אלכסנדריה הגדולה

אין מה להיות מודאגים מהיותכם ישראלים: באלכסנדריה לא שמעו על הסכסוך הישראלי-ערבי, והדבר היחיד שמעניין את המקומיים הוא הכסף שלכם. בכל זאת עדיף, ככלל, להתנהג כמו אזרחים בינלאומיים ולא באופן זרוק. אפילו אם פוגשים מקומיים זרוקים, זה נחשב זלזול בהם להתלבש כמוהם; שרוואל או סנדלי אצבע יביכו את הסדרנים בבית הקולנוע, וגם אתכם.

קשה להגיע לעיר באונייה, מאחר והקווים הסדירים מאירופה הפסיקו לפעול בסוף שנות השמונים. אחד האחרונים שהגיע דרך הים, מוונציה, הוא כוכב מונטי פייטון מייקל פאלין. מייד כשעגן נעקץ על ידי נהג מונית-כרכרה שעשה לו סיבוב בלתי נגמר על הקורניש, הוא הכביש הצמוד לים, לפני שהוריד אותו בתחנת הרכבת.

הדרך המקובלת להגיע לעיר היא מתחנת רעמסס-קהיר. אין טעם לקנות כרטיסים מראש: עדיף לעלות, להתיישב במחלקה ראשונה, ולשלם לכרטיסן על המקום (כ-60 לירות מצריות, שהן כ- 50 שקל). התחנה המרכזית של העיר, שם גם מומלץ לרדת, היא תחנת מיסר.

לעשן נרגילה לזכר קרב אל עלמיין

הספריה הגדולה היא מלכודת תיירים אינטלקטואלית, המסתתרת בבניין בצורת מטבע. בין הבניין לבין הים מפרידה אוטוסטראדת 26 ביולי - התאריך בו נאצר הפיל את המלך פארוק. אפשר לשהות בספריה רבע שעה, ליהנות מהשירותים האוטומטיים, לחפש ספר של עמוס עוז, למצוא אותו בגרסה הערבית ולהמשיך למרכז העיר.

המלונות המרשימים ביותר בדאונטאון הם מלון ססיל, שם התארח צ'רצ'יל, ומלון מטרופול. מלון זול יותר הוא היוניון הוטל. גם במלונות יוקרה נהוג לעשן סיגריות קליאופטרה-לייט - הישראלים ודאי מכירים את הגרסה הרגילה של הסיגריות, אותם נוהגים לעשן בסיני, אך בעיר הן נחשבות לגסות. בלילה רצוי לצאת מהמלון מעונבים - אלא אם כן אתם הולכים לערב בחמאם העירוני או לג'וגינג על שדרת טריאט אל-מחמודי שצמודה לנהר.

מרכז העיר מלא בחנויות נעליים. חשוב להיזהר מנעלי ספורט, על אחת כמה וכמה מנעלי יציאה מתפרקות. ברגע שהמוכר אומר שמדובר בעור אמיתי ושולף מצית כדי להדגים, סימן שמדובר בזיוף. כך או כך מדובר באסון אורטופדי.

אם תפסתם יום קיצי, מומלץ לרדת אל החוף ולעשן שישא (נרגילה). באופן סמלי נושפים את העשן שמאלה לכיוון אל עלמיין, שם עצרו הבריטים את הגנרל רומל והחיילים הגרמנים בקרב המפורסם במלחמת העולם השנייה.

גילוח ונגיחה באוזן

במרכז העיר ניתן למצוא פארקים רבים. מעבר לשדרת אחמד אוראבי המונומנטלית, אפשר לקפוץ לגן האקלקטי על רחוב סאלח מוסטאפה, ואז לחתוך למשחק של קבוצת הכדורגל המקומית באיצטדיון העירוני. חשוב להגיע עם כובע ג'נטלמני, ובשום אופן לא עם כובע מצחייה אמריקאי. יישור קו למי שלא יודע: נבחרת מצרים היא אלופת אפריקה.

קפה טוגארייה ליד מלון ווינדסור הוא תחנה מעולה להתחיל בה את הערב. הספר הטוב ביותר שיוכל לגלח אתכם גם אחרי חצות, כולל מסג' בקרקפת, נמצא ליד מלון אקסלסיור ברחוב קטן בשם בורסא קאדמה. זהירות, בסוף הגילוח תקבלו נגיחה באוזן.

צאו למועדון הספורט האקסקלוסיבי סומוהה לבושים בחולצת פולו (חובה). מומלץ לשתות תה ב-10:00 בבוקר על מגרש הטניס או הקרוקט, לרכב על סוסים או להמר, אם יש מירוץ. לקראת הצהריים כדאי ללגום משקה אדום שנקרא "קרקדייאה" העשוי משיחי היביסקוס. משעה 16:00 מוטב להזמין "חילבה" דמוי תה עם זרעי גרגרנית.

קולינריה מקומית

אלכסנדריה היא לא עיר של אספרסו. אבל אם כבר הזמנתם קפה, חשוב לדעת שבאלכסנדריה יגישו לכם רק קפה שחור או שחור עם קצת סוכר. נהוג להוסיף לקפה גרעינים ושתייה תוססת.

במסעדות לא תוכלו למצוא קוקה-קולה, בעקבות החרם הערבי על החברה שהחל בשנות השבעים, אבל פפסי תוכלו למצוא בכל מקום. מומלץ לקנות פאקט סיגריות של קליאופטרה לייט בטעם מנטה, ולהציע לכל מלצר שתפגשו. חובבי הנוסטלגיה ישמחו למצוא את רשת קוקי-מן שהצליחה בארץ בשנות השמונים, ולקנות רבע קילו של עוגיות בדרך חזרה למלון.

מייקל פאלין אמר, כשהמתין לרכבת באלכסנדריה: "בניגוד לשדות תעופה כאן יש אווירה של בהייה בעוברי אורח ובסבלים. אם לאירופאים ביומיום יש רשימת מטלות לפתור, למצרים רשימת מגבלות לעקוף".

גילוי נאות: הכותב הוא בעל דרכון רומני.

>> האם עקבה היא האלטרנטיבה לאילת ולטורקיה?

>> ישראלי בקהיר: לא מה שחשבתם

>> יותר מעניינת מקהיר: הדרך לסיווה