קופיפי תאילנד אחרי הצונאמי (צילום: Paula Bronstein, GettyImages IL)
רבע מיליון איש נספו. הצונאמי בחופי האוקינוס ההודי | צילום: Paula Bronstein, GettyImages IL

כשנוכחים בפני גודל החורבן בערים היפניות שנפגעו בסוף השבוע בצונאמי, קשה אולי להאמין שאפשר יהיה לשקם יום אחד את ההריסות. ביפן עדיין מלקקים את הפצעים וטרם התחילו בפעולות השיקום, אך גם שם יודעים כי מתישהו יצטרכו להתחיל ולבנות את ערי החוף מחדש. אם לומדים מאסונות הטבע הקשים שפקדו את חלק ממדינות העולם בעשור האחרון, נראה שלממשל היפני מחכה עבודה רבה – אבל אולי יש תקווה ואור בקצה המנהרה. הנה כמה סיפורים על אזורי אסונות אדירים ומהלך השיקום שלהם.

הצונאמי באוקיינוס ההודי, 2004

עשר הדקות בהן נמשך גל הצונאמי באוקיינוס ההודי, בבוקר ה-26 בדצמבר 2004, הותירו מיליוני בני אדם באינדונזיה, הודו, תאילנד וסרי לנקה המומים וחבולים עד היום. יותר מרבע מיליון איש נספו בנחשול הענקי ששטף את המדינות הגובלות באוקיינוס, ולמעלה ממיליון וחצי בני אדם נותרו ללא קורת גג.

למעלה מ-13 מיליארד דולר הזרימו מדינות העולם לשיקום נפגעי הצונאמי, ועדיין נראה כי מדובר בטיפה בים, לאור העובדה שחלקים נרחבים באזור לא חזרו להיות כשהיו. מחצית מכספי הסיוע הופנו לטובת חבל אצ'ה באינדונזיה, שספג את רוב הנזק וכמעט נמחק. החבל שוקם כמעט לחלוטין ולמראית עין בקושי ניתן להבחין בסימנים לאסון, פרט אולי לספינה ענקית שהושלכה בצונאמי כמה קילומטרים לתוך שכונת מגורים, ונותרה במקום בתור אנדרטה.

בכספי הסיוע נסללו באצ'ה 3,600 ק"מ של כבישים, ונבנו מחדש יותר מ-140 אלף בתים - בערך מחצית מכלל הבתים שנמחקו בצונאמי. כמעט ולא נותרו מחוסרי בית באזור, אבל יש גם נתונים מעודדים פחות: באחת העיירות במחוז נותרו רק 750 תושבים מתוך 6,000 שגרו בה קודם לאסון. בחלק אחר של אצ'ה עומדות אלפי דירות ריקות, מכיוון שתושבים רבים עדיין מפחדים לחזור ולגור ליד החוף.

חוף הים קופיפי תאילנד  (צילום: אסתל טסטסה)
חזרו לעצמם. חופי קופיפי משוקמים ומתוירים כבעבר | צילום: אסתל טסטסה

בהודו סייעו ארגונים הומניטאריים בהקמת מערך סוציאלי לטובת רבים מהניצולים שחוו פוסט טראומה, לאחר שאלו היו עדים לטביעת יקיריהם בצונאמי. חבילות סיוע למשפחות שנפגעו כללו מאות סירות דייג לדייגים שאיבדו את מקור פרנסתם, ובפרוייקט GreenShore נשתלו 100 אלף שתילים על שפת החוף, כדי שישמשו ביום מין הימים חומת ביצור כנגד גל המים הבא.

ההוריקן בניו-אורלינס, 2005

במשך יומיים שטפה סופת ההוריקן קתרינה את העיר ניו אורלינס שבלואיזיאנה. כעבור 48 שעות הייתה העיר מוצפת ומשותקת, מים בגובה שלושה מטרים כיסו את מרבית השטח שלה וכבישים ראשיים בני ארבעה נתיבים נעלמו בשיטפון. צו פינוי הוצא למיליון תושבים, ומאה אלף אמריקאים נאלצו למצוא מקלט באיצטדיון הפוטבול העירוני. החשמל חזר אומנם כבר לאחר שבוע, אך קשה לומר שיו אורלינס יצאה מאז מהבוץ, תרתי משמע.

גם 105 מיליארד הדולרים שהקצה הנשיא דאז ג'ורג' בוש לא הספיקו להביא לשיקום מלא של העיר עד היום, בין היתר מפני שערימות הדולרים לא הצליחו למחות את התחושה החברתית הקשה ששררה בקרב תושבים רבים, לפיה הם נזנחו במהלך האסון.

אין תמונה
מים בגובה שלושה מטרים מכסים את ניו אורלינס

שנתיים לאחר הסופה מנתה העיר מחצית מכמות האוכלוסייה שחייתה בה קודם, וב-2009 עדיין נותרו שכונות שלמות הרוסות. במקביל החלו ארגונים מיסיונרים לסייע לתושבי ניו אורלינס בשיקום ובנייה הדרגתית של הבתים באיזורים היבשים. חיל ההנדסה האמריקאי פרש על גגות הבתים שנפגעו יריעות ברזנט מפלסטיק, עד שנבנו הרעפים החדשים.

גם מאגף התרבות הספורט זכתה ניו אורלינס לסיוע: הכנסות משחק האול-סטאר של האנ.בי.איי ב-2008 הוקדשו לטובת שיקום העיר, ואגודת הג'אז האמריקאית תרמה רבע מיליון דולר לטובת קניית כלי נגינה עבור מוזיקאי העיר. בכל זאת, מדובר בעיר בעלת מורשת ג'אז.

העסקים הראשונים שנפתחו לאחר האסון היו הבארים, אולי כדי להטביע את היגון בטיפה המרה. בהמשך נפתחו תחנות הדלק והסופרמרקטים, אך המורל המקומי עלה בשנה שעברה בעיקר לאחר שה"ניו אורלינס סיינט'ס" זכו בסופרבול. לאחרונה אפילו מתכננת העיר להציע את עצמה להיכלל בין הערים המועמדות לארח את אולימפיאדה 2024.

ניו אורלינס (צילום: Chris Graythen, GettyImages IL)
שוקקת ברים ומוזיקה. ניו אורלינס | צילום: Chris Graythen, GettyImages IL

רעידת האדמה בהאיטי, 2010

למעלה מ-14 מיליארד דולר דרושים לשיקום האיטי, מאז שהאדמה רעדה בפורט או-פרינס בינואר 2010. ארגון זכויות האדם "אוקספאם" כתב בדו"ח שהוציא בתחילת 2011 כי גם כעבור שנה מאז האסון השיקום כמעט וטרם החל; קרוב למיליון בני אדם עדיין עקורים מבתיהם, פחות מ-5 אחוז מההריסות פונו ורק 15 אחוז מהמבנים נבנו. שלא לדבר על כוחות שיטור בינלאומיים - ביניהם ישראלים – שעדיין מפטרלים היום בפורט או-פרינס כדי להשליט סדר בכאוס ולמנוע מקרי ביזה, רצח ואונס שהפכו לעניין שבשגרה בבירה הקאריבית.

את הסיבה לעובדה ששכונות האוהלים שצמחו בפורט או-פרינס מוכות עוני, אבטלה ומחלות אפשר למצוא אולי בדו"ח של ארגון זכויות האדם, לפיו רק 45 אחוזים משני מיליארד הדולרים שהמדינות התחייבו להעביר לשיקום האיטי באמת הגיעו ליעדם. בימים אלו צפויים, ככל הנראה, להגיע להאיטי מיליוני דולרים דווקא ממקור לא צפוי – ממי שעובר בימים אלו רעידת אדמה משל עצמו; מועמר קאדפי. למעשה, את הכסף תורמות הזמרות ביונסה ומריה קארי, לאחר שקיבלו מליוני דולרים מנשיא לוב עבור הופעה פרטית בליל הסילבסטר.

רעידת אדמה בהאיטי (צילום: AP)
השיקום כמעט וטרם החל. טהיטי | צילום: AP

רעידת האדמה בחבל סצ'ואן, סין 2008

את מימדי ההרס שהותירה רעידת האדמה בחבל סצ'ואן אפשר להבין מהסכום האסטרונומי שהשקיעה ממשלת סין בשיקום הנזק – 150 מיליארד דולר. 5 מיליון תושבים נותרו חסרי בית ו- 70 אלף גופות הוצאו מבין ההריסות ברעש הגדול של סין ב-30 השנים האחרונות.

לאחר האסון פתח הממשל הסיני בתכנית רווחה שנועדה לסייע למיליון וחצי איש שהתדרדרו לעוני בעקבות הרעש, ובמסגרתה תוכננה בנייה של כמיליון יחידות דיור. הסינים שמו דגש על בנייה מחודשת של מוסדות ציבוריים שנחרבו, והשקיעו בבניית 170 בתי חולים ולמעלה מ-4,000 בתי ספר, לאחר שאלפי תלמידים נקברו בין כותלי בתי הספר ההרוסים.

אולם גם שלוש שנים לאחר רעש האדמה עדיין רחוקות פעולות השיקום של חבל סצ'ואן מלהסתיים, ובעוד רבים מהתושבים זכו לבתים חדשים, מאות אלפים עדיין מתגוררים בקראוונים.

הריסות באיזור רעידת האדמה בסין (תמונת AVI: עדי רם, חדשות)
באים לצלם ולקנות מזכרות. תוצאות רעידת האדמה בסין | תמונת AVI: עדי רם, חדשות

במקביל לשיקום המתמשך, עלתה לאחרונה באזור תופעה מעניינת - ניצול ציני (או ניצול סיני, אם תרצו) של חורבות הערים עם הפיכתם לאטרקצייה תיירותית. אוטובוסים עמוסי תיירים מרחבי סין מגיעים לערים בכדי להתרשם מנזקי הרעש, עורכים סיורים, מצטלמים וקונים מזכרות מרעידת האדמה.

>> שלא נדע: השטפונות הגדולים והקטלניים בעולם