פרט טריוויה מפתיע: מספרן של הדמויות המחייכות שצייר פיקאסו בתקופה שבה חי בריביירה הצרפתית גדול בהרבה מאשר בכל יתר התמונות שצייר בחייו. כנראה היה מאושר שם במיוחד. אולי האווירה הנינוחה ומלאת שמחת החיים, אולי הים תיכוניות החייכנית, אולי היה זה האור, אולי מזג האוויר, מי יודע. אחת התמונות המפורסמות שצייר באותה תקופה נקראת "שמחת חיים" (La Joie de Vivre), ובה מדלגים סטיר וקנטאור ואישה עירומה על גבעות זהובות.
יותר מדי שטיחים אדומים
גם בפברואר השנה, בחורף שהיה אחד הקשים שידעה אירופה בשנים האחרונות, זרחה שמש חמימה ונעימה מעל הריביירה (לפחות בשבוע שהיינו שם). הים היה תכול מאוד, כיאה לשמו הצרפתי של האזור קוט ד'אזור (Cote d'Azur, מילולית: חוף התכלת), והסוודרים הכבדים נשארו עגומים במזוודה.
השמש החמימה הזו המיסה לאט-לאט גם את החשדנות הבסיסית שלי כלפי מקומות שנושאים שמות זוהרים כמו קאן, ניס, סן טרופה ואנטיב, מקומות שיש בהם לטעמי יותר מדי שטיחים אדומים, נצנצים, יאכטות, סלבריטיז, מיליונרים כבדים וכוכבניות במחשופים. העובדה שבריז'יט ברדו, אלטון ג'ון, דיוויד בקהאם, טום קרוז, ג'וני דפ ודומיהם בחרו לגור באזור, או לפחות לקנות בו נדל"ן, איכשהו לא נראית לי כמו המלצה לאנשים שכמותי לבלות שם את חג הפסח.
הזיקה ההדוקה בין הסלבריטיז לחוף התכלת אינה עניין חדש. כבר במאה ה-19 היה זה אתר נופש חורפי עבור אריסטוקרטים בריטים, שחצו בחדווה את התעלה שהפרידה בין הערפילים הלחים של אנגליה לבין אור התכלת העזה בצד השני. לא בכדי נקראת הטיילת המפורסמת של ניס "הטיילת של האנגלים" (Promenade des Angles).
העיר כולה, שעד אז לא הייתה אלא כפר דייגים עני, התעשרה בזכותם, שכן האריסטוקרטיה האנגלית נזקקה לשפע של משרתות, טבחיות ונהגים, והעיר לא ידעה אבטלה עוד.
במאה ה-19 היו בין הנופשים גם המלכה ויקטוריה, הצאר אלכסנדר השני, נפוליאון השלישי ורבים נוספים. בהמשך נוספו לרשימה גם סופרים ואמנים, בהם רנואר, פיקאסו, מאטיס, שאגאל וקוקטו, סקוט וזלדה פיצג'רלד, סומרסט מוהאם, ורבים נוספים.
תרועת הפסטיבלים
כל השמות המפורסמים הללו עשו טוב למוניטין של האזור וגם לערך הנדל"ן, אבל בימים אלה שוקדים גורמי התיירות של חוף התכלת לנפץ את המיתוס שלפיו הריביירה הצרפתית היא אתר נופש רק לעשירים ולמפורסמים. לשם הוכחה הם משנעים אותנו - חבורת כתבי תיירות ישראלים - למסעדת שף בעלת כוכב מישלן בעיר ניס, שבה מוצעת צהריים עסקית ב-22 אירו בלבד, ואל מלון קטן וחמוד בעל שני כוכבים, שבו אפשר לשכור (מחוץ לעונה) חדר ב-80 אירו ללילה. בעונה מפעילים גם קווי אוטובוס במחיר סמלי (אירו אחד) שיקשר בין ערים ואתרי תיירות בחוף התכלת, כדי לעודד אנשים להימנע משכירת מכוניות.
כל המאמץ הזה הוא לרגל השקתו של קו תעופה חדש שפותחת אייר פראנס בין תל אביב לניס, שיתחיל לפעול באפריל (ראו מידע מעשי). עד כדי כך מאמינים כאן בתיירות יהודית וישראלית, שיש מלונות שכבר התחילו להכשיר מטבחים לפסח.
האמת היא שאפריל הוא זמן מצוין להגיע לריביירה, כי בשיא העונה, יולי-אוגוסט, חם שם כמו בארץ (ולפעמים יותר), צפוף, פקוק ויקר בהרבה. כדאי להגיע בפברואר, חודש הקרנבלים והפסטיבלים, או בסתיו ובאביב.
המולת הקרנבלים נמשכת מאמצע פברואר ועד תחילת מארס, והיא אחד העוגנים של התיירות המקומית. ארבעה מיליון תיירים מבקרים בכל שנה בניס (לישראל הגיעו בשנה שעברה כשלושה מיליון). כרבע מהם מגיעים בתקופת הקרנבל.
הקרנבל של ניס הוא הגדול והמפורסם ביותר, אבל בערים ובעיירות הסמוכות יש עוד שפע של פסטיבלים קטנים ומקסימים, כמו פסטיבל המימוזה בעיירה La Napoule Mandelieu הסמוכה לניס, או פסטיבל הלימון בעיירה Menton בקצה השני של הריביירה, על הגבול האיטלקי כמעט.
בכל הפסטיבלים והקרנבלים הללו מתחפשים, מנגנים ומקיימים תהלוכות של פלטפורמות מקושטות על גלגלים, שעליהן מרקדות בחורות יפות. במנטון יש מסורת, מחווה לסוג לימון מיוחד שגדל באזור, של בניית מודלים ענקיים מתפוזים ומלימונים. השנה הנושא היה המחוזות בצרפת, וכך זכו המבקרים לחזות במגדל אייפל ענקי מלימונים, בטירות עמק הלואר מתפוזים ועוד כהנה וכהנה. כל אלה ניצבים במרכז העיר לראווה, ובערב מוטענים על הפלטפורמות ונוסעים בתהלוכה עליזה.
בקרנבל של ניס נוסעות העגלות בצהריים כשהן מקושטות בסידורי פרחים עוצרי נשימה, וסביבן וביניהן מהלכים ורוקדים בובות ענק, מתופפים, נגנים, רקדנים - כולם בתחפושות מרהיבות. הבנות שעל העגלות משליכות פרחים לקהל, בעיקר ענפי מימוזה, העץ המקומי. לקראת הסיום, בארבע אחרי הצהריים, הן מתחילות לפרק את הפרחים שעל העגלות עצמן ולזרוק אותם לקהל. הצופים יושבים בנימוס ובשקט בטריבונות שנבנו לאורך מסלול התהלוכה או עומדים בצדי הדרך, זורקים קונפטי ומוחאים כפיים. האווירה התרבותית נשמרת עד הרגע שבו מושלכים הפרחים לקהל, ואז גם קשישות קוקטיות מסתערות על הפרחים בנחישות של שכיר חרב מלגיון הזרים הצרפתי. התהלוכה של הערב קרנבלית וסקסית יותר, אבל גם זו רחוקה מאוד מהקרנבל בריו, ודומה יותר לאירוע (מרהיב) לכל המשפחה. בעיניים ישראליות עצבניות וקשות יום נראה שיש לצרפתים האלה יותר מדי זמן פנוי להמציא לעצמם פסטיבלים ולשבת בבתי קפה, אבל זה בטח רק בגלל שאנחנו מקנאים.
מה עוד יש לעשות שם
יש הרבה מה לעשות בריביירה חוץ מאשר לשבת בבית קפה. החופים נהדרים ונקיים להפליא, ועומדים בתקנים מחמירים מאוד של ניקיון ואיכות סביבה, שלא כמו מקבילותיהם בצדו האחר של הים התיכון. הם מתהדרים בתו תקן של הארגון הבינלאומי Blue Flag, שהעניק רק לכ-3,650 חופים בעולם, בכ-46 מדינות, את הזכות לנעוץ את דגל התכלת הרשמי.
הפלגה לאיים: אם אתם כבר בקאן, אל תחמיצו את הביקור לפחות באחד משני האיים הקטנטנים שלידה, סן אונורה וסן מרגרט, פנינים של טבע ושל יער במרחק של עשרים דקות הפלגה בסירה. סן אונורה הוא האי הפרטי היחיד בצרפת, והוא שייך למסדר נזירים, שחיים שם בהתבודדות יחסית. הם מגדלים גפנים ומייצרים יין, שמן זית ודבש, ומוכרים את תוצרתם בחנות קטנה במקום. הנזירים מנהלים במקום גם מסעדה, אבל אפשר לאכול שם רק ארוחות צהריים. הסירה האחרונה מפליגה לעיר ב-18:00, ואז האי כולו נסגר.
האי השני, סן מרגרט, התפרסם בזכות מצודת הכלא הקודרת שבו, שאותה תיאר אלכסנדר דיומא האב בספרו "הוויקונט מברז'לון, עשר שנים אחרי", ובמיוחד בשל דמותו המסתורית של האיש בעל מסכת הברזל, אלמוני שלואי ה-14 מלך צרפת פקד לאסור, והורה להסתיר את פניו במסכה תמידית כדי למנוע את זיהויו. המסתורין סביב זהותו של האסיר X הוליד מיתוסים והשערות רבות. הידועה ביותר היא זו שהעלה דיומא, שלפיה האסיר במסכה הוא לא אחר מאשר אחיו התאום הזהה של לואי ה-14, שהועלם כדי שלא יהווה איום על שלטון המלך.
יש כארבעים גרסאות לגבי זהותו של האיש, וגם בימינו הן עדיין מסקרנות. הספר זכה לשמונה עיבודים קולנועיים, האחרון שבהם מ-1998, עם ליאונרדו דיקפריו, ג'רמי איירונס וג'ון מלקוביץ'. הכלא משמש כיום כמוזיאון ימי וארכיאולוגי, אבל תאו של האסיר המפורסם נשמר, כולל תא שירותים מהמאה ה-18.
מסלולים בעקבות אמנים: אחת האטרקציות המרתקות היא הליכה בעקבותיהם של האמנים שחיו באזור ופעלו בו. האמנות באזור נוכחת מאוד. זהו האזור השני בצרפת מבחינת מספר המוזיאונים, אחרי פריז. באתר האינטרנט ובברושורים של לשכת התיירות האזורית (www.frenchriviera-tourism.com) מוצעים מסלולים בעקבות הציירים הגדולים. ישנו מסלול בעקבות מאטיס, שחי בניס תקופת מה, ויש בעיר גם מוזיאון המוקדש לעבודותיו, מסלול בעקבות פיקאסו (אל תחמיצו את המוזיאון הנהדר באנטיב), מסלול שאגאל, שחי ואף נקבר בכפר האמנים סן-פול דה ואנס (Saint Paul de Vence), או בעקבות ז'אן קוקטו, אמן רב תחומי - צייר, סופר, משורר, קרמיקאי, קולנוען - שהקדים את זמנו. לפני חודשים אחדים נפתח בעיירה מנטון מוזיאון חדש, במבנה מרהיב ומוצף אור, כולו קירות זכוכית הפונים לים, ובו האוסף הגדול בעולם של עבודותיו - מרישומים וקערות קרמיקה דרך כתבי יד ועד סרטים המוקרנים במקום.
מידע מעשי
ב-4 באפריל מתחילה אייר פראנס להפעיל שלוש טיסות ישירות בשבוע מנתב"ג לניס. מחיר: בין 278 ל-800 דולרים.
מלון/כפר נופש שמתאים למשפחות, קרוב לקאן: MMV Resort Cannes Mandelieu. דירות הנופש כוללות חדרי שינה, סלון ומרפסת, ומאובזרות להפליא, כולל מכונת כביסה ומדיח כלים. המטבח המצויד מאפשר הכנת ארוחות עצמית וחיסכון משמעותי בהוצאות. יש גם מסעדה, לא רעה בכלל, והרבה תעסוקה לילדים: מתקני שעשועים, מגרשי מיני גולף, בריכת שחייה ענקית (רק בקיץ) ועוד. בשביל ההורים יש גם ספא. מ-500 אירו לשבוע.www.mmv-resort-spa-cannes.
לנוסעים עם ילדים: Marineland - אקווריומים ענקיים לבעלי חיים ימיים, עם הופעות של דולפינים ושל אריות ים מאולפים. www.marineland.fr
מסעדות מומלצות: ניס - L'Univers מסעדת שף מצוינת, בעלת כוכב מישלן, שמציעה גם עסקיות צהריים משתלמות (25-22 אירו לסועד); 54 boulevard Jean Jaures, 06300 Nice; טל' 00-33-4-93623222; www.christian-plumail.com
