מורן סטלה ינאי: "רק לפני כמה חודשים גילו שהרגל השנייה שבורה"
במשך כשנה לאחר שחרורה משבי חמאס, מורן סטלה ינאי הייתה בטוחה ששברה רגל אחת. אך לפני מספר חודשים גילו הרופאים שכל הזמן הזה היא נאבקה בארץ ובעולם על שחרור יתר החטופים עם שתי רגליים שבורות. בריאיון שערכה הערב (ש') היא הסבירה איך התגברה על הכאב, סיפרה על היעדר התמיכה מהמדינה ותיארה איך הרגישה כשראתה את התיעוד החדש מהשבי של מתן צנגאוקר
במקביל למה שנראה כמו מבוי סתום במשא ומתן מול החמאס, ארגון הטרור פרסם תיעוד חדש של החטוף מתן צנגאוקר כשמצבו הרפואי נראה בהידרדרות. לאחר זעקת אמו עינב ועל רקע העצמת הלחימה בעזה, שורדת השבי מורן סטלה ינאי הגיעה הערב (שבת) לריאיון אצל אברי גלעד ויאיר שרקי. היא דיברה על התחושות הקשות בעקבות מצבו של מתן, היעדר ההסברה הישראלית בעולם וחשפה את האבחון הרפואי שקיבלה יותר משנה לאחר ששוחררה מהשבי.
"אני עדיין מתמודדת עם פציעות פיזיות מהשבי", שיתפה ינאי וגילתה כי אובחנה עם שבר מהחטיפה רק לאחרונה: "שברתי את שתי הרגליים, לא רק רגל אחת, עלינו על זה רק לפני כמה חודשים. סחבתי את הרגל השבורה במשך שנה, יש איזשהו אדרנלין בתוך הדבר הזה, רטיות משני הצדדים וחדירות מטרה. היו לי עדיין אנשים שהשארתי בפנים, אחד מהם נרצח על כלום, הוא היה צייתן, איתי סבירסקי. אין לי דרך אחרת של לא לעשות את מה שאני עושה עכשיו".
את רואה את עינב (צנגאוקר), מה את מרגישה?
"אני לא יכולה להגיד כלום. היא רשאית לעשות כל דבר, כל האמצעים כשרים בסיטואציה כזאת. לראות את מתן קצת עושה חנק בגרון, לדעת שיש מאיפה עוד לרדת, שהוא ירד מהמשקל, אני מסתכלת על התמונות האלה תמיד אחרת. לראות אם הם עדיין עם אותם בגדים, אם ארך השיער או התקצר, אם התרחב השביל באמצע".
מראה תמונתו של צנגאוקר מקבל מה שנראה כמו עירוי הזכיר לינאי את החרדה הקיומית שחוותה בשבי: "54 יום הייתי מיובשת לגמרי, עם ורידים מנופחים, המים שהם נותנים לא מספקים וגם אם יש לך מים אתה שותה במינון. כשהעבירו אותי מהבית השלישי, כשעבדו עליי בפעם הראשונה שאני הולכת הביתה, השארתי שם בקבוק מים. הסתכלתי עליו בכזאת כניעה, שאולי אני אעשה איזושהי עבירה וארוץ להביא אותו, כי אין מצב שאני מפקירה כזאת כמות של מים".
מה עוד צריך לעשות?
"אנשים צריכים לשים יד על הלב רגע ולבדוק אם הם באמת עושים כל מה שהם יכולים לעשות למען הסיטואציה. עד היום אני מופתעת שאנשים לא מכירים את הסיפור של כל החטופים, כל אחד ואחד מאיתנו מדבר לגיל מסוים, לז'אנר מסוים, יש אפילו כלבה. אני מסתובבת בעולם ואני מקבלת פידבקים מאוד לא טובים על ההסברה הישראלית בעולם, אנחנו לא מקבלים את הקידום הנכון. לי יש איזושהי מחויבות אישית שאני אצטרך לסחוב אותה עד יומי האחרון, אבל אני מאמינה שיש אחריות לכל בן אדם, מהקטן להכי גדול".
חזרת לעשות תכשיטים?
"סוף כל סוף הצלחתי לגעת במזוודה, בחומרים ובדיוק הרמנו עכשיו תערוכה, אני ואוצר האומנות לשעבר של בנקסי, סיימון. זה בשבילי היה מאבק מאוד רציני, שנה וחצי לא נגעתי פיזית בחומרים האלה. עכשיו אני יודעת שלא רק שאני מביאה את משמעות החיים החדשה שלי על השולחן, אני גם בצעדים קטנים חוזרת רגע אל מי שאני, המהות שלי, להיות אומן ובן אדם שוחר שלום. על שלום נדבר אולי עוד הרבה זמן, לצערי".
יש משהו שצריך לתת ולא נותנים?
"המעטפת שאנחנו מקבלים כרגע היום מהמדינה היא לא מספיקה, בטח שלא בתמיכה שאנחנו הופכים להיות השגרירים החדשים של המדינה הזאת ומסבירים בכל העולם על חשבון הגב שלנו. במקום הזה הייתי מאוד רוצה לקבל את התמיכה הזאת, כי בסך הכל יש לנו מטרה משותפת, להציג את הסיטואציה הזאת באור אחר".