אל האינסוף ומעבר לו

העמק הירוק תחום בקירות גרניט שנחצבו על ידי קרחונים שנסוגו ויצרו את הקירות הענקיים משני צדדיו. כמות הסלע בפארק הלאומי יוסמטי, קליפורניה, היא בלתי נתפסת ואפשר להעביר חיים שלמים מבלי לטפס את אותו מסלול פעמיים. גולת הכותרת של הפארק הוא צוק הנקרא: "אל קפיטן" המתנשא לגובה של כמעט קילומטר מעל לרצפת העמק. הצוק שנחשב בעבר לבלתי עביר נכבש לראשונה ב-1958 לאחר מסע ורטיקלי של 18 חודשים ע"י וורן הרדינג.

לאחר שהוכח שזה אפשרי, מטפסים מכל העולם החלו להעז ולדחוף את קצה גבול היכולת האנושית והיום המטפסים שבטופ העולמי מטפסים עליו בפחות משעתיים, מטפסים אותו ללא חבל ופותחים מסלולים חדשים וקשים יותר כל הזמן. השנה הרגשתי שהגיע זמני.

מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako חופש

אני כל הזמן שומע את השאלה: "למה שתרצה לשים את עצמך במקום כזה?" קשה מאוד להעביר את החוויה של טיפוס, בטח על קיר כל כך גדול, אז אתחיל בציטוט של וורן הרדינג עצמו: "Because we're insane, can't be another reason" - כי אנחנו משוגעים,לא יכולה להיות סיבה אחרת.

אני שואף לצאת להרפתקאות מגיל צעיר. התחלתי לחפש אותן כבר בגיל 21 כשהקפתי את העולם רכוב על אופנוע (אני עדיין בתהליך) והמשכתי ביתר שאת ברגע שפגשתי את הטיפוס, בהתחלה כתחביב ואחרי פציעה לא קלה שעברתי החלטתי להפוך את זה למקצוע: מטפס והרפתקן במשרה מלאה.

במהלך הטיפוס, כל טרדות היום נעלמות ונשארים רק אתה, ההר והמטרה. הרגשתי שאני עושה היסטוריה פרטית על ה"אל קפיטן", השיא של חיי כמטפס.  אני והפרטנר שלי תכננו לטפס את המסלול האייקוני ביותר The Nose: פיצ'ר בולט על הקיר שגובהו-900 מטר. בילינו בסך הכל 4 ימים ו-3 לילות על ההר, עבודת טיפוס רצופה מהזריחה ועד השקיעה כשאנחנו סוחבים ציוד רב כולל ציוד לינה שנפתח על צלע ההר. בשעות האור מטפסים ומושכים את התיק ובשקיעה פותחים את המדף הנייד, אוכלים את הארוחה היומית והולכים לישון. וחוזר חלילה.

אחרי 4 ימים מאתגרים הייתי שמח להגיד שהגענו לפיסגה, אבל לצערי הגענו רק מרחק נגיעה. התנאים הקשים והאינטסיביות הפיזית גבו מחיר והגב של השותף שלי לא יכל להמשיך. לקח שמונה שעות לחזור לקרקע, למציאות.

למרות שלא הצלחנו הייתה חוויה חד פעמית, קשה, מאתגרת ומהנה. אני כבר מתכנן לחזור בשנה הבאה ולהגיע למעלה. אל קפיטן, אני מצדיע לך!

>> לעוד תמונות של מיכאל שפייזר מסביב לעולם