"אנחנו הולכים בלילה בנהר באמצע הג'ונגל, בחושך מוחלט, ואתה רואה מסביבך הבזקי עיניים זוהרות בחושך של תנינים. יש מתח ופחד כי הם יכולים לתקוף אותך בכל רגע. הבחור מלפני תפס תנין, הכניס לו מקל לתוך השיניים, תפס אותו מהראש ושבר לו את המפרקת עם מצ'טה. אחרי שהוא פשט את העור שלו, חתך והוציא את הבשר, הדלקנו מדורה ואכלנו אותו". לא, זה לא חלק מסצנה של סרט הוליוודי – זו עדות אמיתית מתוך טיול הישרדות אליו יוצאים ישראלים באמזונס בבוליביה, ולא חוזרים משם אותו דבר.

ישראלים רבים נוסעים אחרי הצבא  לטייל בדרום אמריקה, אבל לא כל אחד חולם להיזרק בתוך האמזונס בלי אוכל ומים במשך כמה ימים. ולמרות זאת, ישנם ישראלים שמחליטים לקחת את החוויה לקצה - הם יוצאים לטיולי "הישרדות" בליווי ציידים ומדריכים בוליביאנים ויוצאים להרפתקה שקשה להאמין שהיא אמיתית. תום (שם בדוי), בן 24 מתל אביב, הוא אחד מהם. "עשינו טיול סטנדרטי של שלושה ימים באמזונס, והמדריך הציע לנו לצאת לטיול הישרדות 'קצת אחר'. אני ועוד ארבעה חברים זרמנו אתו", הוא נזכר.

אייל רוזנמן - גונגל (צילום: אייל רוזנמן )
נכנסים למעמקי הגו'נגל | צילום: אייל רוזנמן

הם הגיעו לעיירה בבוליביה בשם רורה נבאקה, ומשם התחיל המסע. "הלכנו לבית של חבר של המדריך, לקחנו קצת סירי בישול ומצ'טות ואכלנו ארוחה גדולה אחרונה. משם יצאנו עם המדריך ועם צייד נוסף לג'ונגל באמזונס, בלי אוכל ומים", הוא מספר, "ביום הראשון הלכנו הרבה ברגל, ובלילה הקמנו מחנה וישנו על ענפי דקל. אפשר לראות בחושך את העיניים של החיות, ורואים לפעמים פומות, קופים ותנינים".

לארוחת ערב ראשונה, הם צדו תנין. "התנין היה יחסית קטן ומאוד טעים. זה לא הגעיל אותנו לאכול אותו כי לא חשבנו על זה יותר מדי ופשוט נכנסנו לאווירת הג'ונגל, הוא משתף ומחדד, "זה לא חוקי לצוד חיות כאלה, אבל אין כזה דבר חוקי או לא חוקי בבוליביה. הם לא ממש מדברים על הציד או מפרסמים את זה ברחוב, וגם לא שואלים אותם יותר מדי שאלות". לארוחת בוקר ראשונה, הם אכלו ביצים שמצאו מתחת לעץ: "המדריך אמר לנו בבוקר, 'אם יתמזל מזלכם אתם תמצאו ביצים. אם לא, תישארו רעבים', אז מצאנו. קטפנו לביבות דקל מהעץ ואכלנו את זה ביחד".

עילום שם - תנין שצדו (צילום: עילום שם)
צדים תנינים קטנים לארוחת ערב | צילום: עילום שם
עילום שם  -ביצים (צילום: עילום שם)
מי שלא מוצא ביצים בבוקר לא אוכל | צילום: עילום שם

במהלך היום, הם חצו את נהר האמזונס וצפו בחיות הפרא. "אתה רואה עקבות של בעלי חיים והמדריך אומר לך איזו חיה זו. רואים תוכים יפים, ציפורים וקופים", הוא מספר ומוסיף, "אחד מהחברים שלי היה צלף בצבא, אז הוא הלך עם המדריך והם ניסו לחקות קולות של קופים כדי שהם יתקרבו אליהם. הם עשו את זה כדי שהם יוכלו לירות בהם ולצוד אותם, אבל הם לא הצליחו".

גם שתיית מים היא לא משימה פשוטה בג'ונגל. "אחרי שלא מצאנו קוף לצוד, חזרנו למחנה כדי לנוח קצת. לקחנו מים מהנהר, הרתחנו אותם ושתינו אותם", הוא מספר ומדגיש, "בסוף, שותים מים מגעילים כל הטיול".

ומסע הציד שלהם לא נגמר שם. "יצאנו לצוד שוב והצלחנו לצוד תוכי. הוא היה קצת יפה והיה לנו חבל עליו. המדריך נתן לכל אחד מאיתנו נשק וכל אחד ניסה לפגוע בו, כשבירייה השלישית התוכי בסוף נפל מהעץ", הוא מתאר, "מרוב שאתה לא אוכל שם אתה כבר לא רעב, אז לא ממש אכלנו אותו. בערב שצדנו אותו הבשר עדיין היה חי ומגעיל וזה עשה לנו בעיות. בבוקר, אחרי שהוא התבשל על הגחלים, כבר הצלחנו לאכול אותו. הטעם דומה לעוף, אבל בגלל שהתוכי כל הזמן בתנועה והשרירים שלו פועלים הבשר קשה יותר".

עילום שם - תוכי (צילום: עילום שם)
למרות היופי, גם התוכים ניצודים למאכל | צילום: עילום שם

אוכלים תוכים (צילום: עילום שם)
טעם של עוף, רק יותר קשה. התוכי שצדו | צילום: עילום שם

לדבריו, המדריכים עצמם בקושי אכלו במהלך הטיול. "הבוליביאנים האלה הם אנשים גנובים ודפוקים. בלילה השני אחד מהם בנה באנג מבמבוק ובוץ ועשינו קצת סמים", הוא נזכר ומוסיף, "באותו ערב חברים שלי טעמו תולעים שהמדריך צד מהאדמה. אפשר רק לדמיין מה קרה במשך שבועיים לאחר מכן, מלבב בבטן לא היה להם".

"אחרי שבוע הבנו שאנחנו רוצים להגיע לסוף"

הטיול שתום וחבריו עשו הוא רק אופציה אחת מיני טיולים רבים שניתן לעשות באמזונס. בדומה לטיול שלהם, ישראלים רבים יוצאים גם לטיולי "סמי-הישרדות", כשההבדל הוא שהם לוקחים מזון יבש איתם על הגב. ועם זאת, זה לא אומר שהם יותר פשוטים או קלים. יונתן חן (26), מבאר שבע, יצא ב-2018 עם חברים לטיול שכזה, למשך לא פחות מ-18 ימים. "זה טרק שלא עושים אותו הרבה. יוצאת אליו בממוצע קבוצה אחת בשנה. המדריך שלנו לדוגמה עשה את המסלול לפני רק פעם אחת בחייו", הוא מספר.

"אחרי שבוע הבנו שאנחנו רוצים להגיע כבר לסוף. זה לא הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי מבחינה פיזית, אבל מבחינת השילוב של הקושי פיזי והקושי המנטלי – זה בטופ", הוא מסביר, "בדיעבד, כשאני חושב על הטיול, אני נזכר במקרים בהם יכולנו פשוט לאבד חלקים מהגוף שלנו או אפילו למות".

לאחר שבוע של הליכה באמזונס, הם בנו רפסודה ושטו על גביה לאורך הנהר. "התהפכנו פעמיים עם הרפסודה ומצאנו את עצמנו נחשפים בזרם", הוא מספר ומדגיש, "זה מלחיץ מאוד. המדריך סיפר לנו שלפני כמה שנים אחרי שרפסודה התהפכה המדריך נתקע מתחתיה ומת. באותה מידה, המצב שלנו יכל להיגמר גרוע יותר".

יונתן חן - בונים רפסודה (צילום: יונתן חן)
בונים רפסודה | צילום: יונתן חן

אחד האתגרים שכולם מתארים זה העקיצות. "כל חלק חשוף בעור נעקץ. בלילה, אחרי שאומרים אחד לשני לילה טוב, מתחילים לשמוע קולות של גירוד. כל אחד נעקץ מדברים שונים", הוא משתף, "ביום השני כל היד הימנית שלי התנפחה, וזה לא עבר במשך שלושה ימים. קיוויתי שזה יעבור כי העזרה הכי קרובה היא במרחק של 5 ימי הליכה". הם יצאו מהטיול עם השלכות פיזיות רציניות: "אני חזרתי עם שושנת יריחו טרופית וחבר אחר חזר עם תולעת בגוף שהיו צריכים להוציא ממנו".

יונתן חן - רגל עקוצה (צילום: יונתן חן)
בלילה אפשר לשמוע את כולם מתגרדים | צילום: יונתן חן

יונתן מספר שהסכנה בג'ונגל אורבת לכך מכל פינה. "יום אחד חצינו את הנהר וראינו תנין. בגלל שהמים היו חומים, פחדנו שאולי יש עוד. יש בקרקעית גם סוג של חתול ים עם עוקץ, ואם הוא עוקץ אותך צריך להזמין סיוע במכשיר הלוויני ולהתפנות לבית חולים", הוא מספר, "שאלנו את המדריך איך אנחנו אמורים ללכת שם, והוא סימן לנו עם היד שאין מה לעשות וצריך להתקדם".

אייל רוזנמן (26) מבאר שבע, שיצא גם כן לטיול "סמי-הישרדות" של 8 ימים, צד חתול ים כזה. "עמדנו במעגל סביב שלולית גדולה, המדריך חידד מקל עם מאצ'טה ותפס אותו עם המקל. אני לקחת את הכידון השני ושיפדתי אותו בגוף", הוא מספר ומודה, "זה היה מגעיל. סחבתי אותו אחר כך וכל התיק שלי התמלא בדם. באותו הרגע לא חושבים על זה, חושבים רק על איך שורדים את השבוע הזה".

אבל לפעמים, יותר מפחיד לפגוש בג'ונגל בני אדם מאשר חיות מסוכנות. "אין אנשים תמימים שמסתובבים בג'ונגל. לרוב אלו קרטלי סמים או מאפיונרים, שאם הם יפגשו אותך הם יעדיפו להיפטר ממך מלקחת סיכון שתלשין עליהם למשטרה", מתאר יונתן חן. לדברי רוזנמן, המדריכים לא נופלים מהם: "המדריכים הם בני 60 ו-40, ואחד מהם שירת בעבר בצבא הבוליביאני. כשהם גדלו שם לא היה כפר, הם אינדיאניים אמיתיים". תום מוסיף: "שמענו שפעם אחת אירופאי מת בטיול כי נפלט עליו כדור. אני לא יודע אם זה אמיתי או קונספירציה, אבל סמכנו עליהם. כמו שתל אביבי מכיר את דיזינגוף, ככה הם מכירים את היערות והאמזונס".

יונתן חן - מדריכים (צילום: יונתן חן)
מכירים כל פינה בג'ונגל, המדריכים | צילום: יונתן חן

אייל רוזנמן - חוצים את הנהר (צילום: אייל רוזנמן )
חוצים נהרות וצדים כדי לשרוד | צילום: אייל רוזנמן

ולמרות כל התענוג הזה, הם לא מתחרטים לרגע. "זו חוויה משוגעת שלא מתאימה לכל אחד. למרות החלק הרע של העקיצות, הכאבים, הקושי והאוכל, אתה רואה נופים מדהימים וחווה טבע שלא נגעו בו אף פעם", הוא מסביר ומדגיש, "בדיעבד היה לנו לפעמים יותר מזל משכל, אבל לא שורדים רק על מזל לבד במשך שבועיים בג'ונגל". רוזנמן מסכים איתו: "זה הטיול הכי בתולי שיש, רק אנחנו נגד הטבע", ותום מצטרף: "אם כבר למות, אז למות באדרנלין".

אחד ממי ששרד כדי לספר, דניאל מורדכי, מעביר היום הרצאות בנושא. "במסגרת ההרצאה אני מספר על מסע ההישרדות שלנו באמזונס, שזו חוויה מטלטלת של פעם בחיים", הוא מספר ומדגיש, "זה סיפור על התמודדות, קושי, רגש חברים ואמונה. זו הגשמת חלום".