1. לראות את העיר: מרכז העיר והרובע הצפוני
לא צריך יותר מביקור קצר במרכז מנצ'סטר כדי להבין עד כמה העיר רחוקה מהדימוי השגוי שלה כעיר תעשייה אפרורית ומשעממת. ב-2002 היא נבחרה במשאל ל"עיר השנייה של בריטניה" (לא עניין מובן מאליו – היא נמצאת בתחרות צמודה עם בירמינגהאם הגדולה ממנה ועם אדינבורו המתוירת ממנה). אנשי עסקים בחרו בה ב-2006 כמקום הטוב ביותר לפתוח בו עסק. זו העיר שנהנית ממספר התיירים הגבוה באיים הבריטיים אחרי לונדון ואדינבורו, ושנייה רק לעיר הבירה במספר המבקרים (כלומר – תיירות פנים וחוץ גם יחד). בקיצור – מדובר בלונדון של הצפון.
מנצ'סטר מצטיינת במיוחד במוזיאונים. רשימה חלקית ללקט מתוכה מוזיאון הקרוב לליבכם: מוזיאון המדע והתעשייה שנמצא בתחנת הרכבת הישנה, שם נסעה פעם (מליברפול למנצ'סטר ובחזרה) רכבת הנוסעים הראשונה בעולם, ומציג שלל תערוכות (חלקן אינטראקטיביות ומתאימות במיוחד לילדים); המוזיאון היהודי, שנמצא בבניין בו פעל בעבר בית כנסת ומציג את סיפורה של הקהילה היהודית בעיר (שהיא גם הקהילה היהודית השנייה בגודלה בממלכה); מוזיאון IWM North, אחד מחמישה מוזיאונים בבריטניה הפורשים את ההיסטוריה הצבאית של הממלכה, היושב בבניין יפהפה שעיצב דניאל ליבסקינד ומשקיף על תעלת הספינות – בעצמה אתר היסטורי-מלחמתי שחווה הפגזות כבדות בבליץ הגרמני על מנצ'סטר ב-1940; וגלריית וויטוורת', גלריית אמנות מודרנית זוכת פרסים שנפתחה לפני ארבע שנים מחדש בעלות של 15 מיליון פאונד.
אתרים נוספים ששווים אזכור וביקור הם קתדרלת מנצ'סטר, מבנה גותי מרשים מ-1421 השוכן בלב העיר; ספריית ג'ון ריינולדס, השוכנת במבנה ניאו-גותי מרהיב מ-1899 ומציגה אוסף של ספרים עתיקים (כולל עותק של התנ"ך של גוטנברג) לצד תערוכות מתחלפות; ספריית צ'טהאם, הספרייה הציבורית העתיקה בבריטניה (1653), שהיתה גם מקום מפגשם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס (שהתגורר בעיר כשליחה של משפחתו במפעל הכותנה שבבעלותה) ב-1845, שלוש שנים לפני שפרסמו את "המניפסט הקומוניסטי" (הספרייה מציגה את שולחן העבודה אליו הסבו השניים); בית הספר למוזיקה צ'טהאם הסמוך לה, בו ניתן ליהנות מהופעה חינמית של התלמידים כמעט מדי יום בצהריים במהלך תקופת הלימודים; הרויאל אקסצ'יינג' ת'יאטר, התיאטרון שקיבל את שמו משום שהוא שוכן בבניין שנבנה ב-1921 ובו שכנה בעבר בורסת הכותנה, ושנפגע קשות הן במתקפת הבליץ והן בפיגוע שביצעה המחתרת האירית ב-1996; ו-HOME, מרכז תרבות שנפתח ב-2015 בהשקעה של 25 מיליון פאונד ומציג סרטים, הצגות, מופעים ותערוכות.
אחרי שתסיימו את הטיול במרכז העיר, אל תפספסו העפלה צפונה. אם מנצ'סטר היא לונדון של הצפון, הרובע הצפוני (The Northern Quarter) הוא שורדיץ' המנצ'סטרי – השכונה המלהיבה והמגניבה של הרגע. אפשר למצוא שם את כל החשודים המיידיים של שכונות טרנדיות (כלומר – היפסטריות): בתי קפה וברים, חנויות אופנה ובוטיקים של מעצבים עצמאיים ובגדי וינטאג', חנויות תקליטים ומסעדות, וגם את מרכז הקניות הגדול Afflecks – מעין בזאר ענק שמאכלס 73 חנויות כאלו במקום אחד. אם הרובע מזכיר לכם את ניו יורק, דעו שאתם לא היחידים: סרטים וסדרות טלוויזיה בריטיים נוהגים לצלם ברובע הצפוני את ניו יורק (למשל בסרט "אלפי"), והוא גם שימש כניו יורק של שנות ה-40 ב"קפטן אמריקה" מ-2011.
2. לראות כדורגל: אולד טראפורד, אצטדיון האמירויות ומוזיאון הכדורגל הלאומי
כדורגל הוא, כמובן, מוקד המשיכה העיקרי של מנצ'סטר. הזיהוי המיידי של העיר הוא עם הכדורגל; אין מקום בעולם שבו לא תאמרו "מנצ'סטר" ותיענו ב"יונייטד". אבל מנצ'סטר היא לא רק מקום מושבה של יונייטד, אחת מאימפריות הכדורגל המצליחות בעולם (גם בימים בינוניים אלו עבור השדים האדומים), אלא גם מקומה של קבוצת הכדורגל הטובה באנגליה – אלופת הליגה מנצ'סטר סיטי. שתי הקבוצות הללו לבדן הופכות את העיר לאתר עלייה לרגל אולטימטיבי לכל מי שמחפש לתפוס שני משחקים בטיסה אחת - וזה עוד לפני שהזכרנו את ליברפול הסמוכה, שם משחקת אלופת אירופה, ואת לונדון על שלל קבוצותיה שנמצאת רק במרחק שעתיים ברכבת.
יונייטד וסיטי מציעות, לצד הצפייה במשחקים ובלעדיהם, גם שתי חוויות משנה בלתי נמנעות: סיורים מודרכים באצטדיונים וחנות מזכרות מרשימה ועתירת מרצ'נדייז (החנויות נמצאות בסמוך לאצטדיונים וכדאי לשלב בין הסיור והקניות – ולשים לב לשעות הפעילות החופפות). ההיסטוריה של יונייטד מרשימה יותר ומדף התארים במוזיאון שלה כבד יותר, אבל הסיטי של פפ גווארדיולה היא הכדור החם של הרגע. הסיור שלה יצא לאחרונה בגרסה מחודשת, המשלבת שימוש קל וחכם בטכנולוגיה (הקשבה לרעש האוהדים מחוץ לאצטדיון ביום משחק, צפייה במציאות מדומה בשחקנים הנכנסים לאזור ה-VIP) לצד הסיור ההכרחי ביציעים, על כר הדשא ובחדרי ההלבשה. האטרקציה המסתמנת היא מסיבת עיתונאים מצולמת בהשתתפות פפ בה המבקרים יכולים להצטלם לצד דמות המנג'ר המוקרנת על המסך.
הכדורגל במנצ'סטר גדול אפילו יותר מיונייטד ומסיטי. אם אנגליה היא מולדת הכדורגל, מנצ'סטר היא חדר הלידה שלו. כאן התכנסו ב-1882 ארבע ההתאחדויות הבריטיות (האנגלית, הסקוטית, האירית והוולשית), חוקקו את תקנון הכדורגל המשותף והוציאו לדרך את התחרות הבינלאומית הראשונה. במרכז העיר עומד מוזיאון הכדורגל הלאומי של אנגליה, שבו אפשר למצוא סקירה היסטורית ידידותית של הענף, ממורביליה (כמו כדור המשחק שבו זכתה אנגליה במונדיאל 1966), פוטו-אופס (עם גביע אליפות הליגה והגביע האנגלי), אתגרים של בעיטות ושליטה בכדור ותערוכות אמנות מתחלפות.
אצטדיון אולד טראפורד (מנצ'סטר יונייטד): פתוח מדי יום מ-8:30 ועד 18:00 (שעת תחילת הסיור האחרון). מחירי הכרטיסים: 25 פאונד למבוגר ו-15 לילד.
אצטדיון האמירויות (מנצ'סטר סיטי): פתוח מדי יום מ-10:00 ועד 16:30 (שעת תחילת הסיור האחרון). מחירי הכרטיסים: 25 פאונד למבוגר ו-15 לילד (גילאי 5-18).
מוזיאון הכדורגל: פתוח מדי יום מ-10:00 עד 17:00. מחירי הכרטיסים: 10 פאונד למבוגר ו-5 לילד (גילאי 5-15), מחיר מוזל למשפחה. הכרטיסים תקפים למשך שנה מיום רכישתם.
3. לעשות שופינג: רחוב מרקט וקניון ארנדייל
בעוד שמנצ'סטר ידועה כעיר של תיירות כדורגל, הסוד הבריטי שלה הוא שהיא יעד פנימי מועדף על חובבי קניות. במרחק שעתיים מלונדון היא מציעה את אותן רשתות ומותגים, עם אותם מוצרים – ולרוב במחירים נמוכים יותר. יתרון גדול לא פחות מהמחיר הוא הריכוז הנוח של מוקדי הקניות: כמעט כל החנויות נמצאות במרכז העיר, ברחוב Market, שבו גם נמצא קניון ארנדייל (Arendale). ברחוב תמצאו בין השאר את הסניף הבלתי נמנע של פריימארק לצד יוניקלו, H&M, מנגו, אדידס, נייק ועוד. בקניון תוכלו להוסיף את זארה, גאפ, ויקטוריה'ס סיקרט, ליווייס, ראלף לורן ואורבן אאוטפיטרס - וגם חנויות של דיסני, לגו ואפל. תוסיפו לזה את בתי הכלבו – מרקס אנד ספנסר, הארווי ניקולס וסלפרידג'ס – ואתם יכולים לוותר על אוקספורד סטריט הלונדוני בלב שקט.
4. לגלות את מדצ'סטר: המורשת המוזיקלית
גם חובבי מוזיקה מוצאים במנצ'סטר יעד אטרקטיבי – ולא רק משום שהיא מספקת מעבר קל לליברפול הביטלמאנית. מנצ'סטר היא עיר עם מסורת מוזיקלית מרשימה משלה, והמועדונים שלה הולידו שורה ארוכה של להקות מוכרות. תקצר היריעה מלהזכיר את כולן, אבל הנה רשימה חלקית: הסמית'ס, ג'וי דיוויז'ן וגלגולה המתקדם ניו אורדר, אואזיס, באזקוקס, סטון רוזס, ההוליס, הרמנ'ס הרמיטס, הוורב וסימפלי רד. אפילו טייק דאת' הוקמה במנצ'סטר, וגם האחים גיב (הבי-ג'יז) גדלו בעיר.
בסוף שנות ה-80 הסצנה המוזיקלית במנצ'סטר הגיעה לשיא שגם זיכה אותה בכינוי "מדצ'סטר" והתרכז סביב מועדון ההסיינדה, שסגר את דלתותיו ב-1997. היום תוכלו למצוא בכתובת (רחוב 15 Whitworth) רק בניין דירות שעדיין נושא את שם המועדון המיתולוגי. גם בלעדיו אפשר לצאת לסיור עצמאי בעקבות מוקדי הרעש המוזיקלי, או להצטרף לסיור מאורגן כמו זה של "Manchester Music Tours". כדאי לבדוק מראש אילו אתרים עדיין פעילים ולאן תוכלו להיכנס, אבל לפעמים גם לעבור ליד בית ילדותם של האחים גלאגר (5 Cornwell drive) או להיכנס לסלפורד לדס קלאב, מועדון הבית של הסמית'ס (שמופיע בעטיפת אלבומם "The Queen is Dead" ונחשב לאייקון בריטי).
5. לטייל בקאנטריסייד: מחוז האגמים
אם אתם מחפשים לתבל את הטיול שלכם בקצת קאנטריסייד אנגלי טיפוסי, מנצ'סטר מציעה במרחק נסיעה קצר את אחד מהאזורים היפים ביותר של הממלכה. במרחק של כשעה וחצי נסיעה מהעיר (ברכב פרטי או ברכבת) נמצא מחוז האגמים (The Lake District או פשוט The Lakes) – הפארק הלאומי הגדול בבריטניה (885 קמ"ר) ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
במחוז האגמים נמצאים בין השאר סקאפל פייק, שהוא ההר הגבוה ביותר באנגליה (978 מ' מעל פני הים. למעשה כל הפסגות הגבוהות מ-3,000 רגל באנגליה נמצאות בפארק), ולהבדיל – אגם ווסטווטר, שהוא האגם העמוק ביותר (79 מ'). גם הנהר הארוך ביותר באנגליה נמצא כאן – וינדרמיר (18 ק"מ).
אבל מחוז האגמים הוא לא רק פיסת טבע – והוא פיסת טבע מרהיבה – אלא גם עסק תרבותי. למעשה, מה שזיכה אותו לפני שנתיים בתואר הנחשק מאונסק"ו אינם האגמים היפהפיים אלא המורשת הפואטית המרשימה. בספרות האנגלית הוא מזוהה עם "משוררי האגמים" – קבוצת משוררים חובבת טבע ואופיום שהתקבצה למרגלות האגמים וכתבה כאן את פסגת היצירה הפואטית של השירה האנגלית בסוף מאה ה-18. וויליאם וורדסוורת', שחי שישים משמונים שנותיו במחוז, הביא לשם בעקבותיו את סמואל טיילור קולרידג', רוברט סאות'י, ג'ון רסקין ואחרים. משוררים רבים הגיעו לאזור בהמשך כדי לשאוב ממנו השראה, ובהם פרסי ביש שלי, ג'ון קיטס ולורד טניסון והסופרים וולטר סקוט ("אייבנהו") ונת'ניאל הות'ורן ("אות השני").
במאה ה-20 התיישבה במחוז האגמים הסופרת ביאטריקס פוטר. פוטר התעשרה כתוצאה מהצלחת ספרי "פיטר הארנב" שכתבה, ובכסף שקיבלה רכשה ב-1905 את חוות היל טופ (ובהמשך חוות נוספות סביבה). גם לאחר נישואיה ומעברה לבית אחר בפארק נותרה חוות היל טופ על תקן "חדר העבודה" של פוטר. פוטר היתה פעילה בולטת למען שימור הטבע, ולפני מותה הורישה את החווה לפארק הלאומי. היום אפשר לבקר בהיל טופ, בביתה השמור היטב של פוטר ובגן הגדול המקיף אותו ונראה כמו סביבת המחיה הטבעית של פיטר הארנב ושאר יצירי דמיונה של פוטר.
מחוז האגמים מציע שפע של מסלולי הליכה (ורכיבת אופניים) נוחים בין מרבדי דשא עצומים ועתירי כבשים ובתוך יערות נעימים. הכבישים אמנם צרים, אבל התנועה אינה עמוסה, כך שאפשר גם לשכור רכב ולנדוד מטירה לקוטג' ומיער לאגם. זו אופציה נפלאה ליום טיול מחוץ למנצ'סטר – ולמעשה, גם להרבה יותר מזה.
6. לחצות את הקווים: ליברפול
מנצ'סטר נחשבת השער לצפון אנגליה, וזה אומר בין השאר שהיא תחנת מוצא או מעבר פופולרית בדרך לליברפול, איתה היא מנהלת יחסי שכנות-יריבות עתיקים וטעונים. העובדה שליברפול נמצאת במרחק של כחצי שעת נסיעה בסך הכל הופכת אותה לעוד אופציה בסל האפשרויות שמציעה מנצ'סטר לתייר – ואופציה שווה למדי. בכל זאת, מדובר בעוד אתר מורשת עולמית של אונסק"ו - ותתפלאו, לא בגלל הביטלס או הכדורגל, אלא דווקא בגלל חשיבותה הגדולה להתפתחות המסחר.
ליברפול מאכלסת כחצי מיליון תושבים וזו עיר הנמל השנייה בגודלה בבריטניה, אבל מרכז העיר קטן יחסית ונוח לסיור. אפשר למצוא שם את גלריית טייט לאמנות מודרנית (סניף של המוזיאון הלונדוני); המוזיאון של ליברפול (שנפתח רק ב-2011) המספר את תולדות העיר; קתדרלת ליברפול, שהיא קתדרלה עתירת הישגים (הארוכה בעולם, עם סט הפעמונים הכבד והגבוה בעולם ועם העוגב הגדול בבריטניה); בניין ליבר המלכותי, אחד מסמלי העיר, שהיה עד 1932 הבניין הגבוה באירופה (98.2 מ' – ניתן להעפיל לפסגתו באמצעות מעליות ומדרגות) ומוכר בזכות שני פסלי הציפורים הניצבים על צריחיו ובזכות שעוני הענק הקבועים בהם (הגדולים בבריטניה); וכמובן – מוזיאון הביטלס (The Beatles Story). בערב אפשר לקפוץ לרחוב מת'יו, שם פועלים פאבים ומועדונים ובראשם הקברן (Cavern Club) – המועדון שבו החלו הביטלס את דרכם.
*הכותב היה אורח משרד התיירות של מנצ'סטר וחברת אל על, אשר השיקה במאי קו חדש של שלוש טיסות ישירות שבועיות מתל אביב למנצ'סטר במחירים שבין 379 ל-1,199 דולר