הכתבה בקצרה: טיול באזור המרהיב והפחות ידוע של דרום צרפת, העובר בין נופים ייחודיים וכפרים ציוריים. בין הנקודות הבולטות תמצאו את עיר הנמל הגדולה מרסיי, אזור קניון טארן על כפריו ונופיו, העיר מימי הביניים קרקסון וביקור ברכס הפירנאים הצרפתים.

כשנוחתים בשדה התעופה של מרסיי (Marseille) מרגישים מיד שהגענו לצרפת, אבל אחרת, נינוחה יותר  – לא פריז, וגם בחודש יולי העיר לא צפופה כל כך. טיילנו בצרפת מספר פעמים אבל לא ברום המדינה, אזור גדול ולרוב המטיילים מגיעים לריוויירה הצרפתית פרובנס ניס וכו' או לאזור האלפים.

כאשר התחלנו לתכנן ולקרוא על האזור הדרום מערבי, רכס מאסיף סנטרל (Le Massif central) והפירנאים הצרפתיים, התאהבנו מיד במגוון האפשרויות שטומן בחובו המסלול נסיעה. הערים הקטנות שעל חופי האוקיינוס האטלנטי, נופי הפרא של רכס הפירנאים, שפע הנהרות והאגמים סביב קניון טארן (Gorges du Tarn) ועוד. מסלול הטיול המתוכנן עובר בערים יפות, כמו טולוז (Toulouse) וקארקסון (Carcassonne), עיירות ציוריות כמו ביאריץ (Biarritz) ורוקפור (Roquefort), ערים בעלות חשיבות היסטורית דתית כמו לורד (Lourdes). היה לנו ברור שזה המסלול בשבילנו.

את מרסיי עזבנו בבוקר אחרי סיור מומלץ בנמל העתיק (Le Vieux Port) של העיר.  אי אפשר אחרת, ביקור במרסיי ללא ביקור בנמל העתיק זה כמו להיות בפריז ללא מגדל אייפל, או להיות בניו יורק בלי לבקר באליס איילנד, זוהי אטרקציה שחובה לראות. מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות ובמיוחד לשוק הדגים, שבו המוכרות הן נשות הדייגים, והדגים טריים-טריים.

הנמל הישן של מרסיי (צילום: איריס לוי)
הנמל הישן של מרסיי | צילום: איריס לוי

מרסיי עיר לצד הים (צילום: איריס לוי)
מרסיי עיר לצד הים | צילום: איריס לוי

עוד נקודה שממש מומלץ לעבור דרכה במרסיי רגע לפני שעוזבים היא בזיליקת נוטרדאם (Notre-Dame de la Garde) – הסמל של העיר והאתר התיירותי המפורסם ביותר. נבנתה בין השנים 1854-1875 על הגבעה הגבוהה ביותר בעיר, וניתן לראות אותה מכל מקום. בראש הבזיליקה יש פסל גדול מזהב של מריה האוחזת בתינוק ישו.

בזיליקת נוטרדאם  (צילום: איריס לוי)
הסמל של העיר והאתר התיירותי המפורסם ביותר. בזיליקת נוטרדאם | צילום: איריס לוי

טיול סביב קניון טארן

מרוצים מאוד עזבנו את מרסיי והתחלנו את הטיול הגדול. פנינו לכיוון צפון-מערב  לעבר קניון טארן הנמצא בין כביש 75במערב ו-106N. קניון טארן שבמחוז לנגדוק־רוסיון (Languedoc-Roussillon), נמצא  בשיפוליו הצפון־מערביים של הר איגואל (Aigoual), הנישא לגובה 1,567 מטר מעל פני הים, והינו אחד האזורים המרהיבים בצרפת.

שלושה קניונים תלולים ועמוקים – טארן, דורבי (Dourbie) וז'ונט (Jonte) – מפרידים בין ארבע רמות גבוהות ושטוחות, ויחד יוצרים חבל ארץ מדהים וצבעוני שהינו חלומו של כל מטייל – נהרות שוצפים עם מים בצבע תכלת שמימי, בעלי חיים נהדרים וצמחיה פראית בינות מצוקים אין-סופיים. וכמובן כפרים קטנים וציוריים, הבנויים מאבני צפחה אפורה בהם גרים אנשים נחמדים. כן, בצרפת הכפרית גרים אנשים נחמדים ומסבירי פנים לתייר, וגם אם הם לא מדברים מילה באנגלית הם נכונים מאוד לעזור ולארח. הטיול באזור יכול להיות נינוח או אתגרי לבחירתכם.

הדרך ממרסיי צבוע בצהוב עד האופק מפריחת החמניות (צילום: איריס לוי)
הדרך ממרסיי צבועה בצהוב עד האופק מפריחת החמניות | צילום: איריס לוי

הנסיעה בכביש המתפתל בין קירותיו הגבוהים והתלולים של הקניון לצד הנהר השופע והצמחייה הפראית, הינה אחת מהחוויות המרגשות בטיול. לאלה תוסיפו את מראה היובלים הזורמים בנינוחות, ומתחברים בתחתית הערוץ העמוק לנחל. לא קל לבחור באיזה יישוב לעצור כי לכל אחד יש את השיק המיוחד לו.

אזור קניון טארן שהטבע חרץ בו במשך מיליוני שנים (צילום: איריס לוי)
אזור קניון טארן שהטבע חרץ בו במשך מיליוני שנים | צילום: איריס לוי

באופן שרירותי עצרנו בעיירה פלורק (Florac). מתברר שבמקום נערך מרוץ ניווט וכל העיר התכנסה להריע למנצחים – כמובן שגם אנחנו הצטרפנו. יצאנו לסיבוב הליכה קצר לצד הנחל הזורם, היוצר במרכז העיר בריכה יפהפייה, קנינו גלידה לחיזוק רמת הסוכר בדם וחזרנו לדרכנו.

רחובות קטנים בפלורק (צילום: איריס לוי)
רחובות קטנים בפלורק | צילום: איריס לוי
בפלורק הנחל זורם במרכז העיר (צילום: איריס לוי)
בפלורק הנחל זורם במרכז העיר | צילום: איריס לוי

בשלב זה בטיול נסענו אל קסטלבוק (Castelbouc), אחת המצודות הצלבניות שנבנו כדי לשמור על האזור מכנופיות שודדים. צוק סלע, הנישא מעל לאפיק הנהר ובראשו שרידי מצודה עתיקה. חצינו את הנחל בו משכשכות משפחות עם ילדים. גילינו שלא נותר הרבה מהמצודה עצמה אבל המקום מרשים במיוחד והנוף בתצפית מדהים.

קסטלבוק צוק סלע מעל לאפיק הנהר ובראשו שרידי מצודה עתיקה (צילום: איריס לוי)
קסטלבוק צוק סלע מעל לאפיק הנהר ובראשו שרידי מצודה עתיקה | צילום: איריס לוי

הנסיעה מערבה בכבישים המפותלים והצרים מאוד, בין כפרים קטנים ממש נוגעים לא נוגעים במי הנהר, הביאה אותנו אל סנט אנימי (Ste Enimie), עיירה קטנה השוכנת באחד המעברים הצרים של הנהר. את העיירה חוצה גשר עתיק וייחודי ששימש לאורך ההיסטוריה את תושבי הכפר למעבר בין גדות הנהר. הרחוב הראשי בסנט אנימי, המקביל לשפת הנהר, משמש בשעות אחר הצוהריים כטיילת מועדפת למשפחות ולמבקרים.

סיינט אנימי (Ste Enimie), עיירה קטנה השוכנת באחד המעברים הצרים (צילום: איריס לוי)
סיינט אנימי (Ste Enimie), עיירה קטנה השוכנת באחד המעברים הצרים | צילום: איריס לוי

גם בעיירה זו המתינה לנו הפתעה. במקום התקיים מרוץ מכוניות ססגוני, ומרכז העיר היה נקודת ההזנקה למתחרים. חוויה מיוחדת גם לאנשים שאינם מאוהדי הספורט המוטורי. הטיול בסמטאותיה הצרות והרומנטיות של העיירה הינו חובה. סטודיו קטן של צורף, חנות קרמיקה נהדרת,  חלל יצירה של צייר וסדנאות אומנים נוספות לצד – מסעדות קטנות הצפונות בבתי אבן ציוריים.

סיינט אנימי (Ste Enimie), עיירה קטנה השוכנת באחד המעברים הצרים (צילום: איריס לוי)
מרכז העיר היה נקודת ההזנקה למתחרים | צילום: איריס לוי

מרוץ מכוניות בסיינט אנמי (צילום: איריס לוי)
מרוץ מכוניות בסיינט אנמי | צילום: איריס לוי

שיטוט נעים ברחובות הקטנים של סאנט אנמי (צילום: איריס לוי)
שיטוט נעים ברחובות הקטנים של סאנט אנמי | צילום: איריס לוי

בחוסר חשק בולט עזבנו את סנט אנימי, והמשכנו לכיוון דרום ובדרך עברנו לגדה הדרומית של הטארן, אל רוק דז־אורטו (Roc des Hourtous) – תצפית מופלאה מגובה של כ־400 מטרים על הקניון ועל המקום הצר ביותר שהוא מתחתר בו. לפעמים הייתה הרגשה שתוכנת הניווט שלחה אותנו בכוונה ל"כבישים", או יותר דרכים משניות היותר צרות ורחוקות שהיא מוצאת. הרבה מהזמן נסענו ממש לבד על הכביש – רק אנחנו והנשרים בשמיים והמצוקים המדהימים לצדנו.

אחת משמורות הטבע המרשימות Chaos de Montpellier le Vieux – אתר ענקי של סלע לא רגיל שנוצר על ידי חציבה טבעית של המים בסלע במהלך השנים. במקום מוצאים מספר מסלולי הליכה ברמות קושי שונות המתאימים כמעט לכל גיל. ישנה אופציה לטייל חלק מהדרך באמצעות רכבת קטנה, אבל מפספסים חלק מהחוויה. המסלול הכחול מינורי לכולם, האדום יותר ארוך – שעה וחצי אבל מגיעים לנקודות מרשימות יותר. אנחנו שילבנו את ההליכה במסלול הירוק עם המסלול האדום נוצר מסלול נהדר – לא קל – אבל מאוד מספק של כשעתיים הליכה נינוחה.

שמורות הטבע  Chaos de Montpellier le Vieux (צילום: איריס לוי)
שמורות הטבע Chaos de Montpellier le Vieux | צילום: איריס לוי
הקשט בשמורת הטבע Chaos de Montpellier le Vieux  (צילום: איריס לוי)
הקשט בשמורת הטבע Chaos de Montpellier le Vieux | צילום: איריס לוי

עוד פלא טבע שאזור זה ניחן בו הוא מערות נטיפים. לאורך השנים המים חצבו באבן הגיר הרכה, כך נוצרו מערות מדהימות. יש מספר מערות נטיפים שממש קשה לבחור באיזה מהן לבקר. אנחנו בחרנו במערת דארגילן (Grotte De rgilan) הנחשבת לאחת מהיפות והגדולות בצרפת. המערה מכונה "המערה הוורודה" בשל צבע הסלעים בה, בעקבות ריכוזים גבוהים של חומצות ברזל. במערה חלל באורך 140 מטר ו-50 מטרים רוחב, והוא אחד מהחללים התת קרקעיים הגדולים ביותר בצרפת. בחלל זה גם תראו מערכת נטיפי "וילון" הנחשבת, מהגדולות בעולם. האגדה מספרת שגילוי המערה היה ב-1888 על ידי רועה צאן שרדף אחרי שועל

מערת דארגילן  (צילום: איריס לוי)
מערת דארגילן | צילום: איריס לוי

איזור האגמים במערת דארגילן  (צילום: איריס לוי)
איזור האגמים במערת דארגילן | צילום: איריס לוי

המשכנו את נסיעתנו דרך הכפר הציורי לה ויניה (Les Vignes), בעל גגות הצפחה הכהים. עוצרים בזהירות רבה במפרצי החניה הקטנים כדי לצלם, וממשיכים לכיוון צפון מזרח. לצד הדרך רואים את הנהר שבימות הקיץ טמפרטורת המים היא 20 מעלות, מה שהופך אותו מתאים לטבילת התקררות קלה.

הכפר הציורי לה ויניה Les Vignes  בעל גגות הצפחה הכהים  (צילום: איריס לוי)
הכפר הציורי לה ויניה Les Vignes בעל גגות הצפחה הכהים | צילום: איריס לוי
הכפר הציורי לה ויניה Les Vignes   בעל גגות הצפכה (צילום: איריס לוי)
הכפר הציורי לה ויניה Les Vignes בעל גגות הצפכה | צילום: איריס לוי

רבים מהמטיילים עושים עצירה בכפר לה מאלן (La Malene) ויוצאים לשיט על הנהר. אנחנו בחרנו לצפות בשטים מהגדה היבשה ולהמשיך במסלולנו לעיר רוקפור סור סולזון (Roquefort-sur-Soulzon). כבר משמה של העיר ברור מה אנחנו הולכים לראות ולטעום – גבינת רוקפור. אנחנו מגיעים למפעל הגבינות סוסיאטה השוכן במערה.

עצירה בדרך לכפר לה מאלן  La Malene (צילום: איריס לוי)
עצירה בדרך לכפר לה מאלן | צילום: איריס לוי

גבינת הרוקפור היא גבינה ממשפחת הגבינות הכחולות עזות הטעם. הגבינה מיוצרת בתהליך מוקפד מחלב כבשים בלבד. כדי לתת לגבינה את השם רוקפור, היא חייבת להיות מיוצרת מחלב כבשים שמקורו בכפר רוקפור (Roquefort) במחוז איווירון, ולהבשיל במערות-הגיר שמתחת להר קומבאלו (Combalou) ליד הכפר רוקפור. האדמה המיוחדת במקום, היא שיוצרת את התנאים המושלמים לטיפוח העובש הכחול – פניציליום רוקפורטי, המקנה לגבינה את מרקמה וטעמה המיוחד.

יורדים למערות הרוקפור בעומק אדמה (צילום: איריס לוי)
יורדים למערות הרוקפור בעומק אדמה | צילום: איריס לוי

האגדה מספרת שבמאה השמינית לספירה התחוללה רעידת אדמה, שחשפה בפני תושבי הכפר את המערות במקום. מספר תושבים ירדו להכיר את אחת המערות ושכחו במקום כלי עם גבינה. כשחזרו שבוע אחרי למקום, גילו כי הגבינה שינתה את מרקמה ואת טעמה. כך גילו את פטריית הפניצליום הרוקפורי המיוחדת שהופכת את הגבינות למעדן מיוחד. במערה יש מרכז מבקרים פעיל בו ניתן לערוך סיור של כשעה, הכולל ירידה לסיור במערות-הגיר, היכרות עם תהליך ייצור הגבינות וכמובן טעימת גבינות.

גבינות רוקפור בתהליך הבשלה (צילום: איריס לוי)
גבינות רוקפור בתהליך הבשלה | צילום: איריס לוי
טועמים גבינו בעיר רוקפור  (צילום: איריס לוי)
טועמים גבינו בעיר רוקפור | צילום: איריס לוי

בשלושת ימי הטיול שלנו בסביבת קניון טארן ישנו בבית מלון קטן ומסוגנן בשם Chateau d'Ayres - Hôtel & Spa שהיה בעבר טירה פרטית ליד העיר מייריאה. המקום נעים ומומלץ, רק חשוב להדגיש שאין בחדרים מזגן. אכלנו בשאטו ארוחת ערב צרפתית מצוינת במחיר הוגן.

באופן מסורתי בצרפת מדי יום שבת מתקיים בכל עיר קטנה שוק מקומי, שניתן לרכוש בו תוצרת טרייה וגם ביגוד כלי בית וכדומה. שמחנו ללמוד כי גם באמצע השבוע אפשר לפגוש את השווקים המקסימים האלו. בערים ובכפרים לאורך הדרך פגשנו את החקלאים, האופים והבשלנים הביתיים שמוכרים את מרכולתם המצוינת. השתדלנו כמעט תמיד לעצור לקנות משהו טעים ולהמשיך – פעם באגט עם גבינות נהדרות, פירות לדרך ולפעמים מאפים מאלפים. לדעתי חלק משני הקילוגרמים העודפים שחזרתי איתם מקורם בשווקים הללו.

מאפיים חמים נקנים מדי יום  (צילום: איריס לוי)
מאפיים חמים נקנים מדי יום | צילום: איריס לוי

ימי הביניים בקרקסון

יעדנו הבא הוא העיר קרקסון (Carcassonne), עיר קטנה שבליבה מבצר הנראה כאילו נלקח מהאגדות או מאחד מסרטיו של וולט דיסני. לקרקסון יש קסם מיוחד, לא סתם היא נחשבת לאחת מהערים המבוצרות היפות בצרפת. מדובר באתר מורשת עולמית של אונסק"ו עם היסטוריה של יותר מ-2,500 שנה.

העיר העתיקה רוקמדור (צילום: איריס לוי)
העיר העתיקה קרקסון | צילום: איריס לוי

קרקסון מחולקת לשתי ערים שנחצות לשתיים על ידי נהר האוד (Aude): העיר החדשה – בה מתגוררת רוב אוכלוסיית התושבים, ו"העיר העתיקה". מרכז העניין בעיר הוא כמובן העיר העתיקה, והיא משופעת במוזאונים קטנים (מוזאון אימה, מוזאון צילום ועוד), גלריות מקסימות, חנויות מזכרות המעבירות את תחושת ימי הביניים – תחפושות אבירים, מסיכות, צעצועי עץ ומסעדות לכול טעם ולכול כיס – מסעדות מישלן וגם אוכל רחוב טעים.

מגדלי השמירה במבצר רוקמדור (צילום: איריס לוי)
מגדלי השמירה במבצר קרקסון | צילום: איריס לוי

הסיור במבצר הוא חובה, וברגע שנכנסים בשערי האבן הגדולים של העיר העתיקה, חשים את הכוח שיש בחומות האבן הענקיות. הכניסה המרשימה מחזירה אותנו באחת לימי הביניים, והמבצר הינו חלק מהחומה החיצונית של העיר. מהלכים בינות למגדלי השמירה, צופים דרך חרכי הירי אל הסביבה, והמדריך הקולי שמחולק בכניסה מספק הסבר מפורט בכול נקודה. אוצרי הטירה מיקמו בחלליה חפצי אומנות, ביגוד ואף כלי מלחמה ששימשו את יושבי הטירה. ניתן להסתובב שעות בין האולמות השונים – חוויה מומלצת עם ילדים וגם ללא. ברגליים כואבות המשכנו לטייל בעיר העתיקה והגענו לקתדרלת סן נז'אר (Snt. Nazarire)  בעלת חלונות הויטראז' המרשימים. הקתדרלה הבנויה בסגנון גותי ברוח ימי הביניים היא מהיפות בצרפת.

אבני בליסטראות במבצר רוקמדור (צילום: איריס לוי)
אבני בליסטראות במבצר קרקסון | צילום: איריס לוי

בקרקסון יש מספר בתי מלון – רובם בעיר החדשה. אנחנו ישנו במלון SOWELL HOTELS Les Chevaliers המקסים, הממוקם כ-200 מטר מהגשר המוביל לעיר העתיקה. המלון וארוחת הבוקר היו מצוינים אך החלק הכי טוב בו היא המרפסת הפונה אל חומות העיר העתיקה. ממש היה קשה לעזוב את היופי הזה ולצאת מחדר.

רוקמדור מחלון המלון (צילום: איריס לוי)
קרקסון מחלון המלון | צילום: איריס לוי

על גג העולם: הפירנאים

אנחנו ממשיכים לכיוון רכס הפירנאים. גם הצד הצרפתי של מזרח הפירנאים אינו מוכר כל כך למטיילים וממש לא בצדק. בהמשך ישר לטיולינו עד כה, גם באזור זה ביקרנו בעיירות מקסימות, שווקים קטנים, מסעדות ויקבים. התוכנית היא שלושה ימים בפירנאים הצרפתיים – טיול כוכב, שמרכזו היא העיר לורד (Lourdes).

לורד שוכנת בשיפוליהם הצפוניים של הרי הפירנאים, והיא זכתה לנס שאם לא היה קורה, הייתה נותרת עיר קטנה וממש לא חשובה כמו רבות אחרות. מדי שנה מבקרים בעיר מיליוני מאמינים, רובם הגדול הם נכים וחולים קשים שעולים אליה לרגל בתקווה לנס. האגדה מספרת שבֶּרְנַדֶט, צעירה בת 14 שנולדה בעיר במאה ה-18, בירכה אדם משותק, ולאחר בירכתה הוא קם והלך. סיפור זה הפך לסיפור מפורסם, ובמקום הוקמה כנסייה, ומאז מיליוני חולים מגיעים לקבל במקום ברכה ותקווה להבראה על ידי נס. אנחנו ויתרנו על הניסים בלורד ויצאנו לטייל בהרים.

בבוקר קר וגשום עשינו את הדרך לקרקס גווארני (Cirque de Gavarnie) שבלב שמורת אורדסה. השם קרקס מקורו לא במקום עם לוליינים או ליצנים, אלא ממבנה הסלעים – אמפיתאטרון חצי עגול. קרקס גווארני הוא עמק קרחוני ענק, שנוצר לפני מיליוני שנים כשקרחונים עוד כיסו את האזור. בחזית המתחם זורם נחל עם מפל המים הגבוה ביותר באירופה. 

לקרקס גוואריני שבלב שמורת אורדסה (צילום: איריס לוי)
לקרקס גוואריני שבלב שמורת אורדסה | צילום: איריס לוי

מדובר באחד מאותם מקומות שגם ביום גשום, קר ורטוב שווה לצאת בשבילו מהרכב. מגיעים לעיר תיירותית אלפיניסטית, ומתחילים מסלול הליכה המסומן באופן ברור. הולכים לצד הנהר, והגשם שיורד "מתדלק" את המפלים היורדים מהמצוקים מסביב. העננים הנמוכים היורדים על האזור רק מעצימים את החוויה. מגיעים כמעט למפל וחוזרים לרכב רטובים אך מאושרים. כוס קפוצ'ינו חמה סידר לנו הכול.

קפוצ'ינו מחמם קרקס גוואריני שבלב שמורת ורדסה (צילום: איריס לוי)
קפוצ'ינו מחמם קרקס גוואריני שבלב שמורת ורדסה | צילום: איריס לוי

למחרת בבוקר השמש זרחה, ולא היה זכר ליום הגשום של אתמול אז יצאנו לפיק דו מידי (Pic du Midi), אחד ההרים הגבוהים ברכס הפירנאים. העלייה להר ברכבל ארוך, ובראשו מצפה כוכבים המשמש כמרכז מחקר לתופעות מזג אוויר, וממנו תצפית פנוראמית מדהימה. כשנפתחה דלת הרכבל, קיבלה את פנינו רוח חזקה ותמונה מהממת. הייתה ממש תחושה של גג העולם, כשהראש בעננים וכמעט לא רואים את אדמה. ככול שהשמש עולה יותר בשמיים ומפנה את העננים ניתן לראות את כל הסביבה – תצפית יוצאת דופן. בנו במקום גשר זכוכית לבעלי לב חזק בלבד, עליו ניתן לעמוד ולהרגיש הכי קרוב למבט של ציפור העפה באוויר – חוויה מרגשת.

הרכבל לפיק דו מידי (צילום: איריס לוי)
הרכבל לפיק דו מידי | צילום: איריס לוי
הנוף מקצה העולם פיק דו מידי (צילום: איריס לוי)
הנוף מקצה העולם פיק דו מידי | צילום: איריס לוי
מרפסת הזכוכית בפיק דו מידי (צילום: איריס לוי)
מרפסת הזכוכית בפיק דו מידי | צילום: איריס לוי

אם שם המקום נשמע לכם מוכר אז ככול הנראה בגלל שגם אתם צופים במרוץ הטור דה פרנס. הדרך לפיק דו מידי נחשבת למסלול הכי תלול וקשה, שמלחיץ כל רוכב אופניים מקצועי. כמעט בכול נקודת זמן שמגיעים לאזור מתקיימת במקום תחרות זו או אחרת של רוכבי אופניים.

את הפירנאים הצרפתים חוצים כמה מעברי הרים. מפיק דו מידי המשכנו למעבר הרים מערבי יותר בעמק אוסאו (Vallée d'Ossau). האטרקציה במקום היא עלייה ברכבל לגובה של כ-2,500 מטר, שם ממתינה לנו רכבת הרים קטנה ששימשה את בוני הסכרים באזור, ועברה הסבה לרכבת תיירותית הנוסעת על מצוק ההר. זהו מסלול שלא ניתן להגיע אליו בשום דרך אחרת. שעה של נסיעה ברכת ההרים מביאה אותנו לאגם אלפיני בגובה אדיר, בשם ארטוסטה (Lac d'Artouste). השמש חיממה אותנו ופשוט נשכבנו על הסלעים, נהנינו מהאוויר הצלול ומהיופי הסובב אותנו.

רכבת ארטוסטה (צילום: איריס לוי)
רכבת ארטוסטה | צילום: איריס לוי
אגם הארטוסטה (צילום: איריס לוי)
אגם הארטוסטה | צילום: איריס לוי

מהפירנאים הצרפתיים אפשר להמשיך לכיוון ספרד, או לבחור להמשיך מכאן לאזור בורדו (Bordeaux), סנט  אמיליון (Saint-Émilion) ועמק הדורדון (Vallée de la dordogne) המרגש במיוחד.

 

לעוד המלצות וטיפים מטיולים מסביב לעולם היכנסו לפייסבוק או לאינסטגרם של איריס