גילוי נאות: את הטור הזה כותבים שני חובבי לונדון מושבעים, אז לידיעת הקוראת אליזבט השנייה לבית וינדזור – Two Flying Boys בדרך אלייך.
כהרגלנו בקודש, סיימנו את יום העבודה עם הלשון בחוץ ובין מייל למייל ארזנו מהר ומעט (במזוודה גדולה שנשאר בה המון מקום לקניות) ויצאנו בטיסת אל על 317 להית'רו ביום רביעי אחה"צ לסופ"ש ארוך בעיר האהובה עלינו בעולם. זה אמנם ביקור קצר אבל כמו שאומר המשפט המפורסם: יום רע בלונדון עדיף על יום טוב בכל מקום אחר בעולם.
>> רוצים לטייל בלונדון? הכנסו למדריך המלא
יום רביעי בערב: קוקטייל ז'ול ורן לונדוני
אחרי ארבע וחצי שעות טיסה נחתנו בלונדון ומצאנו את עצמנו בשדה תעופה ועיר ששמו את הקורונה מאחוריהם: בלי דרישות לבדיקות, טפסים או הליכים מיוחדים ואפילו מרבית עובדי ביקורת דרכונים שלא עוטים מסיכות. מצאנו עצמנו ישובים ברכבת המהירה לעיר (הית'רו אקספרס) תוך פחות מחצי שעה לאחר הנחיתה כבימים עברו. לקח לנו קצת זמן להתרגל לעניין אבל לונדון והלונדונים פשוט המשיכו הלאה – בלי הגבלות ובלי מסיכות, איך אומרים - "חיים לצד הקורונה".
אחרי כוס שמפניה במהלך צ'ק אין מהיר בשעת ערב במלון המצוין שלנו קפה רויאל (עליו נרחיב בהמשך אך כאן רק נציין שבשל הביקור הקצר היה חשוב לנו שיהיה ממוקם בצנטרום של הפיילה) יצאנו לשוטט מכיכר פיקדילי הסמוכה לו, ללסטר סקוור, ומשם לקובנט גארדן ולבר שנכנס באופן קבוע לרשימת הברים הכי טובים וחשוב מכך - ייחודיים – בעיר. לא עניין של מה בכך בעיר שיש בה יותר מ-3,500 ברים.
Mr. Fogg's הוא אוסף של 9 ברים במרכז לונדון בעיצוב ויקטוריאני ובהשראת מסעותיו של גיבור ספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם ב-80 יום". הברים צבעוניים ועמוסים בפריטים שמיסטר פוג היה אוסף במסעו המפורסם - מפות, פוחלצים, טלסקופים, שעונים, כלובי ציפורים וענתיקות מסוגים שונים. לכל בר תפריט משקאות ייחודי ושונה. אנחנו עשינו לחיים על קוקטייל "מדבר סהרה" ועוד אחד של "יערות הגשם" לחגיגת תחילת המסע בן השלושה ימים שלנו ב-Mr Fogg’s Society of Exploration שבקובנט גארדן. עייפים מהיום חזרנו למלון לשנת לילה טובה.
כשמדובר על מלון בלונדון ישנן שתי גישות – האחת אומרת שגם ככה כמעט ולא נמצאים במלון ולמי אכפת איך הוא, והשנייה שעל מלון לא מתפשרים. כמי שהמוטו שלהם הוא "אם אורזים מזוודה, זה חייב להיות למקום טוב יותר מהבית", אנחנו נמנים על הזרם השני ולכן החלטנו לנסות את מלון קפה רויאל.
לקפה רויאל מיקום מושלם על רחוב ריג'נט, "מרחק יריקה" מכיכר פיקדילי, לסטר סקוויר ובמרחק הליכה של כמה דקות תוכלו למצוא עצמכם בסוהו, קובנט גארדן, הייד פארק, אזור התיאטראות, חיי הלילה או רחוב אוקספורד. תחנת הרכבת התחתית נמצאת גם כן במרחק 2 דקות מהמלון. בשונה מאווירת תאי הצינוק המאפיינת את רוב חדרי המלון בערים הגדולות והיקרות, החדרים במלון הזה גדולים וכוללים חדר שינה, פינת ישיבה וחדר אמבטיה גדול (גודל חדר בסיסי במלון 35 מ"ר).
למרות המרכזיות של המלון, הכניסה אליו היא מרחוב צדדי והאווירה בו שקטה, אקסקלוסיבית והשירות בוטיקי לחלוטין. המלון נוסד בשנת 1865 ע"י זוג צרפתי שהביא למקום את כל השיק הצרפתי שניכר בעיצוב המלון כולו ובכל פרט ופרט שבו (במיוחד אהבנו את פינת הישיבה בספרייה). במהלך השנים היה הקפה במלון ביתם של צ'רצ'יל, הנסיכה דיאנה, אוסקר ווילד ורבים אחרים. ב-15 השנים האחרונות בעליו של המלון הוא איש העסקים הישראלי אלפרד אקירוב שגם שיפץ אותו והפך אותו לאחד מהמלונות היפים, הנחשבים והמבוקשים בעיר. אורחי המלון יכולים גם להשתמש בסוף יום מעייף במתקני הספא של המלון הכוללים בריכה פנימית, ג'קוזי, סאונות וטיפולים שונים מבית Akasha המוכר ממלון ממילא בירושלים (אנחנו עשינו זאת לפני היציאה לשדה"ת והגענו "מגוהצים" ורעננים לטיסה).
כמו כל הדברים הטובים, המלון לא זול ומחיר חדר בסיסי בו בחודש אפריל יתחיל ב- 634 פאונד (ללא ארוחת בוקר). למי שמוכן ויכול לשלם – נאמר שאנחנו החלטנו להיעתר לבקשת הקונסיירז' בצ'ק אאוט ולראות במקום ביתנו החדש בלונדון ולשוב בביקורנו הבא. למרות הכל שתי עשיריות הנקודה יורדות מהציון המושלם של המלון בגלל שתי נקודות לשיפור: מלון ברמה כזו צריך להציע לאורחיו מזרון קינג סייז ולא להסתפק בחיבור שתי מיטות יחיד, וכן לעשות סידור לילה לחדר בשעות הערב. אקירוב, לטיפולך המסור עד שובנו.
יום חמישי: לונדון למתקדמים
בגלל הזמן הקצר שהיה לנו בעיר והעובדה שאנחנו מכירים אותה היטב, הפעם חיפשנו דווקא לגלות את לונדון "למתקדמים" מבלי לבזבז זמן שאין לנו, ולכן חרגנו ממנהגינו ולקחנו שני סיורים מודרכים שבחרנו בפינצטה בעיר עמוסת הסיורים ועמוסת הישראלים החיים בה ומדריכים אותם.
עם שירלי, פצצת האנרגיה, הידועה בכינויה "הלונדונית" ומגדירה את הסיורים שלה כ"סיורים בסטייל אחר", חצינו את נהר התמזה למרכז ההיסטורי והפיננסי של לונדון – הסיטי של לונדון – לסיור בחלק הפחות מתוייר של העיר. אמנם מדובר בחלק קטנטן מלונדון של היום אבל זהו בדיוק המקום בו העיר הוקמה ע"י הרומאים בשנת 43 לספירה, כולתה בשריפה הגדולה בשנת 1666 (שגרם אופה המלך שהלך לישון מבלי לכבות את התנור) ונבנתה מחדש.
במשך 3 שעות שוטטנו בין החדש לישן - אדריכלות מודרנית עכשווית לצד מבנים לשימור, סמטאות שיקיות לצד מרכז פיננסי מעונב שהופך לאזור בילוי שוקק בערב, כנסיות שמשמשות במהלך השבוע כ-WeWork ובסופי שבוע כבתי תפילה ומעדניות קסומות עם דברי מאכל שווים במיוחד. אלוהי מזג האוויר היה בצד שלנו, וביום שמשי יפה במיוחד עצרנו בפינת חמד בגינה הקסומה של כנסיית St. Dunstan in the East לפיקניק הפתעה שהכינה לנו שירלי עם יין, פירות ומאפים. אין כמו להשלים תאווה לעיניים עם תאווה לחיך ולעדשת המצלמה. עלות הסיור – 75 פאונד לאדם.
זה אולי ישמע לכם קיטשי ברגע הראשון אבל בסוף הסיור הקדשנו שעה לסשן צילומים מקצועי על רקע הנופים האינסטגרמיים של הסיטי של לונדון. לבשנו חולצות בהירות שבלטו על רקע האפרוריות של העיר, השתחררנו מהציניות וזכינו לזמן זוגי כיפי. בסופו של יום, כמה פעמים בחיים של שני אנשים ציניים בשנות הארבעים לחייהם יוצא להצטלם מתצפית על כנסיית סנט פול, לטפס על תיבת דואר אדומה או לעצור את התנועה ברחוב לונדוני ולעמוד באמצע הכביש לצילום.
אחרי שוטטות קלה לספיגת קצת אווירת סוהו בשעות אחה"צ של אותו היום ומקלחת טובה במלון יצאנו להצגה בווסט אנד. לא משנה אם זו הפעם הראשונה או המאה שלכם בלונדון, אם באתם לקצר או ארוך, אם קשה לכם עם המבטא הקוקני או לא – אין אין אין ביקור בלונדון בלי הצגה באחד מ-39 התיאטראות המציגים את המחזמרים וההצגות הכי טובים שתוכלו לראות בעולם כרגע.
התיאטראות כולם פתוחים כרגיל ובימים אלה, מעבר למיוזיקלס "הרגילים" והפופולריים (עלובי החיים, וויקד, קאטס, מלך האריות וכו' , יש לכם הזדמנות לראות בלייב את ראלף פיינס בהצגה Straight Line Crazy, ואת אמיליה קלארק, הידועה כדאינריז ממשחקי הכס, עושה את השחף של צ'כוב. אז בואו נעשה הסכם – אתם תוותרו על עוד סיבוב רכש ג'אנק בפריימארק או ג'ינס נוסף בזארה, ותתפסו הצגה או מיוזיקל כיפי, ואנחנו מצידנו נפצה אתכם בהמלצות לקניות יעילות ומהירות בהמשך הכתבה.
יום שישי: אוכל רחוב, אמנות וכוכב מישלן ספרדי
אחרי ארוחת בוקר של לורדים במלון יצאנו לחלק המזרחי והטרנדי של העיר – שכונת שורדיץ' ושוק ספיטלפילדס. כמו רבים אחרים גם אנחנו כבר ביקרנו באזור בעבר אבל רצינו להכיר, ובעיקר לטעום אותו, לעומק.
אם בעבר האוכל האנגלי היה שם דבר לשעועית מקופסא וטוסט יבש, הרי שבעשור האחרון הפכה לונדון למעצמת קולינריה חובקת עולם. בחיפושינו אחרי הסיור המושלם ברשתות החברתיות וגוגל, אי אפשר היה להתחמק מהסופרלטיבים על צמד המילים "רעבים בלונדון" (או Hungry in London) – סיורי אוכל בהדרכתו של עומר לוגסי, הלונדוניסט, שחי, נושם ובעיקר טועם את העיר (ואפילו היתה לו תכנית על כך בערוץ האוכל).
בסיור של 4.5 שעות לקח אותנו עומר עם המון ידע וכריזמה בתחנות קולינריות מהעולם כולו – אתיופיה, הקריביים, שנגחאי, סרי לנקה, ברזיל, איטליה, פרו, הרמנו כוסית של וודקה בטעם סודי, ביקרנו בבית תה של פעם ועוד. בין לבין ביקרנו בין יצירות אמנות הרחוב היפות (המתחלפות מדי שבועיים-שלושה) בשכונה. בתום הסיור נעמדה חבורה של 10 ישראלים שהגיעו רעבים מאוד כמה שעות קודם והתחננה בפני עומר שיפסיק להביא אוכל. הוא סירב. עלות הסיור – 90 פאונד לאדם.
אגב, גם אם סיור מודרך הוא לא כוס התה שלכם, אנו ממליצים להשתמש באתר הלונדוניסט לבניית הטיול הפרטי שלכם. באתר כמות מידע אדירה ועדכנית על לונדון שעומר חולק: המלצות לטיול כל אזור בלונדון, מסעדות מומלצות, שופינג, כדורגל ועוד. תוכלו להיעזר בידע כדי לנצל את זמנכם בעיר היטב עפ"י טעמכם האישי.
במסגרת הסיור בשורדיץ' נתקלנו ביצירה של אחד מאמני הרחוב והאקטיביסטיים החברתיים הכי מפורסמים בעולם המכונה בנקסי אך זהותו האמיתית אינה ידועה. רבים בעולם מכירים את יצירתו "ילדה עם בלון" גם מבלי להכיר אותו או את פועלו. היצירה הזו נמכרה ב-2018 במכירה פומבית במחיר הגבוה ממיליון פאונד ומיד עם הכרזת הזוכה במכירה החלה בתהליך של גריסה מחציתה במגרסת נייר שהוטמנה במסגרת ע"י בנקסי עצמו שהפעיל אותה בשלט רחוק. באמנות כמו באמנות – מחיר היצירה החצי גרוסה רק עלה.
בימים אלה מציגה בקובנט גארדן התערוכה הגדולה בעולם של יצירות האמן, אז את אחה"צ של אותו היום הקדשנו לביקור קצר בה. ויש אפילו פינה ישראלית – בנקסי תומך בכמה מיצירותיו במאבק הפלסטיני ומותח ביקורת על הכיבוש הישראלי. ב-2016 הוא אפילו פתח בבית לחם מלון קטן צמוד לגדר ההפרדה המכונה Walled Off Hotel (כפרפראזה לשם הרשת היוקרתית Waldorf). חדרי המלון פונים לחומה ומעוטרים ביצירותיו המחאתיות.
אחרי יום של אוכל רחוב, את הערב האחרון שלנו בלונדון ציינו עם כוכב מישלן שנצנץ מעל מנות הטאפס הספרדי של מסעדת Barrafina. על אף כוכב המישלן (שכבודו במקומו מונח) בארפינה היא מסעדה בגובה העיניים עם מחירים סבירים: עלות המנה היקרה ביותר בתפריט היא 22 פאונד, ולמען הסר ספק – לא מדובר בטאפסים קטנטנים אלא במנות של ממש. במסעדה מטבח פתוח (עם שפים במזג ספרדי), מסביבו יושבים האורחים על בר שיש, הוייב כיפי והשירות נהדר ובלתי מתאמץ או מעיק. יש תפריט קבוע ותפריט מיוחדים יומי אז צריך פשוט לנסות. אנחנו עפנו (ממש!) על ה-Bomba Iberica ועל מנת הכליות על טוסט לצד לימון. למסעדה 4 סניפים – אחד בסוהו, שניים בקובנט גארדן ועוד אחד בקינגס קרוס. הסניף בסוהו לא לוקח הזמנות אלא רק סועדים מזדמנים, אז אפשר לנסות בו את מזלכם אם לא הזמנתם מקום.
יום שבת: שופינג, שעת תה והנסיכה דיאנה
לא הספקנו להגיד סופרקליפרג'ליסטיק וכבר הגיע היום האחרון. אז כמו שהבטחנו – טיפ לשופנאג' יעיל בלונדון: אם מזג האוויר גשום, אם אין לכם הרבה זמן לבזבז על התרוצצויות מצד אחד של אוקספורד למשנהו או שהחנות שאתם מחפשים נסגרה במהלך הקורונה (מה שקרה ללא מעט חנויות), אפשר לרכז את הקניות בקניון Westfield בלונדון. בקניון הגדול ישנן כל החנויות הפזורות בעיר (לרבות יוניקלו, פריימרק, זארה, ג'ון לואיס וכו') ואפשר במאמץ מרוכז "לסגור את הפינה" של הקניות במינימום זמן. הקניון נמצא בצמוד לתחנת הרכבת התחתית Shepherd'S Bush.
עמוסי שקיות הגענו למלון שלנו בדיוק בזמן לשעת תה בלאונג' על שם אוסקר ווילד שישב שם דרך קבע אך הוא לא היחיד: וינסטון צ'רצ'יל קיבל את ההודעה על מינויו לר"מ בזמן שלגם תה במקום, לנסיכה דיאנה היה שולחן קבוע ודיוויד בואי ערך בו את מסיבת הפרידה מהאלטר אגו שלו זיגי סטארדאסט. קירות המקום מעוטרים זהב, מראות וציורי קיר מהממים, ואם זה לא מספיק אז המנות המוגשות – לרבות התה עצמו והקינוחים - מעוצבות בהשראת יצירותיו של ואן גוך ונגן פסנתר כנף ינעים את זמנכם. לאחר שהזמנו גילינו שאנו יושבים בשולחן הקבוע שהיה של הנסיכה דיאנה והרגשנו כמוה (בימים הטובים) לשעה. עלות לאדם 65 פאונד.
