שורד השבי אור לוי: "החוטפים רוצים שהדבר הזה יסתיים"

כשעסקת חטופים חדשה קרובה מתמיד, שוב עולה השאלה כיצד ייבחרו אלה שישוחררו ומה הקריטריונים. אור לוי, מי ששוחרר בעסקה הקודמת כחלק ממה שהוגדר אז הקטגוריה ההומניטרית, סיפר בריאיון הערב (שני) על החזרה לבנו והשיקום בצל רצח אשתו בשבעה באוקטובר, הדאגה לחטוף אלון אהל לצדו שהה במשך כל תקופת השבי וסיפק פרט מפתיע על החוטפים שהחזיקו אותו במנהרות.

"היום הוא אומר לי 'אני רוצה שתספר לי על אמא', זה תופס אותך הכי לא מוכן", שיתף לוי על בנו אלמוג, שבגיל שנה וחצי בלבד איבד את אמו עינב, במקביל לחטיפתו של אביו. לוי הסביר איך זה מרגיש להיות בחזרה אבא: "הוא הסיבה שאני חי, הסיבה שאני קם בבוקר, הסיבה שאני לא עוצר. הוא עוזר לי ואני לו, אנחנו לומדים אחד את השני וכל יום מרגשים אחד את השני מחדש".

אלון אהל נחטף יחד איתך, אתה יודע לתאר מה עובר עליו עכשיו?
"השובים שלנו, החוטפים הארורים, הם חיים את התקשורת, הם חיים את אל ג'זירה כל הזמן. הם, לא פחות מרובנו, רוצים לראות את הדבר הזה מסתיים. הם נאיביים, אבל כל פעם אתה מקשיב להם ואתה מבין מה קורה בגדול, בתמונה הכללית ואולי אתה אפילו מרוויח מזה איזה משהו קטן, אולי אתה מקבל איזו כוס תה. זה נשמע כמו כלום, אבל בעולם כזה זה עולם ומלואו, זה יכול לשנות לנו את ההגדרה אם היום הזה היה טוב או לא".

מדברים על עסקה חלקית, יש איזושהי דרך שלפיה יכולים בכלל לקבל החלטה כזאת?
"אחרי כל כך הרבה ימים, זה מספר שהוא לא נתפס בשום צורה, אין אדם שהוא לא הומניטרי שם. כולכם ראיתם איך אני חזרתי, אני לא ראיתי איך ויצא שחזרתי לצילומים האלה לאחרונה והבנתי. אם יש מישהו תמים שחושב שהמצב של אלון אהל טוב יותר, אז לא. משהו שאני למדתי בשבי, וכל הזמן אמרנו אותו, זה שאף פעם אל תגיד שלא יכול להיות גרוע יותר, כי תמיד יכול להיות גרוע יותר. כבר אז, באותו מצב שהייתי בו, זה מצב שאני עד עכשיו לא האמנתי שיכול להיות גרוע יותר. חשוב לי שהציבור יבין שיש חיים של כל כך הרבה אנשים שפשוט יכולים לאבד אותם בשנייה, הם סובלים שם סבל בלתי נתפס".