אם רבאט היא ירושלים המרוקאית ופס היא בני ברק, קזבלנקה היא ככל הנראה תל אביב, או לפחות רמת גן. מסחרית, יחסית מודרנית, וחוץ מזה ששמה האמיתי הוא דאר אל-בידא, היא כמעט מערבית, ולגמרי ידידותית למשתמש הבלתי מוסלמי. אז אין צורך לפצוח בצהלולים. צריך רק להכין מקום בבטן לקוסקוס.
כדי להיכנס לראש, עליכם להתחמם. בהקשר של הלבביות תוכלו לארח את השכנים והחברים לחאפלה נדיבה, אבל רצוי להתחמם גם במובן העצבני של המילה: תוכלו להיזכר בפעם האחרונה שנהגתם בתל אביב, או בפעם האחרונה שניסיתם לפנות לשירות לקוחות של הוט, או בפעם האחרונה שהצבעתם בבחירות. התעצבנתם? עכשיו תירגעו. נשארו כמה שכנים להאכיל.
בפה: ברקוקש
אין ספק שמדובר בחלק הטוב של היום המרוקאי שלכם – תחשבו על זה, מדינה שתחת קטגוריית ה"תרבות" שלה בוויקיפדיה באנגלית מופיעה קודם כל הכותרת "מטבח", לא אמורה לאכזב. המטבח המרוקאי הוא בעצם שילוב של המטבח הברברי, הספרדי, הקורסיקאי, הפורטוגזי, הטורקי, היהודי, הים תיכוני והאפריקאי, ואתם יכולים להבין למה היה צריך למצוא לו שם תואר משל עצמו.
קוסקוס היא המנה הכי סלב של הממלכה המרוקאית, אבל רצינו להיות טיפה יותר מקוריים. בכל זאת, קוסקוס מוכרים היום בתור שקיות עם אבקה בסופר. אז הכינו לכם ברקוקש: קוסקוס שמנמן שבא גם במתוק. אמרנו שמזמינים גם את השכנים, אז קבלו מתכון לשש מנות ברקוקש:
חצי קילו סולת
חצי כוס קמח
חצי כוס מים
שתי כוסות חלב
30 גרם חמאה
מלח
חמאה / סוכר / קינמון
מה עושים איתם:
1) ערבבו את הסולת והמים עד שהם הופכים לפתיתים, אבל שלא ייראו כמו פתיתי קוסקוס, אלא כמו בני דודיהם הגדולים של הקוסקוס.
2) הוסיפו את הקמח, ותדאגו שהברקוקש נשארים בגושים.
3) הרתיחו מים בסיר קוסקוס או בסתם סיר שמרכיבים עליו מסננת
4) אדו את הברקוקש עד שיוצאים אדים, הנמיכו את האש והמשיכו לאדות עוד עשרים דקות בערך.
5) כעת הרתיחו בסיר אחר ארבע כוסות מים עם מלח, והוסיפו את הגושים. הביטו בהם, ותרגלו את המילה ברקוקש.
6) כשכמעט כל המים נספגים ב-נכון, ברקוקש, הוסיפו שתי כוסות חלב, והרתיחו שוב.
7) זהו, מוכן. קראו "מימונה!" בחדר המדרגות, ולא תאמינו כמה מהר הם יגיעו.
8) הגישו בנדיבות, עם חמאה, סוכר, קינמון וברכת "תרבחו ותסעדו".
אם בא לכם ללכת בגדול, מחכה לכם מתכון לבראנץ' מרוקאי מושלם בערוץ האוכל
"בראד" בפי המקצוענים: תה ירוק סיני בתפזורת, עם כמויות אינסופיות של נענע וסוכר. את התה הגישו בקומקום מרוקאי כסוף עם גבישי סוכר שלמים בצד. מזגו את התה אל כוסיות זכוכית קטנטנות עם העיטורים המוזהבים, שפעם היה צריך לקנות בחנויות יוקרה בנווה צדק והיום נמכרות בכל סופר שכונתי. בשביל הדאווין, החזיקו את הקומקום גבוה מעל הכוס וזרזפו אל הכוס. רק תשתדלו לכוון כמו שצריך.
באוזן: "שירים לכבוד הבאבא סאלי"
אחלה דיסק מבית היוצר של שייח' מואיזו, שהביא לכם את "שירים נבחרים במרוקאית 1", "שירים נבחרים במרוקאית 2", "שירים נבחרים במרוקאית 3" ו"שירים נבחרים במרוקאית 4". אם המוואלים שלו לא מספיק
אותנטיים בשבילכם, חפשו את אחד מ-25 הדיסקים של נאג'אט אבאטו (Najat Aatabou), משהו בין נינט למרגול, שהיתה לזמרת אחרי שהקליטו אותה מביאה בקולולו בסעודה משפחתית. באתר שלה תוכלו גם להוריד וולפייפר, להשגת האפקט השלם.
בעיניים: "קזבלנקה"
הסרט הזה כאילו נוצר כדי להכניס בכם געגועים לעיר שלא הייתם בה אף פעם, ואם כבר אהבה במבטא אמריקאי, אז שלגיבורים יקראו ריק ואילזה. גם קלאסיקה, גם נאציזם, גם איגריד ברגמן – וגם מלא קזבלנקה (שצולמה, אגב, כמעט כולה באולפן, ומה שלא באולפן, בלוס אנג'לס). הסרט נגמר? הברקוקש עולה לכם? לא לדאוג. תמיד תהיה לנו פריז.