כשאנחנו מטיילים בעולם אנחנו הרבה פעמים מעודדים תופעות שהמקומיים או ארגונים שונים נאבקים בהם. מה שמפחיד, מגעיל או לא מוסרי בכל יום רגיל, בחו"ל יכול להיראות כמו חוויה לגיטימית. ככה זה - מה שקורה בטיול לא יחזור על עצמו, אז אין סיכוי שנפספס. רגע לפני שאתם קופצים על המטוס בדרך לחופשה שחלמתם עליה, אספנו כמה דברים שכדאי שתחשבו פעמיים לפני שאתם מזמינים אליהם כרטיסים.
ללטף בעלי חיים
מה יש בקטלוג? מופע פילים, אמבטיית פילים, האכלת ג'ירפות, מופע תנינים, ליטוף נמרים, ליטוף אריות, מסאז' פילים ומופע נחשים. זוהי רשימה חלקית ביותר של אטרקציות סטנדרטיות שניתן למצוא בעיקר במדיונות אקזוטיות שונות. אותן האטרקציות מוצעות בהרבה מקרים כחלק מחבילות תיירות מובנות שכוללות גם סיורים בשווקים, אירוח בריזורטים, פינוק במסאז'ים וביקור במוזיאונים כאשר הכל עטוף בתמימות עיוורת ואווירה של חופש.
מאחורי הקלעים פועלת מכונה משומנת של גידול בעלי חיים למטרות בידור. מדובר בבעלי חיים שנולדו לשבי, אולפו באופן שדיכא את היצרים הטבעיים שלהם וחלקם אף מסוממים על בסיס יומי בכדי שיתאימו לצרכי הבידור לתיירים. בשנת 2010, הארגון העולמי להגנה על בעלי חיים (World Animal Protection) פרסם דו"ח על תנאי השבי של פילים בתאילנד. הארגון סקר 1,688 פילים בשבי ב-118 אתרים במדינה, שברובם הוצעו רכיבה או מופיעי פילים. בדו"ח נמצא שלפחות מחצית מהפילים הוחזקו בתאים קשים ביותר ורק ב-6 אחוזים מהמקרים, המסעות האלו קידמו אג'נדה של שמירת הטבע, כפי שלרוב נוטים להציג אותם.
>>לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
"הפילים נלקחו באכזריות מהבר ורובו בשבי", נכתב בדו"ח. "הפילים מופרדים מאמם ומהמשפחות שלהם כשהם בני כמה חודשים בלבד. פילים שיועדו לתעשיית התיירות, חווים טראומה פיזית ומנטלית קשה מאוד. בידוד, הרעבה ואלימות פיזית הם רק חלק מהשיטות שעושים בהן שימוש בהתחלה בכדי לשבור את רוחם ולגרום להם להיות ממושמעים". עוד נכתב. כך גם קורה כשמדובר בנחשים, אריות, נמרים, ג'ירפות ועוד.
כסף של תיירים הוא הדלק שמניע את התעשייה הזו והוא זה שמשמש ללכידת בעלי חיים וההתעללות בהם. ללא הכסף הזה, לתעשייה הזו לא תהיה שום זכות קיום. בפעם הבאה שאתם מזמינים חבילת נופש או טיול מאורגן למזרח, הבהירו לסוכן – בלי אטרקציות שמשלבות בעלי חיים או בתי עסק שמשלבים אטרקציות כאלו. באופן הזה, יותר ויותר סוכנים יפנימו ויפסיקו לעבוד עם העסקים האלו וסביר להניח שמנועי הכלכלה, הם אלו שישחררו את כל החיות האלו חזרה את הטבע, או לפחות יעניקו להם תנאים ראויים יותר.
להביט על בני אדם בכלוב
כולם חייבים להכיר את סיפורה של שרה ברטמן. ברטמן הייתה אישה שחורה שנולדה בשבט הקיקיו באפריקה וסבלה מתסמונת של הצטברות שומן רב בישבן. בשנת 1809, היא נחטפה על ידי נוסעים אירופאים שביקרו בשבטה בשל מבנה גופה החריג והובאה לאנגליה לשמש כאטרקציה נלעגת במופעים, כאשר כל צופה יכול היה לגשת, לגעת בגופה, למשש אותו ולצבוט בו. כשהמופעים בהשתתפותה איבדו מהפופולריות שלהם ולאחר שארגוני זכויות אדם נכשלו בניסיונם לשחרר אותה, היא שוחררה מהשבי לרחוב, חסרת אונים, ללא כל הון או השכלה, הידרדרה לזנות ולאחר כשנה מתה. לאחר מותה, גופה פוחלץ והוצג במוזיאון הטבע בפריז, עד לשנת 2002, בה ממשלת צרפת נאותה לשחרר את גופתה כדי שתובא לקבורה בשבט בו נולדה, כל זה תחת לחץ של ארגוני זכויות אדם. אם נדמה לכם שהיום סיפור כמו זה לא יכול להתקיים והוא שייך למאות קדומות, אתם טועים. היום התופעה עדיין מתרחשת והיא קיבלה את שמה המכובס - "ביקור בשבטי ילידים".
אחד השבטים המפורסמים ביותר בעולם הוא שבט ארוכות הצוואר בצפון תאילנד. מדובר בשבט מסורתי שהבנות בו עונדות מגיל צעיר חישוקי זהב לצווארן, כאשר כל שנה נוסף חישוק נוסף שמאריך אותו. ביקור בשבט הזה, נחשב כחובה בעבור המבקרים בצפון תאילנד. מספר עדויות מעלות ספקות באשר לטוהר של אותו העסק המתבסס על הנשים הפוטוגניות הללו. השבט הזה מגיע מבורמה לאחר שנמלט בתחילת שנות השמונים ממיאנמר לשטחי תאילנד, שם קיבלו חבריו מעמד של פליטים. זמן קצר אחרי שזה קרה, הוא הפך להיות האטרקציה התיירותית המצליחה ביותר באזור.
בשונה מהילדות התאילנדיות שנולדות בבנגקוק, צ'אנג מאי וצ'אנג ראי, הילדות הבורמזיות מהשבט לא נשלחות לבית הספר ומחוייבות לענוד את הטבעות לצווארן לכל חייהן. חברי השבט מעולם לא קיבלו מממשלת תאילנד אזרחות ושוויון זכויות ומעולם לא אפשרו לאף אחד מחברי השבט לעבור להתגורר במקום אחר. מהסיבה הזו, לאנשי השבט אין אפשרות להתפרנס באופן עצמאי ומקור ההכנסה היחיד שלהם הוא גן החיות האנושי בו הם מוחזקים ושרב הכנסותיו הולכות למפעילים שלו ולא לבני השבט עצמו. בשלב מסוים, בשל פניית נציבות האו"ם לפליטים, אפשרה ממשלת תאילנד למספר מצומצם מחברי השבט להגר לניו זילנד, בה אולי יצליחו להבטיח לעצמם ולילדיהם חיים טובים יותר.
אחת הסברות גורסת כי כל זה חלק ממדיניות של ממשלת תאילנד לשמר את המצב הזה כפי שהוא, כדי שהשבט ימשיך להוות אטרקציה תיירותית ומקור הכנסה למדינה. ברור לכל שביום שבו תיירים יפסיקו לממן את האטרקציה הזו, התאילנדים יתירו את המגבלות מעל לבני ובנות השבט האומללים, בנות השבט יפסיקו את המנהג הפרימיטיבי של ענידת הצווארים, מנהג שהן לא בוחרות בו בגיל צעיר ומסב לגופן נזק בריאותי בלתי הפיך, הן ילכו ללמוד ולא יאלצו לעבוד בעבודות חווה פרימיטיביות ואז, בני השבט יהיו יכולים לעמוד על שלהם ולהיאבק למען הזכויות הבסיסיות שמגיעות להם.
העולם מלא בגני חיות אנושיים. כלומר, מתחמים שיזמינו אתכם להציץ אליהם כדי להכיר את הילידים, מבלי שהילידים יראו את הכסף ששילמתם עליו. אלו יכולות להיות הצ'ולות בדרום אפריקה שבעלי הון מארגנים קרבות ביניהן, קרבות שבהן הן מבזות האחת את השנייה או שבטים מבודדים באפריקה שתידרשו לשלם כדי לראות אותם מקרוב.
לצרוך שירותי מין
"אני כותב בראש מורם שללא ספק קולומביה היא מעין 'אקדמיה לנשים' ולחיים בכלל. לכל הגברים הישראלים - לא לפספס, ולנשים פחות!!!" – המילים האלו הן ציטוט מטוקבק בכתבה על אופי הטיולים שצעירים ישראלים עושים בקולומביה. לא נגענו, לא שינינו ואפילו לא תרגמנו. לא מעט גברים ישראלים נוהרים בהמוניהם לקולומביה כדי להעביר בה כמה שבועות של צריכת סמים וצריכת שירותי מין. הנשים האלו מכונות בפי המטיילים "זונות קוק" – אלו יכולות להיות נרקומניות שאוספים מהרחוב, בנות שפשוט מגיעות לווילות ודופקות על הדלת או בנות שמועסקות בהוסטלים.
לטובי בנינו שבדרום אמריקה, מצטרפים אלו שנוסעים לתאילנד כדי "לעשות ליידי בוי. חוויה, ששווה כל באט" (ציטוט אמיתי), או לצפות במופעי פינג פונג שהם השילוב שבין צריכת שירותי מין לבין צפייה בגן חיות אנושי. זוהי כמובן רשימה חלקית.
להמשיך לצרוך שירותי מין משמעותו להמשיך ולהעמיק מצוקות של נשים חלשות וטרנסג'נדרים. מה שלא מוסרי בארץ, ודאי שלא מוסרי באמריקה הלטינית או בתאילנד.
צריכה לא אחראית של סמים
לפני שאתם מורידים שורה או קונים 5 גרם של קנביס, כדאי לחשוב רגע מאיפה מגיע החומר הזה והאם מישהו אחר שילם את המחיר על מנת הסם הזו. ניקח את קולומביה כדוגמא: תיירות הסמים בקולומביה היא עובדה קיימת. זה זול וזה זמין, אז למה בעצם לא?
מאחורי הקלעים, בין הקרטלים בקולומביה מתנהלים מאבקים קשים ואלימים סביב השליטה על שוק הקוקאין במדינה שמייצא סמים לעולם כולו. מי אמר נרקוס? זה בנוסף למאבקים על קרקעות לטובת גידול צמח הקוקה שממנו מופק הקוקאין, מאבק שגובה מחיר כבד מהיערות במדינה שחלקם נכרתים באכזריות בכדי להקים מטעי קוקה במקומם (הערכה של בין 500 ל-3000 קמ"ר לשנה) או כפרים של שבטים מקומיים שמגורשים בכדי להכשיר את הקרקע לגידול הצמח. בהמשך, תוצרי הלוואי של ייצור הסם מוזרמים למי הנחלים וגורמים לזיהום קרקע ומים קשה.
המקומיים לא מרבים בצריכת סמים במדינה ולמעשה מי שמניע את הכלכלה הזו שהם כל כך סובלים ממנה, הם אנחנו, התיירים. כל זמן שצריכת הסמים במדינה תימשך, יתחזקו בה הקרטלים, יכרתו בה עוד ועוד יערות גשם וקולומביה תחזור להיות מדינה שאי אפשר לבקר בה או שפשוט כבר אין מה לראות בה.
אוכל בסכנת הכחדה
אחת המנות הנחשבות ביותר בסין היא מרק של סנפיר כריש. מדובר במרק שהרכב מסוים של ירקות נותן לו את טעמו ושסנפיר הכריש נותן לו מרקם כמו של אטריות. המנה הזו נחשבת למשובחת והיא מוגשת באירועים מיוחדים או במסעדות יוקרה במדינה.
כדי להכין את המעדן, כרישים נתפשים בעודם בחיים, כורתים את הסנפיר שלהם ולאחר מכן, הם מושלכים חזרה אל הים בעודם בחיים. מכיוון שללא הסנפירים הם לא מסוגלים לשחות, הם טובעים אל הקרקעית ושם, הם מתים מחנק. מעבר לאכזריות שבפעולה הזו, המנה מעמידה את אוכלוסיית הכרישים באוקיינוס השקט בסכנת הכחדה.
מדינות רבות בעולם הוציאו את מנת המרק הזו מחוץ לחוק – הונג קונג, מרבית מדינות אירופה, ארצות הברית, קנדה, אלסקה ועוד. ובכל זאת, היא עדיין מוצעת לתיירים בסין וגם במדינות שבהן זה כבר לא חוקי.