תיכף בבית: היום השישי בג'איפור

 "הודו היא גן עדן לקניות"

הארמון עצמו שווה ביקור, עם או בלי פיל. מדובר במתחם עצום ומרשים הניצב בעמדה בולטת שמשקיפה על כל העמק. בארמון חדרים רבים וארכיטקטורה מדהימה בכל אחד מהחלקים והאגפים השונים ומבקרים רבים מוסיפים להמולה ולססגוניות.

אנחנו מנסים לדחוס כמה שניתן בזמן שנותר לנו וממשיכים לביקור במפעל להדפסה ידנית על בדים. בחלק הזה של היום התנסנו בעיצוב והכנה של בדים בעבודת יד. עם חותמות עץ גדולות וצבעים שמיוצרים מחומרים טבעיים בלבד התחלנו להחתים בדים בשכבות ובצבעים שונים. בכל שלב השתמשנו בחותמת נוספת בצבע אחר עם הסבר מפורט על תהליך ייצור הבדים. בתחנה אחרת ראינו את צורת הכנת השטיחים, גם בעבודת יד, שלב אחר שלב ובכל רגע אפשר היה לגעת ולהתנסות.  

 לפרק של הקניות הגענו בהתלהבות ובחשש. כלומר, הבנות בהתלהבות ואני קצת בחשש בנוגע המשקל העודף בטיסה חזרה. אין ספק שהודו היא גן עדן לקניות ומכילה רחובות מלאים חנויות ובהן שלל בדים, בגדים, צמידים ותכשיטים, כלי אוכל, נעליים, אינסוף של ריחות, תבלינים וחפצים, בובות, פילים מגולפים, מחרוזות ועוד. הבחירה קשה, ההתלבטות מתארכת, המוכרים מתמקחים ובינתיים מרגיעים אותי בפפסי, והזמן מתחיל לדחוק. בשלב מסויים הכל התחיל להיראות לי אותו הדבר אבל התאמצתי והמשכתי במסע. שווה לציין את חנות מוצרי הקוסמטיקה של חברת 'הימאליה' שמוכרת מוצרים מקוריים וארוזים במחירים מגוחכים (28 רופי לשפתון). המחירים אגב זהים בכל חנויות הימלאיה ברחבי הודו. ניסינו כבר את משחות השיניים בארץ וזו בהחלט חוויה משנת חיים.

 "אפשר היה להבין שקרה לנו משהו במסע הזה"

סיימנו את הקניות וכבר משהו מתחיל ללחוץ בבטן. לא, זו לא חריפות האוכל. גם לא התבלינים. זו ההבנה כי הגענו כמעט לתחנה האחרונה ואנחנו כבר בדרך לשדה התעופה לטיסת פנים לדלהי. לאחר שבוע אינטנסיבי עמוס בחוויות ואינטימיות של נסיעות ארוכות נפרדנו מהנהג ומהמדריך המצויין שלנו מר ויג'יי בחיבוקים ונשיקות וקצת בכי של אלונה. לפי התגובה של הילדות ותחושת הבטן של שנינו אפשר היה להבין שקרה לנו משהו במסע הזה, על אף שהיה קצר. אחרי עוד כמה צילומים ונשיקות אחרונים אנחנו נכנסים לשדה תעופה בינוני עם טיסה של פחות משעה והנה אנחנו שוב בדלהי. אולם, עדיין לא סיימנו ויש עוד כמה חוויות לפנינו, ואחת ראויה לציון במיוחד.

 נחתנו בדלהי בערב. נהג אחר הסיע אותנו למלון בו היינו אמורים להמתין מחצית מהלילה עד לטיסה חזרה ארצה. העניין הוא שלא מדובר ב"סתם" מלון אלא במלון יפהפה ובאוכל המדהים ביותר שהיה לנו במהלך הטיול. העיצוב, הטעמים, הגיוון שהיה בחדר האוכל התאים לנו במיוחד אחרי כל היום האינטנסיבי שהחל במסע פילים, עבר דרך חוויית קניות והסתיים בפרידה מהמדריך ותחילתה של פרידה שלנו מהצוות ומהמקום הנפלא הזה. אבל כרגע עדיין לא רוצים לחשוב על כל זה. אנחנו רוצים לאכול והגענו למקום המתאים ביותר לכך.  כמו האוכל המעולה, כך גם החדרים המרווחים והמאובזרים שהעניקו לנו כמה שעות שינה חשובות לפני המסע ארצה. בלובי פגשנו בשני זוגות של מטיילים ישראלים  בני 22 שהחליטו לפנק את עצמם לפני החזרה ארצה בלינה במלון. נראה שכולנו הגענו למקום הנכון.