יש כאלה שנהנים מטיסות ואוהבים במיוחד את רגע ההמראה ואת תחושת הניתוק מהקרקע. עבור אחרים המראות ונחיתות עלולות להיות חוויה מלחיצה, שבה הם מחפשים הסחות דעת ולא שוכחים להציץ מדי פעם החוצה מהחלון כדי לראות שהכל בסדר. אבל רגע, מה זה? למה יש בו חור, ולמה הוא מתמלא בפתיתי קרח? אפשר להירגע, החורים האלו אמורים להיות שם ונועדו דווקא לשמור על שלמות המטוס.
טיסות מסחריות משייטות לרוב בגבהים הנעים סביב 40 אלף רגל (כ-12 קילומטר), שבהם לחץ האוויר נמוך ב80 אחוז מהלחץ ששורר על פני הקרקע ושהריאות שלנו מותאמות אליו. כדי שנוכל ליהנות בטיסה ולהירגע, במקום להרגיש שאנחנו נחנקים, חברות התעופה שומרות על "לחץ תא נוסעים" קבוע, הדומה לזה ששורר בגובה של 8,000 רגל בלבד. הלחץ הזה נמוך רק ברבע מזה שבגובה פני הים ומחקרים הראו שהוא הלחץ האופטימלי מבחינת תחושת הנוחות של הנוסעים והשלמות המבנית של גוף המטוס.
כיוון שהלחץ בתוך המטוס גבוה הרבה יותר מהלחץ החיצוני, בזמן הטיסה מופעלים על דופנות המטוס כוחות אדירים שנובעים מהפרש הלחצים – בדומה לכוחות שמופעלים על צוללנים וצוללות, אך בכיוון הפוך.
דופנות המטוסים המודרניים עשויים סגסוגות אלומיניום, ובמטוסים החדישים ביותר מחליף אותן פלסטיק מחוזק בתרכובות פחמן, שהוא חומר קל יותר אך חזק לא פחות. לכאורה זה מספיק, אך כידוע לכל מי שאיחר להגיע לצ'ק-אין אנשים אוהבים לשבת ליד החלון, ולכן צריך את החלונות למען שלוות הנוסעים. לחלונות יש תפקיד בטיחותי במקרי תאונה ולצורך בקרה על הנעשה בחוץ, וכאמור הם מסייעים בהרגעת הנוסעים, שהיו סובלים מקלאוסטרופוביה אם היו נאלצים לשבת בכל מהלך הטיסה בתא סגור לגמרי.
חלון המטוס עשוי משתי שכבות – חיצונית ואמצעית, עם שכבה שלישית של "חלון שריטות" הפונה לפנים המטוס). רק לחלון החיצוני יש תפקיד מבני בשמירה על שלמות תא הנוסעים. החלון האמצעי הוא מעין מחיצת חירום שנועדה לשמור על תא הנוסעים במקרה של סדק או נזק לחלון החיצוני, עד לנחיתה או להנמכת גובה הטיסה.
אך כאמור, במהלך ההמראה המטוס עולה לגובה רב, ולחץ האוויר החיצוני יורד עד ל-20 אחוז מגודלו בגובה פני הקרקע, לעומת 80 אחוז בתוך המטוס. הפרש הלחצים בין שני הצדדים מפעיל על החלון כוח, שהוא אמנם בנוי לעמוד בו אך לאורך זמן הלחץ הזה גורם לשחיקה. כדי להגן על החלון האמצעי יש להשוות את הלחץ שבין החלונות ללחץ שבתא הנוסעים ולזה משמש החור הקטן שבתחתית החלון הפנימי. כך שום כוח אינו פועל על החלון האמצעי והוא יכול להמשיך בתפקידו לאורך זמן.
כיון שבמטוס נושמים (ומזיעים) אנשים, האוויר בו לח למדי ומכיל הרבה מים. כשהאדים האלה באים במגע עם החלון החיצוני, שנמצא בטמפרטורה נמוכה מאוד (שיכולה להגיע 70 מעלות מתחת לאפס!) הם קופאים ויוצרים את גבישי הקרח שאנו רואים בצד הפנימי של החלון. אל דאגה, גם זה בסדר גמור.
אגב, גם אם אכן נפער חור בגוף המטוס, בדרך כלל לא תישאבו החוצה כמו בסרטים, והקברניט יצליח להנמיך את גובה הטיסה ולייצב אותה מתחת לגובה של 8,000 רגל, שם אפשר לטוס בחלונות פתוחים. בכל מקרה כפי שאומר סרטון הבטיחות' עדיף להישאר חגורים בכל מהלך הטיסה".
הכתבה באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי.