עמק הלואר, כשעתיים דרום-מערבית לפריז, מציע את המגוון הגדול ביותר של טירות (שאטו) באזור אחד. כאן נמצאים חלק מהמבנים המפוארים ביותר בצרפת, שטופלו על ידי משפחות אצולה שחיו בהם במשך מאות שנים. העמק מלא גנים גיאומטריים מטופחים ללא רבב, בין כפרים קטנים שיצאו מאגדות, וכרמים ירוקים שמייצרים חלק מהיינות הטובים בעולם.
עמק נהר הלואר, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו במרכז צרפת, הוא אחד מאותם מקומות. הפעילויות העיקריות הן סיור בטירות עתיקות ובגנים מודרניים מרהיבים, טעימת יין באמצע הכרמים, וזוהי למעשה צרפת במלוא הדרה – יופי מדהים ואוכל טעים.
ארמונות ואצילים
בתחילת המאה ה-14, במהלך מלחמת מאה השנים, נסוג המלך שארל השביעי ללואר לאחר שהאנגלים השתלטו על פריז, וחצר המלכות הצרפתית נשארה בעמק במשך המאתיים הבאות. עם האקלים המתון, הציד הטוב והמרחק הבריא מפריז (לא רחוק מדי, לא קרוב מדי), הלואר הפך לאופנתי בקרב העשירים והאצולה הפריזאית. כאשר המלחמה הארוכה נגמרה ולאחריה הגיעו שלום ושגשוג, הטירות המבוצרות של האזור הוחלפו בארמונות תענוגות. בקתות הציד היוקרתיות המפורסמות ביותר כאן, המתחזות למבצרים, נבנו בתחילת המאה ה-15.
בימים אלה, עמק הלואר מציב אתגר למבקריו הרבים: איך לבחור בין שלל הטירות שלו. הכינוי "עמק אלף הטירות" אולי מגזים מבחינת המספרים, אבל מגוון האפשרויות אכן אדיר. ולמרות שכל טירה שונה מהשנייה, לא כדאי להגזים בשאטו-הופינג. שני שאטו, אולי שלושה, הוא המינון היומי המומלץ, כשהמרכזיים הם: שברני (Cheverny), שאמבורד (Chambord) ושנונסו (Chenonceau). את שלושת אלה ניתן לבקר ביום אחד בסיור ברכב או במיניוואן.
הכוכב של הלואר, הוא ארמון שנונסו מתקופת הרנסנס מהמאה ה-16 המתפתל באלגנטיות מעל נהר השר (Cher). המקום שכונה "טירת הנשים", היה הבית – ומקום העבודה – של נשים מפורסמות רבות לאורך מאות שנים. רוב החלטות העיצוב של הבניין הראשי התקבלו על ידי אשתו של הבעלים המקורי, מכיוון שהוא נסע לעתים קרובות כל כך בעסקיו בשירות המלך. תושבת מאוחרת יותר, פילגשו של המלך הנרי השני דיאן דה פואטייה, הוסיפה גשר מעבר לנהר כדי לגשת לשטחי הציד.
אשתו הנקמנית, קתרין דה מדיצ'י, העיפה את דיאן ללא טקס אל טירת שאומון, והוסיפה גנים וחדרים חדשים לארמון, כולל המבנה בן שלוש הקומות על גבי הגשר של דיאן, שמאז נתן לשנונסו את הקסם הייחודי שלו על הנהר. קתרין מתה לפני שהשלימה את חזונה המלא, אבל לא לפני שהפכה את הטירה שלה למקום המפגש של האצולה המקומית.
הטירה הגדולה ביותר באזור, שאמבורד (Chambord), היא ענקית – פי שישה מהגודל של ארמון הלואר הממוצע, יותר דומה לעיר מאשר לטירה. היא מוקפת בפארק היער הסגור הגדול ביותר באירופה, שמורת ציד שופעת צבאי בר וחזירי בר. המקום התחיל כבית ציד פשוט לבני אצולה משועממים. אבל החל משנת 1518, פרנסואה הראשון – בעזרתם של 1,800 פועלים במשך 15 שנים – ביצע כמה תוספות צנועות כדי ליצור את "בית סוף השבוע" שלו.
מבחוץ, המאפיינים הבולטים ביותר של שאמבורד הם המגדלים העצומים שלו בכל הפינות, גג כרית הסיכות של צריחים וארובות, ומגדל פנסים בגובה 100 רגל הנתמך על ידי תומכות מעופפות. העיצוב בפנים כולל את תקרות הקתדרלה שלו בקומה השנייה, וגרם מדרגות כפול ומעוקל. רק 80 מתוך 440 החדרים של שאמבורד פתוחים לקהל הרחב – וזה מספיק. כדי לראות מה יכול לקרות אם תכניסו לביתכם 365 קמינים, עלו לגג ושוטטו ביער של צריחי הארובות.
שברני (Cheverny), ארמון ציד מפואר, הוא אחד מטירות הלואר המרוהטות בפאר. בניית הטירה הסתיימה בשנת 1634 לאחר 30 שנים קצרות יחסית, והביאה לסגנון אדריכלי מאוחד בהרמוניה. הארמון נשאר תחת משפחה אחת כל הזמן, וגאווה משפחתית ניכרת בשימור ללא רבב ובתחושה האינטימית שלו. שברני ניצל על במהפכה הצרפתית, שכן הבעלים היו פופולריים אז, כמו היום, אפילו בקרב החקלאים העניים יותר.
המרקיז ומשפחתו עדיין גרים בקומה השלישית – מבקרים יבחינו בכמה תמונות משפחתיות. בעוד שחדר האוכל המפואר והדירות המשפחתיות הם תענוג לטייל בהם, החלק האהוב על מבקרים רבים הוא ההאכלה היומית בכלבייה של הטירה, שם 100 כלבי הציד של המרקיז מציגים את הכשרתם הקפדנית.
עמק מלא יין
ההשפעה הרומית עדיין ניכרת בתרבות של אזור זה. עם זאת, ההשפעה התרבותית הגדולה ביותר של הרומאים על העמק הייתה הצגת הכרמים הראשונים שלו. למרות שהיין צבר פופולריות במאה הראשונה, גידול היין תפס תאוצה בסביבות המאה החמישית.
מהמאה התשיעית עד המאה ה-12, נזירים פיתחו ותחזקו יקבים. מאוחר יותר, האזור הועדף על ידי מלכים החל עם מלך צרפת שארל השביעי. בני המלוכה הללו סייעו לפופולריות של יינות על ידי הגשתם בבתי משפט וייצואם למדינות אחרות. היקבים ספגו מכה קשה במהלך המהפכה הצרפתית, אך חזרו לתחייה מאוחר יותר לאחר האירוע ההיסטורי. בשל ההיסטוריה העשירה שלו, בשנת 2000, הכריז אונסק"ו על האזור שבין שאלון-סור-לואר וסולי-סור-לואר כאתר מורשת עולמית.
בעמק הלואר יש למעלה מ-20 זני ענבים, 87 אפלאסיונים, ויותר מ-7,000 כרמים שמייצרים יותר מ-400 מיליון בקבוקי יין. תרבות גידול יין רחבה זו מציעה מגע גסטרונומי אקלקטי לאזור, מה שהופך אותו לאזור ייצור היין השלישי בגודלו בצרפת.
מתי ואיך כדאי לבקר בעמק הלואר?
למרות שאת עמק הלואר עדיף לחקור בחופשת סוף שבוע מפריז או - אפילו יותר טוב - בטיול בעמק הלואר לבדו. טיולי יום לעמק הלואר מפריז אפשריים ופופולריים מאוד, עם זאת, אפשרויות הטיול בעמק מוגבלות מאוד, במיוחד אם אתם נוסעים מפריז לעמק הלואר בתחבורה ציבורית.
טיול יום בעמק הלואר בעונות הביניים (אביב או סתיו) הוא אידיאלי מכיוון שיש פחות תיירים והגנים יפים במיוחד עם הפריחה הראשונה או בצבעי הסתיו. בקיץ, הטירות הטובות ביותר של עמק הלואר מקבלות את ההמונים, והן עלולות להיות עמוסות מבקרים. עם זאת, הקיץ הוא גם העונה של פסטיבלים רבים ויפים בעיירות העמק. חלק מטירות הלואר מארחות גם פסטיבלי מוזיקה, פסטיבלי גן, או פסטיבלי לילה.
החורף הוא העונה הפחות מעניינת לבקר בעמק הלואר, וחלק מהטירות הפחות מוכרות עשויות להיות סגורות לקהל הרחב. עם זאת, בחורף אין צורך בכרטיסים כדי לדלג על התור ותוכלו ליהנות מטירות עמק הלואר הטובות ביותר ללא ההמונים.