בין בית הכנסת לבר: הרבעים היהודיים באירופה הפכו למקומות הכי שווים

אם טכנולוגיית הבינה המלאכותית הייתה קיימת לפני 80 שנה, היא כנראה לעולם לא הייתה מצליחה לדמות איך ייראו הרבעים היהודיים באירופה בשנת 2023. מגטאות סגורים ליהודים בלבד בתקופה עתירת פרעות וגילויי אנטישמיות אלימים, למקום בו הכול קורה. פסטיבלים, ברים תוססים וחנויות מתוירות.

מה גרם לשינוי הגדול שעברו הרובעים היהודיים באירופה? האם הפיכתו של השטעטל היהודי למוקד תיירות מודרני הוא גימיק שיווקי של בעלי אינטרס או שיש ערך דווקא בהפיכת הגטאות הישנים למלאים בתיירים, כחלק משימור ההיסטוריה של הקהילה היהודית שחיה שם בשיא תפארתה?

"השינויים הדרמטיים של שיקום ושחזור הרבעים היהודיים בערים אירופיות מהווה תופעה מרתקת המושפעת מתהליכים כלכליים-חברתיים שונים", אומר פרופסור אלון גלבמן, ראש התכנית הבינלאומית לתואר שני בניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת. "מדובר בשילוב בין השקעות עתק של האיחוד האירופי בשיקום ופיתוח שכונות מורשת, התפתחות התיירות העירונית בעולם בכלל ובאירופה בפרט – המעודדת שיקום ושימור מורשת העבר, יחד עם המורשת הייחודיות והחשיבות של הקהילות היהודיות, שחלקן היו גדולות ותוססות וחיו בשכונות אלה בעבר, במיוחד עד שואת מלחמת העולם השנייה".

הקהילה היהודית באירופה של לפני מלחמת העולם השנייה שגשגה בכל התחומים וחיה בחיי קהילה עשירים ומפוארים. כיום, אומר פרופ' גלבמן, שרידי הקהילה שנותרו במקום מהווים חלק מסיפור ההמשך, ומנציחים את סיפורם של יהדות המקום בסיורים, כשהם פותחים למבקרים את בתיהם ואת אזורי הבילוי שלהם הכוללים חנויות ומסחר, בתי כנסת וישיבות ששופצו ושוחזרו.

"היהודים שחיו ברבעים היוו חוליה חשובה במעמד הביניים, ההשכלה והמסחר של ערים אלה. בתוך מגמות אלה משתלבת בדרך כלל גם הקהילה היהודית המקומית או שרידיה המעטים, הלוקחים חלק פעיל בהחייאת סיפור המקום והפיכתו למוקד משיכה למבקרים".

סצנת הסיורים ברובעים היהודיים נחשבת בגישה האקדמית לנישה תיירותית שזכתה לכינוי "תיירות אופל" (Dark Tourism). פרופ' גלבמן מסביר כי "תיירות אופל" מתמקדת במקומות רווי אסונות, זוועות או מוות, והיא מהווה חלק דומיננטי בנרטיב אליו נחשפים המבקרים.

דוגמה לכך, הוא אומר, אפשר לראות ברובע היהודי בבודפשט שבהונגריה. חלק משמעותי בביקור ברובע הוא חשיפה של המבקרים לסיפור חיי הקהילה היהודית לפני השואה וסיפור ההשמדה מונצח ומומחש שם ביתר שאת; בין אם במוזיאון היהודי, בבית הכנסת ששוקם, בסיפורן של משפחות יהודיות ידועות שחיו במקום, בשרידי בית העלמין או באנדרטה מרשימה לזכר הקהילה היהודית שחיה במקום ונרצחו בשואה. ולצד כל אלו, תמצאו גם מסעדות חדשות, ברים, חנויות לתיירים ומקומות בילוי. איך מסתדרת סצנת התיירות והברים לצעד אנדרטה לזכר קהילה ענקית שנרצחה בשואה?

פרופ' גלבמן: "דווקא הניגודיות שמתעוררת בין הטרגדיה והאסון היהודי שחל במקום מצד אחד, לבין הפיכתו של המקום לשוקק חיים מחדש, עשוי דווקא להעמיק ולהעצים את עוצמת סיפור האסון וכן להבטיח כי המסרים של המורשת האפלה יונחלו גם לדורות הבאים".

גם מאיר שוורץ, מדריך מסעות תוכן בארץ ובעולם מאמין שמדובר בתהליך חיובי המסייע לשמר את המורשת ההיסטורית של הקהילה היהודית הענפה שהייתה באירופה. "הרבעים היהודיים עוברים תהליך תיור", אומר שוורץ, "בקרקוב, ברומא ובאמסטרדם יש המוני תיירים המגיעים לרבעים היהודיים. שם אפשר למצוא מסעדות לייט-כשרות. למשל יש שם כבד קצוץ או גפילטע-פיש, אך הם לא כשרים, יש גם בתי כנסת שהפכו לבתי קפה ומסעדות".

איך זה קורה?
"במקומות מסוימים הקהילה היהודית מוכרת חלק מהנכסים כי היא צריכה לממן את האחזקה של המקומות האלו, לכן היא מוכרת חלק מבתי הכנסת עבור תיירות חיצונית שמגיעה למקום. ככה גם קיים הרווח שמספרים את הסיפור של הקהילה היהודית וחשיפה לקהל שאחרת אולי לא היה שומע עליה. בפסטיבלים, באירועי כליזמרים ובמסחר. אני רואה את העניין הזה בחיוב כי אנשים נחשפים ליהדות פתאום לא דרך ה-CNN ותקשורת עוינת, רואים את היופי והתרבות של הקהילה היהודית העתיקה".

במסעות שהוא מוציא בעולם, מעיד שוורץ כי אין טיול בו לא יגעו בנקודה היהודית באותו המקום. הוא יחפש תמיד את האנדרטאות, את בתי הכנסת, וכל שריד שנמצא במקום ויספר את סיפורה של היהדות במקום.

ועדיין, אין פה ניצול של הסיפור היהודי למטרות כלכליות?
"בסוף הכול זה עניין של כסף. זה לא דבר רע, בעיניי. מה ההבדל בין רובע יהודי עם מסעדות לבין מסעדות בישראל? חידוש הרבעים היהודיים קורה היום בעיקר באירופה, אבל זה תהליך טבעי. כבר כמעט ואין שם יהודים, מה יעשו עם המבנים שנותרו?".

עוד הוא מציין, כי מקומיים רבים שאינם יהודים, דואגים לשמר מקומות ואתרים היסטוריים בכבוד עצום. "אנחנו רואים שיש מקומיים שמשפצים בתי קברות ובתי כנסת וזה דבר מדהים. בלובלין בפולין היה בית שמקומיים שכרו, והם שאלו מי גר שם קודם, לפני עשרות שנים. הם גילו שזה היה בית של יהודי, התחילו לחקור עליו, ומשם התחילו חיבורים מרתקים. חלק מהמקומיים לקחו את זה למקום של שיפוץ, שימור וזיכרון. בעיניי זה יפה מאוד."