כמעט בכל טיול יש תקרית לא נעימה, מעצבנת ואפילו מפחידה, שמרגישה כמו סיוט שיכול להרוס לכם את הטיול ואפילו את החיים. מה שכן, כשהכל מסתדר וחוזרים לארץ בשלום – זה הופך לאחלה סיפור לחבר'ה. הנה כמה דוגמאות
יומיים אחרי שנחתתי בדלהי, יצאתי לטיול ערב לבדי בעיר. עם החשכה גיליתי שאין לי מושג איך קוראים למלון שאני שוהה בו ושיותר גרוע מזה - אין לי מושג איפה אני ובאיזה אזור המלון שלי.
בערב, סוחרי סמים מסתובבים, אנשים מדליקים מדורות על המדרכות ופורשים שמיכות כדי לישון ברחוב והאווירה מאוד מפחידה. לא היה לי מושג מה אני עושה עם עצמי. עליתי על ריקשה ופשוט הסתובבתי שלוש שעות ברחבי דלהי עד שבטעות הגעתי לגסט האוס שלי. מאז בכל מקום חדש שאני מגיעה אני ישר לוקחת כרטיס ביקור של המלון. שיהיה. לילך, 29, נס ציונה
"הודי מסומם פרץ לי לחדר בלילה"
ישנתי בחדר לבד בגסט האוס בלימה בפרו, כי החברה שהיתה איתי עלתה על טיסת לילה מוקדמת. באמצע הלילה פתאום שמעתי רעשים וקלטתי שעומד מולי הודי מסומם שמפשפש לי במזוודה. הייתי רק עם תחתונים וחזיה, והתחלתי לצרוח בקולי קולות. האיש נבהל וביקש שאהיה בשקט ושאסלח לו כי הוא מסכן בלי כסף, אין לו בית ואין לו ברירה אלא לגנוב כדי להתקיים. אני הייתי פשוט בהלם והמשכתי לצרוח שפשוט יצא מהחדר והוא ירד על הברכיים והמשיך להתחנן: "פרדון, פרדון". נתתי לו 50 דולר, כי רק רציתי שהוא יעוף לי מהעיניים. הגיעה משטרה אבל לא עשו לו כלום. התברר שהוא גנב את המפתח מהקבלה וכך נכנס לחדר בקלות. המנהל של הגסט האוס פיצה אותי ב-100 דולר, אבל זה לא הקל על הטראומה שליוותה אותי לאורך כל הטיול, ועד היום. מור, 22, עפולה
"הצמידו לי אקדח לראש"
באחד הערבים שלי בפרו רקדתי במועדון מקומי עם בחורה אוסטרלית והייתי ממש שיכור. היינו בדרך לזרום לחדר אבל אז הלכתי רגע לשירותים. אחרי שעשיתי את מה שעשיתי, פתחתי את דלת את התא, ואז פרואני ענק דחף אותי חזרה פנימה והצמיד לי אקדח לראש. הוא לחש שאתן לו את כל מה שיש לי ובלי לחשוב פעמיים, הושטתי את היד אל הכיס ונתתי לו את הארנק. הוא מישש אותי כדי לראות שאין עלי עוד שום דבר אחר שווה ערך, ואז דחף אותי על האסלה ונעל את הדלת מבחוץ. אחרי דקות ארוכות, בחור אחר הגיע ופתח את הדלת. הוא חשב שהוא מפריע לי באמצע, אבל אני קפצתי החוצה והודיתי לו. הבחורה האוסטרלית נעלמה ואני נשארתי בלי כסף ועם הנג אובר מטורף ביום שאחרי. שי, 28, כפר סבא
"נתקענו בלי דלק בלב ים"
רצינו לראות את המאיה ביי – האי שבו צילמו את הסרט "החוף" עם דיקפריו, בקופיפי, תאילנד. ויתרנו על השיט התיירותי עם כל הישראלים והחלטנו לשכור ספיד-בואט פרטי, רק לעשרה חברים שטיילו איתנו. כמובן שזה עלה פי שלוש בערך, אבל רצינו להתפנק. הכל התחיל כשורה – שטנו בין האיים המדהימים וקפצנו לצלול במים השקופים. אחרי כשעתיים, כשרצינו לחזור, הנהג התאילנדי ניסה להניע את הסירה ולא הצליח. מה גם שהתחילה רוח ממש חזקה, הסירה התנדנדה ונסחפה ונתקענו בין שני מצוקים. מיותר לציין, שלא היה לנהג שום מכשיר קשר וכמובן שלא שמעו שם על "משמר חופים" או משהו כזה. הנהג התאילנדי שהיה חייכן ושמח כל הדרך נראה חרד וחסר אונים והבנות נכנסו להיסטריה והתחילו לבכות. הבנים גילו תושייה ודחפו את הסירה מחוץ לאיזור של המצוקים. בינתיים, הנהג מצא את הג'ריקן הנוסף של הדלק והצליח להתניע את הסירה. הוא חזר לעצמו ושאל אם אנחנו רוצים להמשיך לאי נוסף – ואמרנו שממש לא. רצינו רק להרגיש את הרגליים על האדמה. רעות, 26, ראשון לציון
המאיה ביי. אחד המקומות היפים, אבל רצינו הביתה | צילום:
istockphoto
"התעוררתי בתוך שלולית בקור של שתי מעלות"
בקיץ לפני כמה שנים נסעתי לטיול פסטיבלים בגרמניה. את האוהל שהיה אמור להגן עלי ועל כל הציוד בלילה קניתי ב-70 שקל בסופר, כי "מי כבר צריך אוהל באוגוסט". הגעתי לפסטיבל בעיירה הילדסהיים בצפון גרמניה, 12 מעלות ביום, שתיים בלבד בלילה. והתחיל גשם זלעפות. התברר בדיעבד, שאותו קיץ היה מהגשומים ביותר שהיו באירופה בשנים האחרונות. בהתחלה האוהל עמד בפרץ, מתישהו במהלך הלילה המים התחילו לטפטף פנימה. כשהתעוררתי בשלולית הבנתי שעשיתי טעות.
אחרי שני לילות בשק שינה רטוב בטמפרטורה שקרובה לאפס, חטפתי הצטננות חמורה והבנתי שאין ברירה אלא ללכת למלון, והיחיד שנותרו בו חדרים עלה 100אירו ללילה. מה גם שהגרמני מהקבלה עשה לנו פרצופים חמוצים וכיסה חצי קומה בעיתונים כדי שנוכל להגיע לחדר, בלי ללכלך את השטיחים.
המסקנה: באירופה יורד גשם גם בקיץ. אם אתם מתכננים קמפינג - דאגו מראש לאוהל בדרגת שלוש עונות. אלי, 24, רעננה
"שוטרים אמריקאים התנפלו עליי"
הגענו לפארק השעשועים "יוניברסל סטודיו" באורלנדו וקנינו כרטיס כניסה ב-100 דולר לשלושה ימים. בלילה הראשון, רצינו לצאת לאיזור המועדונים, אך מכיוון שהייתי רק בת 20, ובארה"ב מותר לשתות רק מעל גיל 21, השתמשתי בתעודת זהות מזוייפת של בחורה אמריקאית, שהייתה פחות או יותר דומה לי. בהתחלה זה עבד מצוין ונכנסתי כך לכמה מועדונים בלי בעיה, עד שבאחד המקומות נתקלתי בשומר קפדן, שבחן את התעודה היטב והחליט שזו לא אני.
בהתחלה ניסיתי לשכנע אותו שזו כן אני, ודילקמתי את הפרטים, אבל כשקלטתי שזה לא עובד, ניסיתי לברוח. רק שאז קפצו עלי שני שוטרים והתחילו לצעוק עלי שעברתי על החוק ושעל העבירה הזו העונש הוא מעצר. הסברתי להם שאני מישראל, ושאצלנו זה חוקי לשתות מגיל 18 ושלא חשבתי שזה 'ביג דיל', אבל זה לא הזיז להם. רק אחרי שבכיתי בהיסטריה, הם הסכימו להסתפק באזהרה ונתנו לי צו הרחקה מהאזור והחרימו לי את כרטיס הכניסה לפארק. ליאת, 27, תל אביב
צילום אותנטי: המשאית אי שם באתיופיה
"כמעט התפוצצתי במשאית באתיופיה"
כדי לחצות את גבול אתיופיה קניה באופן יבשתי - יש שתי אפשרויות: לתפוס אוטובוס שיוצא אחת לשבוע (וככל הנראה לא באמת קיים) או לשחד נהג משאית שייתן לך לשבת על ארגזי הסחורות שלו ולקוות שאף שוטר לא יעצור אותך בדרך. לא קשה לנחש שאני וחבריי למסע (הבן-זוג, סטודנטית מזימבבואה וחייל אמריקאי) שילמנו את מיטב כספנו כדי לעלות על משאית דלק שבדיוק עמדה לצאת לדרך. אחרי חצי שעה של נסיעה בריח בנזין משכר ,החביות החלו להטלטל והדלק נשפך החוצה. החבר שלי קלט שהחולצה שלו ספוגה בחומר דליק, וכאילו זה לא מספיק - לפתע קפץ על המשאית אתיופי עם סיגריה ביד. הבנתי שצריך לעשות משהו בנידון..
במבטא הכי ישראלי שהצלחתי לגייס שאגתי לנהג שיעצור מיד את המשאית, זינקתי החוצה והטלתי וטו על הנסיעה. כולם נורא חששו לרדת כי היינו באמצע מדבר, בשיא החום ובלי אוכל - אבל אני הייתי נחרצת. העדפתי למות מהתייבשות ולא מהתפוצצות באמצע שומקום. בסוף הצלחנו למצוא טרמפ אחר על משאית שעועית, שאומנם לקח 18 שעות רצופות בתוך תא המטען מאובק - אבל לפחות הגענו בחתיכה אחת לקניה. שיר, 23, פתח תקווה
"חייל אמריקאי מהמארינס הציל אותנו"
היינו שלוש בנות בטיול בארצות הברית ויצאנו באחד הלילות לבר בוושינגטון. חבורה של בחורים מהמארינס התחילו איתנו, הזמינו לנו שתייה בכמויות ורקדו איתנו על הרחבה כמעט כל הערב. אחת החברות שלי אפילו התחילה להתמזמז עם אחד מהם. אני רצתי להביא מצלמה כי רציתי לתעד את הרגע הזה ואז, הבנתי שגנבו לחברה שלי את התיק. נכנסו להיסטריה והפכנו את המקום, אבל לא מצאנו את התיק. הערב כמובן נהרס ורצינו לתפוס מונית חזרה למלון, אבל אז התחיל גשם מטורף ושום מונית לא עצרה. הבחור האמריקאי רץ בגשם עד סוף הרחוב ועצר לנו מונית ולפני שהחברה שלי נכנסה לרכב, הוא דפק לה נשיקה ודחף לה ליד שטר של מאה דולר. סוג של פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה. מיכל, 32, באר שבע
גם לכם יש סיפור מפחיד או מצחיק מטיול בעולם? שלחו אלינו ואולי תופיעו בכתבה הבאה
