סוד שמור: המדינה המדהימה שמסתתרת מאחורי עשורים של מלחמה

פקיסטן היא אחת המדינות המסקרנות והמעניינות בעולם. הסיבה לכך היא שבתוך גבולותיה ההרריים מצד אחד והדיונות המדבריות מצד שני, היא מכילה שפע של תרבויות הנובעות ממגוון גדול של קבוצות אתניות. כל קבוצה, בין אם היא מתגוררת בפסגות ההרים הצפוניות או בארצות המדבר הדרומיות, מביאה עמה מסורות עתיקות יומין, תרבויות מרתקות, מזון ייחודי, לבוש מרהיב ומיתוסים קסומים.

התיירות בפקיסטן מתאוששת בהדרגה מהחושך שלאחר פיגוע ה-11 בספטמבר. על פי הפרסומים של רשויות המדינה, כמיליון מבקרים מגיעים לפקיסטן מדי שנה, כאשר רבים מהם מגיעים מסין, עם חזון ולהגדיל את מספרי התיירים בין המדינות בשנים הקרובות. המדינה מקווה למשוך שוב תיירים בין-לאומיים שנטשו אותה לפני 20 שנה, אך מדובר באתגר שאפתני עבור אחת המדינות המושפעות ביותר מהטרור העולמי, עם תדמית בעייתית בעיני רבים.

>> עסק מסוכן: התיירים חוזרים לבקר בעיראק

>> עומאן: נווה המדבר הסודי של המזרח התיכון

>> ארץ אלף לילה ולילה: כך נראית תימן – נווה המדבר שאסור להתקרב אליו

מעצמאות למלחמה עקובה מדם

פקיסטן הפכה למדינה עצמאית ב-1947, מימוש הכמיהה של המוסלמים בהודו שחששו משליטה של הרוב ההינדי בהודו הפוסט-קולוניאלית. כשהבריטים ביצעו את תוכניותיהם הסופיות לשחרר את "היהלום בכתר" של האימפריה, התרחבה התמיכה של המוסלמים בתיאוריית "שתי האומות", שדגלה ברעיון של מולדת נפרדת למיעוט המוסלמי של תת היבשת.

לאחר עצמאותה של פקיסטן ויום אחריה הודו, החל ויכוח בין קבוצות מתמודדות על חידוד נוסף של חזון זה. הסכמה על איזו שיטת ממשל על האומה החדשה לאמץ – היבט קריטי של הדיון – מעולם לא הושגה במלואה. ואכן, מעט מדינות עברו בתקופה כה קצרה ניסויים פוליטיים וחוקתיים רבים כמו פקיסטן. חוסר החלטה זה תרם, בעשורים שלאחר העצמאות, לדפוס חוזר של משבר: הפיכות חוזרות ונשנות ותקופות ממושכות שבהן החוק הצבאי החליף את השלטון האזרחי, מוות אלים של כמה מנהיגים לאומיים, סכסוכים תקופתיים בין קבוצות אתניות, ובאופן טראומטי ביותר, משטר אזרחי. זו למעשה מלחמה שחילקה את המדינה לשתיים.

מעמדה של פקיסטן בעולם השתנה באופן דרמטי. בשנות הדמדומים של המלחמה הקרה, היא השיגה מעמד בינלאומי כמדינת "חזית" במהלך הכיבוש הסובייטי של אפגניסטן השכנה. עם העזיבה הסובייטית מאפגניסטן בסוף שנות ה-80 וסיום המלחמה הקרה, תפקידה של פקיסטן בזירה העולמית הפך פחות גלוי, וקולה ירד לרמה של מדינות מתפתחות רבות אחרות המתחרות בסדר העולמי החדש. עם זאת, במהלך השנים שבהן תמכה במאבק האפגני נגד השליטה הסובייטית, הרשימה פקיסטן את הקהילה העולמית בהערכה חדשה למעמדה בקרב מדינות האיסלאם, ולמחויבות האידיאולוגית שלה.

מבחינת התפתחותה הצבאית והכלכלית, פקיסטן היא מדינת "סף". בתור מדינת הנשק הגרעיני האסלאמית דה-פקטו הראשונה בעולם, היא נמצאת זה זמן רב בעימות עם שכנתה הגדולה והחזקה יותר, הודו, אשר כמו פקיסטן, מכחישה שפיתחה נשק גרעיני, אך לא את יכולתה להפעיל אותו בלי להניד עפעף. פקיסטן הראתה צמיחה כלכלית יציבה ומרשימה לטווח ארוך והיא מצליחה ליצור המעבר מכלכלה חקלאית ברובה לכלכלה תעשייתית.

למרות ההישגים הנכבדים שלה בטכנולוגיה ובמסחר, פקיסטן מתמודדת עם הרבה מאותן בעיות שאיתן התמודדה עם לידתה. לאומה יש את אחד משיעורי גידול האוכלוסייה הגבוהים בעולם, מה שמקשה על הממשלה לטפל בבעיות העוני והתחלואים הנלווים המשפיעים על רבים בחברה שלה. הפיתוח החברתי פיגר מאחורי הרווחים הכלכליים, מדדי איכות חיים – שיעורי קרוא וכתוב, במיוחד בקרב נשים, זכויות אדם וגישה אוניברסלית לטיפול בריאותי – מוכיחים שפקיסטן היא מדינה עם ליקויים חמורים.

בעיה מדאיגה במיוחד היא תפקידה הלא רצוי של פקיסטן כבסיס לפעילים איסלאמיסטים. חמושים אלה מגיעים ממגוון רחב של מדינות ערביות, כולל אלג'יריה, תוניסיה, מצרים, עיראק, ירדן, ערב הסעודית וסודאן, כמו גם מדינות במרכז אסיה והמזרח הרחוק, והם מבוססים ברובם בגבול הצפון-מערבי. רבים מהלוחמים הללו השתתפו במלחמה באפגניסטן, אך כעת משרתים מטרות אחרות, לעתים קיצוניות. מתקפה שבה נהרגו שני עובדים אמריקאים של קונסוליית ארצות הברית בעיר קראצ'י במרץ 1995 משכה תשומת לב בינלאומית לפעילות הטרור הגוברת בפקיסטן, וכמובן גם חיסולו של אוסאמה בן-לאדן, שהסתתר באחוזה ליד העיר איסלאמאבד.

>> שלוות עולמים: מדינת איי גן העדן שישראלים עדיין לא רצויים בה

>> חופשה במדינה מתפוררת: סוריה רוצה להחזיר את התיירות

>> הנפט החדש: סעודיה מתכננת להפוך לבירת התיירות החדשה של העולם

המאבק על אופייה ונפשה של פקיסטן נמשך. אף על פי שהדמוקרטיה חזרה לפקיסטן באופן רשמי לפני שנים, היא עומדת בספק מדי יום, והמשך שלה אף פעם לא ממש בטוח. הגדרת החזון של מה שפקיסטן אמורה לייצג עדיין נתונה במחלוקת מצד גורמים יריבים רבים.

בעבר המלונות היו מלאים בצעירים

"שביל ההיפים" היה מסלול של כ-9,600 קילומטרים, שעבר מאירופה והמזרח התיכון לתוך מרכז ודרום אסיה. המוני חברי תנועת תרבות הנגד וילדי הפרחים של שנות ה-60 וה-70 לקחו את הדרך מזרחה בחיפוש אחר חופש והארה. מעטים יכלו להרשות לעצמם לטוס ולכן רובם טיילו באופן יבשתי, וחצו את אסיה בעצמם או בקבוצות קטנות, בכל אמצעי התחבורה שהתאימו לתקציבם, ובין היתר בטרמפים ואוטובוסים רעועים.

בשביל כלל מספר נקודות התחלה באירופה, בעיקר לונדון ואמסטרדם, אבל כל המסלולים נפגשו באיסטנבול. בהמשך עברו דרך טורקיה וצפון איראן לטהרן, הבירה. בנקודה ההיא להראט, אפגניסטן, ולתוך קאבול, עם רחוב צ'יקן (Chicken street) עם חנויות שמכרו תכשיטים, עתיקות, חפצי אמנות ושטיחים מזרחיים.

באפגניסטן מלונות רבים בתקציב נמוך ותעשיית תיירות משגשגת צצו (בפשוואר, לאהור וקראצ'י) כדי לקבל את המטיילים הללו. מוזיקה חיה, אוכל נהדר, הרבה אלכוהול וריקודים היו סימני ההיכר של הסצנה. לדברי הבעלים והיזם לשעבר של מועדון לילה, טוני טופייל, "קראצ'י הייתה יכולה להפוך למה שדובאי לבסוף נהייתה".  

החל משנות ה-70, החל להתעורר חשד עמוק כלפי מעצמות זרות ואמונות של מיעוטים, שפינה את מקומו לגרסה עדינה יותר, אסלאמית, של מהפכת התרבות של מאו דזה-דונג. שביל ההיפיo החל להישחק לאחר ההפיכה הצבאית בפקיסטן ב-1977, המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979 ותחילת מלחמת האזרחים באפגניסטן (ב-1979). בתקופה זו נכנס לתוקפו החוק לאיסור מכירת ושתיית אלכוהול בפקיסטן, ויחד איתו גם התחזקה זהותה הדתית של המדינה, שקיימת עד היום.

אוצר שמור מהעולם

פקיסטן גובלת באיראן, אפגניסטן, סין, הודו והים הערבי, והיא ביתם של ארבע מתוך עשר הפסגות הגבוהות ביותר על פני כדור הארץ, כולל הפסגה השנייה בגובהה בעולם, הר K2, הממוקם בצפון מזרח המדינה. כשליש מהארץ מכוסה במישורים מעובדים בעמק האינדוס (Indus Valley), שם נמצאת גם רוב אוכלוסיית המדינה. שאר אזורי פקיסטן מתחלקים בין רכסי הרים ומדבריות, עם דובים, צבאים ותנים שמאכלסים את השטח, בעוד כרישים וצבים שוחים במימי הים הערבי הגובל במדינה.

ההיסטוריה העשירה שלה היא של מדינה אסייתית שידעה השפעות יווניות ובודהיסטיות. פקיסטן היא אחד המקומות שבהם נולדו שתיים מהדתות הגדולות בעולם - הינדואיזם ובודהיזם. היא גם ממוקמת במקום החמישי בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה, עם כ-230 מיליון אזרחים שרובם המוחלט מוסלמים, אך יש במדינה גם כ-7 מיליון הינדים ו-3 מיליון נוצרים.

קראצ'י (Karachi) היא העיר הגדולה ביותר בפקיסטן, עצומה ומלאת ניגודים, והיא ביתם של בזארים וחנויות מודרניות, כמו גם מונומנטים ואתרים שונים שכדאי לבקר בהם, כמו המאוזוליאום Quaid-l-Azam, המסגד הגדול Masjid-i-Tuba והכיפה המיוחדת שלו, קתדרלת השילוש הקדוש, כנסיית סנט אנדרו, גן החיות, מגדלי השקט הזורואסטרים (Zoroastrian Towers of Silence), הטבע של חוף קליפטון (Clifton) והאי מנורה (Manora), רובע סדאר (Saddar) והשווקים שלו.

>> "הפנינה של המזרח התיכון": האם לבנון עדיין מצדיקה את התואר?

>> בארץ הטאליבן: אפגניסטן הפכה מגן עדן מרהיב לגיהנום עלי אדמות

>> התוכנית האיראנית: לחזור להיות יעד התיירות המוביל באזור

>> מתנערת מהעבר: אף אחד לא רוצה לטייל במדינה האירופאית הזו

עיר חשובה נוספת, לאהור (Lahore), מרכז התרבות של פקיסטן, וגם המושכת ביותר עבור מטיילים. העיר נעימה הודות לגנים שלה, והבניינים שלה מציעים תערובת של ארכיטקטורה קולוניאלית ומוגולית מקומית, מהרחובות התוססים והבזארים שלה. לרובע המייל (Mail district) עדיין קיימת אווירה אנגלית שמזכירה את ההיסטוריה של המדינה, מוזיאון העיר המרתק מציג פסלים הינדים והבודהיסטים. מרבית התיירים מבקרים גם  במכללת אלצ'יסון (Altchison) היפה עם האדריכלות ההודית המיוחדת, המבצר, הגנים והארמונות שלו.

פנג'אב (Punjab) הוא מחוז שליו ופורה: העיר בהאוואלפור (Bahawalpur), העשירה ומסבירת פנים, מפורסמת בשל השטיחים, הרקמה והקדרות שלה. במחוז זה גם נמצאת איסלמבאד (Islamabad), בירתה של פקיסטן, היא העיר המובילה מבחינה כלכלית והיא מרכז אורבני הולך וגדל. כאן גם נמצא מסגד פייסל (Faisal), הבנוי משיש לבן והוא אחד המסגדים הגדולים בעולם.

רכס הרי קאראקורום (Karakorum) בצפון המדינה, הוא יעד פופולרי למטיילים שאוהבים אתגרים ספורטיביים, עם פסגת K2, הפסגה השנייה בגובהה על פני כדור הארץ, שמושכת אליה משלחות מטפסים מכל העולם. כביש קאראקורום, המשתרע על פני 1,300 קילומטרים בין פקיסטן לסין ומתנשא לגובה של 4,693 מטר מעל פני הים, הוא הכביש הסלול הגבוה בעולם, שעובר בין גאיות ומעל עמקים, וממנו נשקפים נופים אדירים של האזור.

שימו לב! משרד החוץ הישראלי ממליץ לישראלים שלא להגיע לפקיסטן, ומגדיר את המדינה עם סיווג אזהרת מסע ברמה 4, הגבוהה ביותר. באתר משרד החוץ נכתב: "לאור נוכחות ופעילות אינטנסיבית של גורמי טרור ואסלאם קיצוני בכל רחבי פקיסטן, לצד עויינות 'הרחוב' כלפי ישראל, מתקיים סיכון ממשי לביטחונם של ישראלים המבקרים/שוהים במדינה זו".