המסע שלי לטנזניה, מדינה הממוקמת במזרח אפריקה, החל במעבר בחמש מדינות תוך 12 שעות. לאחר המראה מישראל נאלצנו לנחות מהר מאד בקהיר שמצרים, מסיבות דיפלומטיות, משם המראנו לקונקשן די ארוך באדיס אבאבא שבאתיופיה (טעימה ראשונה מאפריקה, גם אם זה רק במיקרו קוסמוס של שדה התעופה). מאתיופיה המראנו לכיוון שדה התעופה הטנזני אשר נמצא למרגלות הר הקלימנג'רו המפורסם, אך לא לפני שעצרנו לאסוף עוד מספר נוסעים במומבסה שבקניה, ממש כאילו היינו אוטובוס מאסף של אגד.

עם ההגעה למקום הצטוותנו לנהג מקומי שליווה אותנו לאורך כל המסע. כמו שאר הטנזנים שלומדים הדרכת טיולים, הוא היה מפוצץ בידע על מדינתו, על החיות השוכנות בכל אזור, על מנהגי השבטים וההיסטוריה של המדינה, וזה עוד בלי לדבר על הג'יפ המרווח והמדוגם והחיוך התמידי שעל פניו. היעד הראשון שלנו היה לודג' יפיפייה של הרשת המקומית" Serena" ליד האגם המקסים Duluti, אשר על שמו גם קרוי הלודג'. המלון שימש בעבר כשדה לגידול קפה, ועדיין למרגלות ההר עליו עומד המבנה המרכזי ישנם מטעים ויבול רב אשר הצוות מגדל לרווחת הלודג' ומבקריו.

ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
הראשון שעשה קבלת פנים לי ולמצלמה | צילום: יאיר חייטמן

עוד בערוץ החופש: 

הנוף כאן מטורף: תמונות שישאירו אתכם בלי אוויר
צפו: אלו הן המדינות הקטנות בעולם
לכל הכתבות והתמונות ב"האלבום"

ירוק מסביב, אוויר טרופי לח, ציפורים מצייצות, נוף לקילימנג'רו ובעיקר ציפייה גדולה ליום המחר שבוא נצא סוף סוף לסוואנות ולשטחים האינסופיים של טנזניה וננסה לצפות בבעלי החיים הרבים שיש למדינה הזו להציע בסביבתם הטבעית. בבוקר השכמנו קום כדי לצאת לכיוון אזור השימור נגורונגורו (Ngorongoro) ומיד לאחר ארוחת הבוקר זכיתי למפגש הראשון שלי עם בעל חיים אפריקאי בדמות קופיף, שהיה עסוק בזלילת פירות העץ במרחק מטרים ספורים ממני.

ממש עם היציאה מהלודג' חסמה לנו את המסלול שיירה של פילי ענק - התחלה מצוינת. נהגי הג'יפים מדווחים זה לזה במידה וישנה התרחשות מעניינת באזור כזה או אחר וכך עוזרים שלא לפספס אטרקציות, הרי שכאן הכל יכול להתחיל ולהיגמר במצמוץ עין. בדרכינו באותו היום פגשנו לראשונה משפחת ג'ירפות שאכלו לפי הגובה את עלי העצים, קופי בבון בלהקות, ציפורים בשלל צבעים וגדלים, עדרי זברות, גנו, בופלו, קרנפים אשר נחשבים למראה נדיר, חזירי בר, צבועים, תנים, גאזלים ומגוון בעלי קרניים מגדול ועד קטן – יופי שקשה להפסיק להסתכל בו ועוד יותר קשה להפסיק לתקתק במצלמה.

ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
הלודג' ליד אגם Duluti | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
ירוק מסביב, אוויר טרופי לח, ציפורים מצייצות | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
נוף לקילימנג'רו, ההר הגבוה ביותר באפריקה | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
תצפית עוצרת נשימה | צילום: יאיר חייטמן

הנגורונגורו הוא למעשה הר געש שקרס פנימה ויצר סוג של מכתש מדהים ביופיו ומהווה שמורה מוגנת שהצייד בה אסור למספר בלתי נתפס של בעלי חיים פראיים. שם ישנו בעוד לודג' מרשת Serena המשקיף אל המכתש מלמעלה ומעניק נקודת תצפית עוצרת נשימה. בלב השמורה מצאנו אריה המחזר אחרי לביאה, קיווינו שעומד להתפתח משהו אך ברגע אחד גופם נדרך ומבטם ננעץ אל המרחק. למולם ירדו שני אנשים משבט המסאי לראות את הפרות שלהם. המסאים אינם מפחדים מחיות הטרף ומהאריות ומאמינים שלבושם האדום מעניק להם אומץ ומבריח אריות. ולמרבה הפלא האריות באמת לא מתעסקים איתם. כאילו ישנו איזשהו סטטוס קוו בניהם. נפל בחלקי הכבוד לטייל לצד מדריכה בשם זוהר, אשר בעברה גרה שש שנים באפריקה ועסקה בעיקר בחקר ומעקב אחר אריות. הידע והפרשנות שלה למתרחש בשטח השאירו אותנו חסרי מילים פעם אחר פעם והעצימו את החוויה כולה.

ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
אנשי שבט המסאי מאמינים שהצבע האדום מבריח חיות טורפות | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
ילדים בבית ספר מקומי | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
כך נראית ההפסקה | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
הנשים לבושות אדום וכחול/סגול | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
מקושתות במחרוזות וצמידים | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
חור בחלק העליון של האוזן מבשר על המעבר מילדה לאישה | צילום: יאיר חייטמן

השכם בבוקר המשכנו לכיוון שמורת ה-Serengeti ועצרנו להתארח אצל שבט של אנשי המסאי אשר פתחו את שעריהם בפנינו (תמורת תשלום כמובן). המקומיים קיבלו אותנו בריקודים מסורתיים בכניסה לכפר. את הכפריים המסאיים אסור לצלם בחוץ סתם כך, וזכותם לדרוש כסף על כך לפי חוק מדינה, אבל בכפר זה הצילום היה חופשי עקב התשלום המרוכז מראש. ביקרנו בבית ספר מקומי, בבקתות המשמשות אותם בעיקר ללינה, ילדים חמודים מגולחי ראש (חסכון במים והיגייני יותר).

הנשים לבושות אדום וכחול/סגול, מקושתות במחרוזות וצמידים. נאמר לנו כי כאשר ילדה מגיעה לגיל 9 מנקבים את חלקו התחתון של אוזנה וזה מבשר על כך שניתן להסתכל עליה, ובגיל 12 מנקבים את חלקו העליון וזה מבשר כי היא כבר מוכנה להביא ילדים. הגברים בשבט, כנראה כמו כל הגברים בעולם, הצטרפו איתנו למשחק כדורגל סוער עם כדור שהענקנו להם במתנה. המראה מהצד היה סוריאליסטי לאור המראה, לבושם הכולל נעליים עשויים צמיגי רכב והנוף מסביב.

בהמשך היום התמזל מזלנו ותפסנו את הנדידה הגדולה של הגנו. מחזה שקשה להסביר במילים. שטיח של עשרות אלפי גנו לצד זברות, חלקם בהליכה וחלקם בריצה אצילית לכיוון ענני הגשם. כל העושר הזה מושך אליו אריות רבים, וזכינו לראות אריה בזמן פעולתו כאשר הוא מתחבא למרגלות השביל, מתקדם כחתול מגודל לכיוון עדר הגנו אשר חוצה אותו וקפוץ במהירות ישר על גרונו של הגנו.

ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
מבט ישיר למצלמה | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
טעימה מצמרת העץ | צילום: יאיר חייטמן
ספארי בטנזניה (צילום: יאיר חייטמן)
וקליק אחרון ממרחק נגיעה | צילום: יאיר חייטמן

יומיים בשמורה העניקו לנו עוד רגעים רבים של אושר. ג'ירפות נלחמות זו בזו בקרב נגיחות מרהיב, צבועים נלחמים על שאריות זברה, גורי פילים משוטטים, נשרים חגים מעל טרפם, לאופרד (פנתר) שוכב על עף עד שפותח במרוצה לעבר טרפו, היפופוטמים שואגים ונלחמים באגם ועוד ועוד.

>> לנבחרת מדריכי היעדים שלנו