אופניים בקפריסין
קפריסין על אופניים | צילום: אריאל רובינסקי, גלובס

השביל ההררי המשיך להתפתל מעלה בטיפוס שלא נגמר. מצד ימין, קרוב מאוד לדוושה הימנית שלי, נפערה תהום שהובילה לים בקפיצה חופשית מגובה כמה מאות מטרים. השמש הקיצית חדרה את קסדת הרכיבה. ואז, די באיחור, התעוררו בי ספקות רבים בקשר למה בדיוק חשבתי לעצמי - אם בכלל חשבתי - כשיצאתי לעשות את קפריסין על אופניים.
לא שאין לי ניסיון באופניים - אני רוכב איזה ארבע-חמש פעמים בחודש במשך כמה שעות באזור נחל אלכסנדר או הפרדסים בסביבה. אבל בעיני רוכבים אמיתיים, כאלה שמטפסים את התבור לפני ארוחת הבוקר, אני נחשב במקרה הטוב לסוג של "מפדל" (מלשון "פדלאה") מזדמן.

מיכאליס, מדריך הרכיבה המקומי, הגניב מבט לאחור לוודא שאני עדיין שם ולא בתחתית המצוק, והמשיך לדווש בשלווה. לטענתו, המסלול שעוטף את גבעות אקמה הוא בדרגת קושי של "קל עד בינוני", מעט יותר מורכב וקשה מהרכיבה שעשינו אתמול אחר הצהריים ליד החוף באזור לימסול, שזה היה באמת מסלול נחמד המתאים למשפחות ולמפדלים מזדמנים שכמוני.

מיכאליס הבטיח גם שכאן למעלה, בגובה כ-800 מטרים, תהיה מעט רוח, ולא אוויר עומד כמו בחוף. כך הגעתי לשביל מאובק וזרוע אבנים קטנות ומטעות, המתפתל סביב גבעות ירוקות וצופה לים מגובה רב, ירידות חדות ומפותלות שניתן לפתח בהן מהירות מסחררת ועליות תלולות שלא נגמרות. הנוף אמור להיות מדהים, רק שאגלי הזיעה שהציפו את עיניי והניסיונות הנואשים להכניס אוויר לא-עומד לריאות, פגעו קצת בהנאה.

אבל העלייה נגמרה מתישהו, משב רוח קליל הופיע לפתע ואיוורר לי את המוח, שביל הרכיבה התרחב ואפילו התהום המאיימת הפכה לנוף מופלא: צוק ירוק היורד אל הים הכחול הנפרס אל האופק.

צהריים של לוחמים מדוושים

בצהריים, התגלגלנו בקלילות אל עבר פוליס, עיירה ציורית כפי שרק עיירה קפריסאית בין גבעות ירוקות וים יכולה להיות. שם חיכתה לנו ארוחת צהריים של לוחמים מדוושים.

אחרי שהשענתי את האופניים מבלי לקשור אותם, בכניסה לטברנה של מוסטקאליס, הורדתי מעצמי את הקסדה הדביקה מבוץ ומזיעה והתיישבתי מול חצי ליטר בירה מקומית קפואה שמיימית, הכול נראה אחרת לגמרי. הציקדות צרצרו בין הבוגנווילייות, מוסטאקליס בכרסו ובעצמו ניגש, סידר את השפם, סיפר לי על כל החברים הישראליים שלו והוסיף שהבשרים בגריל שלו הם הטובים ביותר בפוליס.

cuyprus
כפר בהרי הטרודוס. מהסוג הציורי | צילום: גלובס

גבעות אקמה נמצאות בצפון מערב האי, ואפשר לנהוג עד הכניסה למסלול ההררי (באורך כעשרה קילומטרים) המסתיים בחוף הים. אפשר גם לשלב רכיבה באזור עם ביקור ב"מרחצאות אפרודיטה", מעיין ירוק ונעים סמוך לתחילת מסלול הרכיבה. העוקבים אחרי תולדות האלה מוזמנים להדרים כארבעים קילומטרים נוספים עד "סלע אפרודיטה", גוש סלע המזדקר מהים בקרבת העיר פאפוס, שבו, על-פי המסורת, נולדה האלה אפרודיטה. אמנם כבר מאות שנים שהאלה לא נראתה באופן אישי במקומות אלה, אבל הם עדיין מקומות יפים.

מיטיבי דיווש יכולים לרכוב מפאפוס עד אקמה באופני כביש לצדי הדרך הראשית, או על אופני שטח בצמוד לחוף הים. למשפחות או למפדלים מזדמנים, מומלץ שלא יתרחקו מהרכב יותר מדי ושיהיו מוכנים נפשית לרדת מהאופניים בקטעים מאתגרים במיוחד.

מזג האוויר בקפריסין הוא פחות או יותר כמו בארץ, ולכן גם עונת הרכיבה מתחילה בסתיו ונמשכת עד האביב. המדינה החליטה למנף ברצינות את ענף תיירות האופניים, ואף קיבלה עזרה כספית מהאיחוד האירופי לצורך קידומו. בשלב זה העשייה מתבטאת בעיקר בסימון שבילי אופניים ליד כבישים קיימים, בהכשרת מסלולי אופניים בשטח, ובארבע תחנות רשמיות להשכרת אופניים וציוד נלווה.

"קיימת תוכנית לסימון שבילי אופניים לאורך רוב שטחה של קפריסין", מסבירה לי מוניקה ליאטירי, נציגת לשכת התיירות הקפריסאית.

מוניקה מציינת שהשלב הראשון של התוכנית, סביב אזור הרי טרודוס, כבר יושם, והיתר יתבצע בשלוש-ארבע השנים הקרובות. עם זאת, היות שלא מדובר בסלילת שבילי אופניים אלא בסימון נתיבים לרוכבים בשולי כבישים קיימים, בעצם ניתן כבר היום לרכוב לכל אורכה של קפריסין בכבישים הפנימיים. הכבישים הללו לא סובלים מעודף תנועה, אבל עדיין צריך להיזהר.

נטיות מזוכיסטיות קלות

אופניים בקפריסין
מדריך הרכיבה מיכאליס. בכפר בהרי הטרודוס | צילום: גלובס TV

טרודוס, רכס הרים בגובה של כ-1,600 מטרים, נמצא במרכז האי והוא גן עדן לרוכבי כביש מקצועיים עם נטיות מזוכיסטיות קלות: כבישי אספלט פתלתלים בין יערות אורנים, נוף הרים עוצר נשימה, עליות מטורפות, ירידות שאפשר לטוס בהן או לחלופין להתרסק עליהן. כיף גדול.

סביב כל אזור טרודוס סומנו כחמישים קילומטרים של שבילי אופניים בשולי הכבישים.

לצדם קיימים גם כמה מסלולים לרוכבי שטח, המטפסים אל ההרים בין יערות אורנים, מקווי מים וכמה מנזרים עתיקים שצצים לפתע מבין העצים. בין לבין ישנם כמה כפרים מהסוג הציורי, כשהמרכזי שבהם הוא פלטארס. רוב המקומיים עוסקים בתיירות, כך שבמקום יש שפע של בתי מלון, חדרים, בתים ווילות להשכרה ומגוון טברנות.

הדרך לטרודוס מתחילה בלימסול הצמודה לים, ובתוך פחות מארבעים קילומטרים היא מטפסת מגובה הים ל-1,600 מטרים. רוכבי כביש מחפשי אתגרים מוזמנים לרכוב מלימסול כל הדרך למעלה, אבל אולי עדיף שקודם ינסו לטפס משער הגיא לירושלים, לחימום. היתר - עדיף שיגיעו לאזור טרודוס עם האופניים על הרכב.

רכב הוא נקודה חשובה בטיול באי. תחבורה ציבורית קיימת, אבל היא מועטה, לא תמיד יעילה, ואי-אפשר לעלות על אוטובוס עם אופניים. רכבות אין. כך ששכירת רכב היא בעצם חובה לגבי מי שמעוניין לתור את האי. חשוב: נוהגים בצד שמאל של הכביש, ירושה מהבריטים שישבו באי עד 1960. ירושה בריטית נוספת היא האנגלית הסבירה שבפי רוב תושבי האי.

רצוי לא לעלות עם אופניים על הכביש המהיר החוצה את האי ממזרח למערב, אבל כבישים פנימיים עם שוליים רחבים מחברים בין כל חלקי האי, ובכל כפר יש אפשרויות לינה. חשוב רק לזכור שבין השעות שתיים לחמש ברוב הכפרים נמים סיאסטה, ועל ארוחת ערב אין מה לדבר לפני שבע בערב.

הקפריסאים ידידותיים לתיירים באופן כללי, אך כמו בארץ, מומלץ להימנע מציון מושגים בעייתיים כמו החלק "היווני/טורקי" של האי. מבחינתם יש קפריסין אחת, שחלקה הצפון-מזרחי (והפחות מתויר) נמצא תחת כיבוש טורקי מאז 1974.

קצת פרקטיקה לקינוח

מי שקשור קשר אהבה עמוקה לאופניו הפרטיים בוודאי יביא אותם עמו לקפריסין, אך קיימות תחנות מסודרות להשכרת אופניים בלרנקה, בלימסול, בקלוואסוס ובפלאטרס (אזור טרודוס). הן מציעות להשכרה אופניים באיכות טובה, קסדה, נעלי רכיבה, בקבוקי מים, ובמקום קיימת גם סדנת תיקונים. בנוסף ניתן ומומלץ להצטרף לטיולי רכיבה מאורגנים עם מדריך.

את האופניים שלי לקחתי בתחנת ההשכרה בקלוואסוס, כפר קטן ורגוע המתנמנם על כמה גבעות באמצע הדרך בין לימסול ללרנקה. המקום הוא בסיס מעולה לטיול אופניים באי. ניתן ללון בו, ובמשך היום לצאת לרכוב באזור, שבו מסלולי שטח וכביש בדרגות קושי שונות, גם עבור משפחות או מפדלים מזדמנים. ניתן לרכוב לאורך החוף, לטייל בין הכפרים, ואפשר כמובן לנסוע או לרכוב לאזור טרודוס. בערב מומלץ לשבת על צזיקי, סטיפאדו והתוספות בטברנה של הכפר, ואם בכל זאת מתחשק קצת רעש והמולה אפשר לנסוע במשך כעשרים דקות עד לברים ולמועדונים של לימסול.

גם המעוניינים בלינה ברמה של חמישה כוכבים ימצאו את מבוקשם באי, למשל במלון לה מרידיאן בלימסול. אלה יוכלו לזכות בערך המוסף של לדפוק כניסה ללובי הממורק והמצוחצח כשהם מאובקים, מזיעים ומותשים מיום רכיבה. אישית, אני מעדיף בית קטן ופשוט בקלוואסוס, קרוב לעצי הכיכר ולזקני הכפר היושבים אחר הצהריים מחוץ לבתים, נהנים מהבריזה הקלילה ומביטים על עוד יום שעבר.**