טיסת בלהות: ישראלים משתפים בחוויות הטיסה הגרועות ביותר
תינוק שבוכה כל הטיסה, מזג אוויר סוער ואפילו מוות פתאומי – יש טיסות שפשוט לא שוכחים, חלקן מהסיבות הלא נכונות. ביקשנו מחברי קהילת "טיסות סודיות" לחלוק את הסיפורים מהטיסות הכי גרועות שלהם, וגילינו שלפעמים עדיף להישאר עם הרגליים על הקרקע
מערכת מדור החופש
mako חופש
פורסם:
גופה בטיסה | צילום: shutterstock | Sergey Kohl
הקישור הועתק
בין אם זה הנוסע שמולך שמוחץ לך את הרגליים עם המושב, תינוקות שצורחים בלי הפסקה, או סתם אנשים רועשים ומגעילים באופן כללי, אפילו הטיסות הקצרות ביותר יכולות להפוך לסיוט.
ביקשנו מקהילת הגולשים של טיסות סודיות בפייסבוק ובאינסטגרם לחלוק איתנו כמה מהחוויות הקשות ביותר שהיו להם בזמן הטיסה. מבין מאות התגובות, היו כמה שבלטו מעל כולן: מהנוסע שנקלע לסערה בזמן הטיסה, האב שהניח את התינוק שלו בין זרים, המנוע שעלה באש ועד הטיסה הארוכה עם גופה על הסיפון. הנה כמה מהחוויות הקשות של הנוסעים:
יאן:
"אין לי משהו אישי נגד תינוקות אבל מאיפה כל האנרגיה הזו?"
"טראומה ישנה שלי מטיסת אל על מהונג-קונג לישראל לפני כמה שנים טובות. תינוק, שלוש שורות מאחורי, במשך כמעט 12 שעות לא הפסיק לצרוח (אין לי משהו אישי נגד תינוקות אבל מאיפה כל האנרגיה הזו?). אזניות, אטמי אוזניים, כלום לא עזר עד שמישהו בשורה החליט שזה זמן טוב
לפתוח בקבוק וויסקי שהוא קנה בדיוטי, ולשתות אותו ביחד עם כל השורה שלנו. הדבר המצחיק היה שאסור לשתות אלכוהול פרטי בטיסה, אלא רק של חברת התעופה, אז שתינו בסתר עד שהצלחנו להירדם ולישון למרות התינוק".
אופיר:
"המטוס נתקל בסערה והתחיל לצנוח בזמן שאנשים צורחים ומקיאים"
"בטיסה מריגה לסנט פטרסבורג, המטוס נתקל בסערה והתחיל לצנוח באמצע הטיסה במשך 20 שניות לפחות, בזמן שאנשים צורחים ומקיאים. אחרי שהסיוט נגמר והתחלנו לנשום, המטוס החל לטפס בחדות ולתפוס גובה, אבל לא לאורך זמן. הוא המשיך לצנוח שוב ושוב ושוב. זה נגמר רק אחרי 20 דקות של עינוי, שהתבטא בטיפוס תלול מסלול וצניחה חופשית. אני טס מגיל 6, אלפי טיסות אחרי, אחרי שירות כדייל בחברה תעופה ישראלית, והיה לי קשה לטוס תקופה אחרי הטיסה הזאת".
המטוס צנח וטיפס בלי הפסקה במשך 20 דקות | צילום: Stock High angle view, shutterstock
טל:
"כל המטוס הגיע לעמוד במסדרון מאחורה כדי לעשן"
"לפני הרבה שנים, טסתי עם דודה שלי להביא תינוקת שהיא אימצה בבלרוס. בחזור באיירבלרוס אין מקומות שמורים, מי שנכנס ראשון תופס, ובמקומות האחוריים מותר לעשן. בגלל הביורוקרטיה של האימוץ עלינו אחרונות, ואת דודה שלי שמו ב"מחלקה הראשונה" מקדימה בגלל התינוקת, ואני
פרסומת
הייתי צריכה למצוא לעצמי מקום פנוי שכמובן שהיה רק בחלק של המעשנים. עכשיו לא רק שכל מי שישב סביבי עישן, אלא גם כל המטוס הגיע לעמוד במסדרון מאחורה לעשן. אם יש משהו שאני שמחה זה שאסור יותר לעשן בטיסות".
שירה:
"תאי שירותים מקולקלים וריח של צחנה"
"טיסה של אליטליה מוושינגטון למילאנו, ריח של שירותים בכל המטוס. היו כמה תאי שירותים מקולקלים וריח של צחנה. הייתה סערה שגרמה לטלטולים עזים ובעקבות כך הקאות נוראיות. רק מהטיסה הזו נהיתה לי חרדה מהטיסות לאחר מכן.
מיכאל:
"זרקו עליי אוכל, עפרונות, שפכו מים ומיץ, צעקו ובכו לי לתוך האוזן"
"טסתי מפרנקפורט לדטרויט במטוס 747 ענק מפוצץ עד לאפס מקום. נפלתי על השורה האמצעית של ארבע כסאות עם אמא צעירה ושני ילדים בני שנתיים וארבע. בכל שמונה שעות הטיסה זרקו עליי אוכל, עפרונות, שפכו מים ומיץ, צעקו ובכו לי
לתוך האוזן ומה לא. ובנוסף לכל זה, מסביב ישבה משפחה מורחבת של הודים כפריים, איזה 15 איש ואישה שנסעו ככל הנראה לאירוע משפחתי באמריקה. כולם הורידו נעליים ונשארו יחפים, והמבין יבין".
הילדים בטיסה השתוללו וזרקו חפצים ואוכל | צילום: Hans Neleman, getty images
מורן:
"באיזשהו שלב התחיל לי התקף והדיילת הסתכלה עליי בשוק"
"מטוס חכור בדרך למשחק כדורסל בעיר מושלגת ללא גישה אחרת. המונח 'אוטובוס עם כנפיים' מעולם לא היה מדויק יותר. אני קלאוסטרופובית וישבתי במעבר, לידי שני אנשים שאני לא מכירה, והמטוס היה מלא אוהדים שעומדים, הולכים, מטיילים, מדברים, ואני רק מנסה לנשום. באיזשהו שלב הגיעה העגלה של הדיוטי ונעצרה בתוך הפרצוף שלי. התחיל לי התקף, והדיילת הסתכלה עליי בשוק ושאלה "מה יש לך?". אמרתי שאני קלאוסטרופובית והיא פשוט הסתכלה עליי בהלם ושאלה "עכשיו את אומרת?". לקחה אותי מהר למטבח מאחורה, שם כל הצוות טיפל בי מהמם. בחזור הצוות הנפלא (אותו צוות) כבר ידעו לתת לי מושב במיקום קצת יותר נוח. מאז למדתי לעדכן בכל טיסה שאני קלאוסטרופובית. מה שנקרא 'הוראות אלה נכתבו בדם'".
דוד:
"הגיע בחור שישב ארבע שורות מאחורינו והניח בינינו סל קל עם תינוק"
"טיסת אל על מניו יורק לתל אביב.
דיילת הקרקע הושיבה אותי ליד החלון, ואת הקולגה שלי במעבר, כך שהיה כיסא פנוי באמצע (דיילת הקרקע אמרה שככה נוכל לנוח טוב יותר ויהיה לנו מקום). אחרי שהתמקמנו, וכמה דקות לפני שהמראנו, הגיע בחור שישב ארבע שורות מאחורינו והניח בינינו סל קל עם תינוק. אני בהלם, והבחור הלך חזרה למקומו. התינוק בכה ולא יכולתי לשתוק יותר, אז היה עיכוב של 40 דקות, עד שהאדון השתכנע לקחת את התינוק שלו בחזרה".
"קניתי כרטיסים למושבים בשורת יציאה בטיסה עם זוגתי, פעם ראשונה לארה"ב. מאחורינו היה נער שחטף התקף אפילפטי חמור, אז החלפנו עם המשפחה מושבים (וזה אחרי שאדם אחר לידנו חטף התקף חרדה וחשבו שהוא חוטף התקף לב). ואז בחזור סיפרנו את מה שהיה, והאשימו אותנו בשקר. אפילו לא נתנו לנו לשבת ביחד וככה חזרנו אחרי שקנינו מושבים שלא השתמשנו בהם, ובחזור אפילו לא נתנו לנו לשבת יחד".
ענבל:
"טסנו כל הדרך עם גופה במטוס עד למיאמי"
"טסנו מאילת לנתב"ג ומשם למיאמי. בטיסה למיאמי, כמה דקות אחרי ההמראה אחד הנוסעים הראה סימנים של חוסר אוויר, ואשתו התחילה לצעוק. כולם נבהלו, ואז בא צוות המטוס, ואנשים עזרו לעשות לו החייאה אך לא הצליחו. הוא נפטר בטיסה ואשתו המסכנה רק בוכה. טסנו כל הדרך עם גופה במטוס עד למיאמי. זה היה מפחיד מאוד ומטורף".
הנוסעים נאלצו לטוס כל הדרך עם גופה על המטוס | צילום: Matej Kastelic, Shutterstock
עומר:
"שנייה לפני ההמראה יצאה אש מאחד המנועים"
"בטיסה הראשונה שלי בחיים, המטוס עלה על המסלול ושנייה לפני ההמראה יצאה אש מאחד המנועים. נשארנו בתוך המטוס 5 שעות עד שפתרו את התקלה. בסוף התברר שיונה נכנסה במנוע. שלחו את כל הנוסעים הביתה בחמש בבוקר, והטיסה נדחתה למחרת בצוהריים, באותו המטוס".
ענת:
"נצמדתי לחלון כמו שלא נצמדתי מימיי"
"טיסה של ג'ורדניאן מדלהי לעמאן, 3 שעות עיכוב בשדה, בזמן הרמדאן, אז כל הטיסה הייתה מלאה בעולי רגל בדרכם למכה, אנשים פשוטים שלא טסו מימיהם. שלוש שעות נוספות של עיכוב בתוך המטוס כי לקח לדיילים זמן לעזור להם לחגור את חגורות הבטיחות, כשכל פעם חוגרים אותם והם קמים. בסוף המראנו, ותוך כדי ההמראה כשהמטוס עוד בשיפוע, אחת קמה והתחילה לרוץ במעבר בזמן שהיא מקיאה. נצמדתי לחלון כמו שלא נצמדתי מימיי".
