"אני שמח להודות שהתבדיתי": סיכום מסע של משפחת דרורי בהודו
משפחת דרורי רק חזרה לארץ וכבר חולמת על הפעם הבאה שבה תטוס לבקר בהודו. אז איך אב המשפחה מסכם את המסע? הוא בעיקר מודה שכל הדעות הקדומות שלו בנוגע להודו התבדו
"אני בהחלט רוצה כבר לחזור ולנסות שוב"
אז איך מסכמים? את הודו אני לא מכיר. וגם לא מתיימר להתנהג כאילו אני מכיר. אני מכיר את החווייה הייחודית שהיתה לנו. בשבוע אחד טעמנו חלק קטן מהמקום הענקי, המגוון, הצבעוני והעמוק הזה שככל שראינו וחווינו יותר הבנו שאנחנו יודעים פחות ורוצים לחקור ולהתנסות. הגעתי למסע הזה בחשש מסויים לגבי היכולת שלנו להתנהל כמשפחה, להסתובב יחד, להתמצא, לעבור נסיעות ארוכות ולחיות בתנאים נוחים. וכן - גם להתפנק. הודו אף פעם לא היתה בעיני יעד אטרקטיבי למשפחות ונראתה לי כמו מקום מורכב מדי, עמוס מדי ולא מסודר שדורש מאמצים גדולים להתנהלות בעיקר מבחינה טכנית. העובדה שלא שמעתי על משפחות נוספות ש"עשו את זה" ושהמטרות שלהן דומות לאלה שאנחנו היינו רוצים להשיג מטיול מסוג זה, ביניהן חופשה, הנאה, נופש וכו', היוותה סוג של מחסום עבורי.
אני שמח להודות שהתבדיתי. במהלך השבוע האינטנסיבי הזה הצלחתי לראות שיש דרכים נוספות לטייל ולהכיר את הודו. שני דברים הדהימו וריגשו אותי במיוחד. האחד, החיבור המיידי לצבעים, הריחות והטעמים שהם דווקא אותם דברים שעוררו בי חשש בעבר. והשני, משהו בהודו יצר עבורנו כמשפחה חיבור ושיח גדול יותר מהטיול עצמו. אני לא יודע עדיין איך להגדיר את השבוע הזה. אומרים תמיד שהודו היא חוויה עוצמתית. אני לא מתיימר אחרי שבוע לדעת מהי החוויה הזו, אבל אני בהחלט רוצה כבר לחזור ולנסות שוב. כן, עם הילדות. דווקא עם הילדות. ודווקא עכשיו.
