אני חושבת שכמעט כל אדם שהכרתי הרהר לפחות פעם אחת באפשרות לעזוב הכל לשנה ולטייל בעולם. אצל אחדים היה זה הרהור חולף, לאחרים היו תשובות מפורטות יותר בנוגע לתקופה וליעדים. טל רבינובסקי (33) ובן זוגו אריאל מצנר (37) חלקו את החלום הזה במשך שנים, ולפני כמה חודשים החליטו להוציא את התוכנית לפועל: הם יצאו למסע שהתחיל בהודו, דרך וייטנאם, בורמה, סין, דרום קוריאה, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אמריקה ואולי קצת בורגנות אירופית לקינוח.

ההתלבטות התבשלה זמן רב, אבל ההתארגנות הייתה מהירה: חלפה רק חצי שנה מהרגע שהחליטו שיש יותר מדי דברים שהם רוצים לראות ולחוות לפני שירגישו שבעי רצון מחיי השגרה, ועד שעלו על המטוס. "בבקשה אל תשפטו אותנו, אנחנו אוהבים את חיינו, את החברים והמשפחה, זה פשוט שאנחנו כל כך אוהבים לטייל", כתב מצנר בפוסט הפתיחה של הבלוג הדו-לשוני שכותבים השניים. לדבריו, מרגע שנקבע תאריך הכל התגלגל לעבר המטרה: "פתאום, בלי ששמנו לב, היינו במרחק שבועות מהטיסה הראשונה שלנו וכבר היינו אחרי חיסונים, קניית כרטיסים, התפטרות מהעבודה ומציאת דיירים לדירה שלנו. עכשיו כשאני חושב על זה, זה מאוד קל. ברגע שהגלגלים התחילו להסתובב לא הייתה שום דרך חזרה".

שקיעה במקדש הנומאן (צילום: יחסי ציבור)
טל ואריאל שקיעה במקדש הנומאן בהודו | צילום: יחסי ציבור

ב-5.5 שנות נישואיהם - שנערכו בארגנטינה, מולדתו של מצנר - צעדו השניים במסלול בורגני מוכר: מעבר מדירה שכורה לדירה בבעלותם, החלפת עבודה תובענית ומרגשת בחדשות 10 במשרה רגועה יותר בחברת Sizmek (רבינובסקי); וחמש שנות עבודה כמהנדס שטח בתאגיד ג'נרל אלקטריק (מצנר), במהלכן שהה חודשים ארוכים במדינות שונות.

עם כל הכבוד להגשמת חלומות, מאיפה התעוזה לעשות 'הפסקה' של שנה בחיים, שכוללים עבודה טובה בשכר המאפשר חיי רווחה?
"זה הכל פונקציה של רצון וסדר עדיפויות בחיים", מסביר לנו רבינובסקי בראיון מקוון, שנערך תוך כדי טרק בן שבועיים בנפאל. "זה היה החלום שלנו, אבל אף פעם לא היה זמן טוב או נכון להגשים אותו".

לדברי מצנר, "לא צריך ביטחון מיוחד כדי לעשות את זה; אנחנו חיים בעולם שבו בכל יום נתון אתה יכול להיות מפוטר מהעבודה, וכל התוכניות ארוכות הטווח וה'יציבות' שרצף תעסוקתי אמורים לספק אינן קיימות. לכן אני לא חושש שלא נוכל לחזור בעוד שנה ולהמשיך בקריירות שלנו. גם אם נצטרך 'לרדת מדרגה', אני בטוח שיהיה שווה את זה".

מקדש ליד הנהר בכפר בדמי (צילום: יחסי ציבור)
מקדש ליד הנהר בכפר בדאמי | צילום: יחסי ציבור

סביר שמי שעוקב אחרי הבלוג יזהה כמה מהמקומות בהם ביקרו השניים, אבל מקומות אחרים יישמעו אקזוטיים ולא מוכרים. הצמד משתדל להגיע ליעדי התיירות המוכרים ולבקר בחלק מאתרי "החובה", אבל הזמן מאפשר להם לטעום ולחוות גם יעדים אחרים: "אי אפשר להגיע למקומות כאלה בלי לראות את האתרים העיקריים. לא יכולנו לבוא להודו בלי לבקר בטאג' מאהל למשל, אבל אפשר לצאת מהמסלול החבוט ולראות מקומות שכף רגל אדם לבן בדרך כלל לא מגיעה אליהם. בדאמי (Badami) הייתה הפתעה - בחרנו בה בגלל נוחות הגישה ברכבת ואז גילינו אתרים ארכאולוגיים מדהימים, מסעדות מקומיות מיוחדות וזולות ואפס הצקה כמו שחווינו בדלהי". את הביקור בה סיכם רבינובסקי במילים, "הדברים נראים אחרת כשאתה רחוק מכל מה שמוכר לכולם".

A post shared by Punda (@punda_world_traveler) on

21 ק"ג

אחד הדברים שסיקרנו אותי היה המטען שהשניים בחרו לשאת; או במילים אחרות, כיצד אורזים לשנה? לדברי מצנר, "הקושי הגדול בתכנון טיול של שנה הוא המגוון הרחב של היעדים והאקלים השונה. צריך ביגוד שיתאים לעיר מערבית כמו אוסטרליה, לטרקים בהימלאיה ולחופים במקומות חמים ולחים. כבר בהתחלה הבנו שאנחנו צריכים להיפרד מכמה פריטים, כמו ג'ינסים והסנדלים של טל, שלא סבלתי". רבינובסקי מציין שהשניים המריאו עם שני תיקים לכל אחד - במשקל 16 וחמישה ק"ג. אחרי חודשיים וחצי וחולצות שלא נלבשו אפילו פעם אחת, הוא חושב ש"כשאורזים צריך באמת לחשוב אם כל פריט באמת הכרחי". בדיעבד, אומר מצנר, "כדאי להתמקד בציוד הכרחי ליעדים הראשונים ולקנות ולהיפטר מהדברים לפי היעדים הבאים". ואמנם, בקרוב ייפגשו את אביו של רבינובסקי בבורמה וישלחו איתו לפחות תיק אחד בחזרה.

חתונה הודית בג'ייפור (צילום: יחסי ציבור)
בחתונה הודית בג'ייפור | צילום: יחסי ציבור

חודשיים פה - שבוע שם

רשימת המדינות אמנם נקבעה מראש, אבל השניים משאירים דברים ליד המקרה. בגדול, את המחקר אנחנו עושים תוך כדי תנועה ומתייעצים הרבה גם עם תרמילאים כמונו, שאנחנו פוגשים בדרך", מסביר מצנר. "ככלל, אנחנו מנסים לתכננן שבועיים קדימה, כדי להקל על הלוגיסטיקה. יש מסלול עקרוני בכמה מדינות שאנחנו רוצים לבקר בהן, אבל הוא מותנה גם בעלות הטיסות, ויזות ומזג האוויר".

יותר מפרק הזמן, המסע של השניים תלוי בעיקר בתקציב והסכום הכולל שעומד לרשותם לטיול הוא 40 אלף דולר. בעוד לסין והודו הוקצו כחודשיים כל אחת, יוקר המחיה בדרום קוריאה יאפשר להם לשהות בה רק כשבועיים.

בטאג' מאהל (צילום: יחסי ציבור)
בטאג' מאהל. עוברים גם במקומות התיירותיים | צילום: יחסי ציבור

יש סיכוי שהטיול יתארך? אתם פתוחים לאפשרות שתתאהבו במקום אחד עד כדי כך שלא תרצו לעזוב אותו לעולם?
מצנר: "אם התקציב יאפשר, סביר להניח שנרצה להמשיך לחקור מקומות נוספים. באשר לשאלה השנייה, את כנראה לא מכירה את טל, שלא יכול לשבת יותר משלושה ימים במקום. עוד לא קרה שהתאהבנו במקום והחלטנו, אבל אנחנו לא פוסלים את זה".

רבינובסקי: "בשני מקומות בהודו הוכחתי שאני מסוגל לשהות גם ארבעה ימים...בגדול אנחנו מוכווני תקציב, ויש לנו כמה עזרים דיגיטליים ששומרים אותנו עם אצבע על הדופק, אבל היו אנשים שפגשנו בדרך, שמטיילים כבר למעלה משנה, והרחיבו לנו את המחשבה. אבל לכי תדעי, מי יכול להגיד איפה הוא יהיה בעוד שנה?"

למי שרוצה לקרוא יותר לעומק, או לעקוב אחר המסע של השניים (בעברית ובאנגלית), מומלץ לעקוב אחרי הבלוג. שמעדיף לחוות את הדברים בצורה ויזואלית, מוזמן לבקר בחשבון האינסטגרם של חיית המחמד והאלטר-אגו שלהם - פונדה.

עם ילדים בניו דלהי (צילום: יחסי ציבור)
עם ילדים בניו דלהי | צילום: יחסי ציבור

 

הטיפים של טל ואריאל לטיול מסביב לעולם (55 דולר לזוג, ליום)

1. תקציב מאוזן - עד רגע הטיסה כל הוצאה שלכם בארץ באה על חשבון הוצאה אחרת: תחתונים מאווררים שאפשר ללבוש במשך שבוע שווים ארבעה לילות בהודו או יום נוסף בטיול. ארוחת ערב זוגית במסעדה שווה לארבעה ימים באי חלומי באמצע האוקיינוס ההודי.

2. מיילים ומיילים - אם יש לכם תכנית מיילים (Miles), בדקו אם היא מסייעת לחסוך בהוצאות על טיסות. לחילופין, הירשמו לניוזלטר של חברת הלואו-קוסט המובילה באזור (AirAsia למשל) ותוכלו למצוא כרטיסי טיסה זולים והזדמנויות לבקר ביעדים חדשים.

3. עמלות - פנו לכל חברות האשראי ובררו מה שערי ההמרה והעמלות שהן גובות למטבעות הרלוונטיים. ההבדלים עצומים וזה יחסוך לכם הרבה כסף.

4. BFF - האינטרנט הוא החבר הכי טוב שלכם. הצטיידו בכרטיס סים מקומי והוסיפו אתרים כמו Rome2Rio, Kayak, Foursquare או Agoda לרשימת המועדפים - הם יקנו לכם גישה זמינה וזולה לתכנון יעיל של הטיול.

5. קינדל - ותרו על המשקל העודף של הספרים ומדריכי הנסיעות המודפסים והכניסו הכל לקורא האלקטרוני. אפשר גם להשתמש בטאבלט; הוא פחות נעים לקריאת ספרים, אבל יותר נפוץ.