במהלך השנה וחצי האחרונות, לא מעט אנשים מצאו את עצמם מתקשים לטוס ממקום למקום. מדינות רבות סגרו את הגבולות או הגבילו את הטיסות במהלך התקופה הזו ויש מקומות שעד היום לא ממש נפתחו. כך למשל, זואי סטפנס (Zoe Stephens), בת 27 מקרוסבי בריטניה, שנסעה במרץ האחרון לסוף שבוע באי טונגה (Tonga), לא דמיינה שתתקע בה במשך שנה וחצי.
הסיפור של זואי מתחיל בזמן שגרה בסין, כשנגיף הקורונה החל להתפשט במדינה. זואי הבינה שהמצב הולך ומתדרדר והחליטה לצאת לחופשה עד שהכל יעבור. היא החלה בפיג'י, באוקיינוס השקט, ומשם המשיכה לטונגה הקטנה במטרה לשהות בה כשלושה ימים ולחזור לפיגי'.
בדיוק בסוף השבוע בו ביקרה במקום, התגלה החולה הראשון באזור האיים באקיינוס השקט, ובטונגה, בה יש 100 אלף תושבים בלבד, הודיעו על מצב חירום והחליטו לסגור בצורה הרמטית את כל המדינה. אין יוצא ואין נכנס, כך גם לגבי טיסות ושיט. הגישה המחמירה הובילה לכך שבמדינה לא היה מקרה אחד של קורונה עד היום. זואי מציינת שבשנה וחצי האחרונות שהיא שוהה באי הנצור, היא לא הסתובבה בכלל עם מסכה, אך כמובן שזה דבר חיובי אחד קטן לעומת לא מעט קושי איתו נאלצה להתמודד בזמן הזה.
וזה לא שהיא לא יכלה לעזוב בכלל במהלך כל התקופה הזו - היא פשוט היתה חסרת מזל. בהתחלה היא העדיפה לחכות לטיסות ישירות לסין ולא לחזור דרך אירופה, מתוך מחשבה שאוטוטו חוזרים לשיגרה. לאחר מכן, כשכבר הוציאו טיסות חילוץ מיוחדות מהאי, הנגיף בסין היה בשיאו ולא היה ניתן להיכנס אליה. לאחר מכן, החליטה לחזור לביתה בבריטניה, אך אז גם היא כבר היתה בשיא המגיפה וזואי לא קיבלה אישור להגיע. וכך, במשך שנה וחצי היא ממשיכה להמתין לרגע שהכל יסתדר והיא תוכל לצאת מהאי שבו היא נמצאת כבר שנה וחצי.
ההמתנה שלה צפויה להיגמר בסוף החודש, אז זואי צפויה לטוס בחזרה לבית הוריה שבבריטניה, בתקווה לא יהיו תקלות או שינויים. זואי מציינת שמשך השנה וחצי האלה היו רגעים שבו היא הודתה שהיא מעבירה את התקופה של המגיפה העולמית באי קטן ויפה ללא נדבקים: "יהיה לי מוזר לחזור לעולם שבו כולם עוטים מסכות", היא אומרת.
מצד שני, במשך רוב התקופה זואי טוענת שהרגישה כמו תיירת וזו הרגשה שקשה לשאת במשך כל כך הרבה זמן. "רוב הציוד שלי לא איתי, כי תכננתי להגיע רק לשלושה ימים. אין לי הרגשה של בית. כמובן שיהיה לי עצוב לעזוב, אבל אלה לא החיים האמיתיים. שום דבר כאן לא אמיתי מבחינתי".