבורנו היא הייתה רגע קסום, ואנחנו מרגישים שההגעה של אמילי לעולם הייתה השמחה הגדולה של כולנו בסוף הדרך המשותפת הזאת".

מצאתם את עצמכם במצב יוצא דופן אבל מאוד מכבד, שבו בעצם חוויתם את הלידה של הבת שלכם מחוץ לחדר הלידה ואז דרך וילון. איך הרגישו הרגעים האלה של חוסר ודאות?
"חשוב לנו לדייק, ברוב הלידה, כמעט 12 שעות, היינו יחד עם דור ושגיא בחדר. דיברנו מראש על מה שנכון ונעים לדור, ולכן לא חווינו את היציאה מהחדר כחוסר ודאות. ידענו שברגעים האחרונים נצא כדי לאפשר לה את הפרטיות שביקשה והיה לנו חשוב לכבד את זה, ואז דור הפתיעה אותנו. כשהרגישה שהלידה ממש מתקרבת, היא ביקשה שניכנס ונעמוד מאחורי הווילון. זה לא היה משהו שידענו שיקרה, וההזמנה שלה להיות קרובים ברגע הזה ריגשה אותנו מאוד. הווילון נפתח ממש ברגע יציאתה של אמילי לעולם, וכך זכינו להיות שם ברגע שבו היא נולדה. הייתה התרגשות עצומה, אבל גם תחושה של אמון ושל התחשבות לאורך כל הדרך".

תארו לי קצת איך נראו הרגעים והימים שאחרי הלידה. ההבנה שפתאום אתם הורים ובאיזו נקודה הבנתם את השינוי הגדול?
"הגענו להורות עם תחושה שהתכוננו ככל שיכולנו והיינו מאוד עטופים במשפחה ובחברים. ההתרגשות הייתה של כולם, והביקורים כמעט לא הפסיקו - נדמה לנו שכבר ביום הראשון בבית הגיעו בערך עשרה אנשים. היה מרגש לראות כמה אהבה מחכה לאמילי וכמה אנשים שמחים איתנו. בכל זאת, גם כשמחכים לזה ומתכוננים, המעבר להורות הוא שינוי עצום. פתאום יש תינוקת שתלויה בך, והאחריות הזאת הופכת למרכז החיים. ההבנה לא הגיעה רק ברגע אחד, אלא התבססה בכל יום, דרך הטיפול בה וההיכרות איתה. מאז יש לנו גוזלית מדהימה שאנחנו אוהבים בלי סוף, והדאגה לה היא כבר חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו".

יש לא מעט דרכים שזוגות בוחרים להתמודד עם הליך הפונדקאות, שהוא בפני עצמו מורכב ולא פשוט בכלל. תומר, מייקל, דור ושגיא בחרו להישאר בקשר מעולה ביניהם וממשיכים להיפגש: "הם מכירים את אמילי היטב, והקשר בינינו טוב מאוד. הסיפור של הדרך שבה היא הגיעה לעולם הוא חלק מהסיפור המשפחתי שלנו ואין לנו שום כוונה להסתיר אותו. אנחנו רוצים שהיא תגדל איתו באופן טבעי, בשפה שמתאימה לגיל שלה, וככל שתגדל נוכל להסביר יותר ולענות על השאלות שלה. במפגש האחרון עם דור ושגיא כבר סיפרנו לאמילי שהיא הייתה בבטן של דור, והיא מאוד אהבה את הרעיון. מאז, כשאנחנו רואים אישה בהיריון ושואלים אותה באיזו בטן היא הייתה, היא מיד עונה: 'בבטן של דור'. מבחינתנו, זה בדיוק מה שהיינו רוצים - שהיא תכיר את הסיפור שלה בפשטות, באהבה ובגאווה".

תספרו עליה קצת. איזו מין ילדה היא? מה היא אוהבת, ואילו תכונות שלכם אתם רואים בה?
"מבחינתנו היא הדבר הכי מדהים שאי-פעם נולד בעולם. היא ילדה יפיפייה, חכמה, חברותית ומלאת אופי. היא אוהבת מאוד אנשים, אוהבת לדבר, יודעת בדיוק מה היא רוצה ומחלקת אהבה (והוראות) בלי סוף. בתכונות שלה אנחנו מזהים במיוחד את החברותיות, הרגישות והדאגה לאחרים. מרגש לראות איך כבר בגיל צעיר יש לה דרך משלה ליצור קשר ולהביע אהבה. לצד הדברים שמזכירים לנו את עצמנו, הכי כיף לגלות בכל יום עוד קצת ממי שהיא, ילדה עם אישיות משלה, שממלאת לנו את החיים".

מה הייתם אומרים לזוגות אחרים במצבכם שפונים לתהליך פונדקאות? אילו טיפים ועצות יש לכם?
"קודם כל לדבר, להתייעץ ולא להישאר עם כל השאלות לבד. שיתוף של אנשים קרובים ושל מי שכבר עברו את התהליך יכול לעזור מאוד, גם מבחינה מעשית וגם מבחינה רגשית. כדאי להגיע עם הבנה שזה עשוי להיות מסע מטלטל, עם לא מעט חוסר ודאות ועם שלבים שלא תמיד מתקדמים בקצב שהייתם רוצים. יש גם הרבה בירוקרטיה שדורשת סבלנות, התמדה ועבודה. נסו להתכונן לתרחישים שונים ולדבר מראש על ציפיות ועל גבולות, אבל קבלו גם את זה שלא תוכלו לצפות הכל - וזה בסדר. מהניסיון שלנו, הקשר עם הפונדקאית ועם המשפחה שלה הוא חלק מרכזי בדרך. חשוב לבנות אמון, לדבר בכנות ולהקשיב גם כשיש הבדלים ביניכם. בסוף, זה אחד המסעות המשמעותיים בחיים, וכדאי שיהיו סביבכם אנשים שיוכלו לתמוך בכם לאורך הדרך".