העיר השנייה הכי אהובה עלי בספרד אחרי מדריד, היא בילבאו - עיר נמל השוכנת בחופו הצפוני של חבל הבסקים, והגדולה ביותר באזור. הפריחה הגדולה של העיר, שנוסדה במאה ה-14, הגיעה בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, עם חניכתו של מוזיאון גוגנהיים לאמנות בתכנונו של האדריכל פרנק גרי. למרות שהגעתי אליה ביומיים גשומים וקרים במיוחד, מצאתי אותה קסומה ומרתקת, והשבוע שביליתי בה חלף לו מהר מדי.

ייתכן והחורף הוא לא העונה הכי מתאימה לבקר בעיר, אבל כיוון שהאביב כבר כאן וגם שם, ובקרוב הקיץ יפציע, הגיעה העת להכיר לכם את אחת הערים היפות בספרד. מה שהופך אותה לכזו בעיניי, הוא השילוב המקסים בין אדריכלות גותית - שהדוגמה הטובה ביותר לה היא קתדרלת סנטיאגו, לבין אדריכלות מודרנית - שבאה לידי ביטוי במבנה הגוגנהיים, הגשר של סנטיאגו קלטראווה, כמו גם תחנות המטרו שתכנן נורמן פוסטר. זאת ועוד, את העיר חוצה נהר נרביון (Nervión), והיא מלאה באזורים ירוקים, והדרך אליה ברכבת העוברת בחבל הבאסקים, היא אחת היפות שיש. אז מה יש לעשות בה?

עוד ב-mako חופש:

תכירו את המלון הלוהט החדש בניו יורק
45 קומות, 70 מסעדות: הצצה למלון הגדול בעולם
100 הדברים הכי טובים בישראל

העיר העתיקה

האזור של העיר העתיקה (Casco Viejo), שידוע גם בשם ״שבעת הרחובות״, הוא אזור מקסים שראשית בנייתו בסביבות המאה ה-14. מלבד הקתדרלה שציינו בהתחלה, תמצאו בעיר שוק פשפשים (בימי ראשון); חנויות בוטיק; מסעדות; ובתי קפה. בקצה המתחם נמצא גם השוק המקורה והמשופץ Mercado de la Ribera, שגם אם אין בכוונתכם לקנות בו שום דבר, כדאי להיכנס.

הגשר והשוק (צילום: אימג'בנק Thinkstock)
השוק המקורה והמשופץ Mercado de la Ribera | צילום: אימג'בנק Thinkstock

גשרים רבותיי, גשרים

כיאה לעיר השוכנת משני עברי נהר, גם בבילבאו תמצאו מספר גשרים לכלי רכב והולכי רגל, שכדאי לשים לב אליהם במהלך השיטוטים. לכל אורכו של הנהר פרושים לא פחות מ-17 גשרים שונים, והבולטים ביניהם הוא ה-Zubizuri, הגשר הלבן בבאסקית, שבנה סנטיאגו קלטרווה, וגשר נסיכת ספרד הידוע גם בשם La Salve.

הגשר של קלטרווה  (צילום: אימג'בנק  Thinkstock)
הגשר של קלטרווה | צילום: אימג'בנק Thinkstock

טירה לרווחת תושבי העיר

אחד המקומות המעניינים בבילבאו, היא טירת אלהונדיגה (Alhondiga), שבמרץ השנה שינתה את שמה ל-Azkuna Zentroa. מה שבעבר שימש כמרתף יינות, הפך למרכז אמנות ובילוי לתושבי העיר. את חלקו הפנימי של הבניין הרב תחומי עיצב פיליפ סטארק, והוא כולל מרכז כושר, ספרייה, חלל תערוכות ותצוגות, אודיטוריום, ומסעדה.

דברים שרואים בבילבאו (צילום: לירון מילשטיין)
דברים שרואים בבילבאו | צילום: לירון מילשטיין

גלריות מובחרות

גם אם אמנות לא מעניינת אתכם בכלל, כדאי לכם לבקר מחוץ למוזיאון הגוגנהיים, וליהנות מהפסלים הסובבים אותו, כמו הכלב של ג׳ף קונץ. אם אתם חובבי, ברור שאתם צריכים גם להיכנס לתוכו, אבל כדאי שתבדקו גם מה קורה בכמה מהגלריות הפעילות בעיר. אלו שחיבבתי במיוחד הן: Vanguardia Arte contem, וגלריה Carreras & Mugica, השוכנות במרחק הליכה קצר זו מזו; כמו גם Altxerri, שהיא אולי מרוחקת מהן קמעה, אבל לא בצורה משמעותית.

גוגנהיים, גשר (צילום: לירון מילשטיין)
כדאי לכם לבקר מחוץ למוזיאון הגוגנהיים | צילום: לירון מילשטיין
גוגנהיים, חוץ (צילום: לירון מילשטיין)
הכלב של ג׳ף קונץ | צילום: לירון מילשטיין
גוגנהיים, נוף (צילום: לירון מילשטיין)
מבט מבפנים | צילום: לירון מילשטיין

פינצ׳וס ובירה

כיאה לתרבות האירופית, החל משעות אחר הצהריים המוקדמות מתחילים להתמלא בתי הקפה והברים בעיר, והבירות זורמות בכוסות קטנות. בניגוד למרכז ודרום ספרד, בבילבאו תצטרכו לשלם על הפינצ׳וס (הטאפאסים בשפה המקומית) שתאכלו, אך לפחות תוכלו לבחור אותם. מיותר לציין שבכל העיר תמצאו מקומות נחמדים לשבת בהם, ולכן נמליץ לכם על ביקור במדרחוב Egaña Kalea, שמכיל כמה מקומות חביבים ביותר. לא רחוק ממנו נמצא גם Bar Danetab, בו נהניתי לצפות במשחקי הכדורגל של אתלטיקו בילבאו, ביחד עם המקומיים.

פינצוס (צילום: אימג'בנק  Thinkstock)
פינצ'וס ובירה ליד | צילום: אימג'בנק Thinkstock

בוניטו טונה

בכל הנוגע לאוכל אזור צפון ספרד מתגאה מאוד בטונה שמקורה בים הצפוני, ה-Bonito del Norte. את הטעימה הראשונה שלה עשיתי במסעדת בודגה אורבנה (Bodega Urbana), שאליה הגעתי בכלל בגלל העיצוב. החלל הרב תכליתי הזה סובב כולו סביב יין, ומלבד בר ומסעדה, פועלת במקום חנות המאפשרת לכם גם לבחור ולהתאים לעצמכם בקבוק יין לפי טעמכם. יושבי המסעדה יכולים להנות ממגוון יינות משובחים, ולצידם להתענג על מנות פשוטות ומדויקות.

בודגה אורבנה כללי (צילום: לירון מילשטיין)
מנות פשוטת ומדויקות. מסעדת בודגה אורבנה | צילום: לירון מילשטיין
בודגה אורבנה (צילום: לירון מילשטיין)
חלל רב תכליתי סובב סביב היין. מסעדת בודגה אורבנה | צילום: לירון מילשטיין

קצת ירוק

מסביב למוזיאון לאומנויות יפות (Fine Arts) תמצאו את פארק Doña Casilda Iturrizar, שתוכנן בסגנון גן-אנגלי. הדבר המקסים ביותר בגן הם העצים העתיקים, שחלקם בני מאה שנים ומעלה, שבצילם מטיילים תושבי העיר. אך לא רק צמחייה מככבת בפארק, ובבריכת הברווזים (שזכתה לכינוי Parque de los Patos - פארק הברווזים) תמצאו מינים שונים של עופות מים, ומעט הסברים עליהם.

סיפור הפרברים 3 (צילום: לירון מילשטיין)
ירוק בעיניים. פארק Doña Casilda Iturrizar | צילום: לירון מילשטיין
סיפור הפרברים 2 (צילום: לירון מילשטיין)
לא רק צמחייה מככבת בפארק. בריכת הברווזים | צילום: לירון מילשטיין

סיפור הפרברים

במרחק נסיעה קצר במטרו, נמצאות שתי ערים קטנות וחמודות: גצ׳ו (Getxo) ופורטוגלטה (Portugalete), השוכנות שתיהן לחופי הים האטלנטי. גצ׳ו, שהתחילה את דרכה כקהילה כפרית, היא מקום מושבם של אמידי האזור: פוליטקאים, משפטנים ובעלי הון באסקים אחרים, וכמעט בכל מקום שתביטו בו - ובעיקר באזור חוף הים - תראו אחוזות ובתים שנבנו על ידי אדריכלים מפורסמים. אחרי שעתיים שלוש יש סיכוי טוב שתמצו את העיר, וזה הזמן לעבור לשכנה ששוכנת מעבר לנהר הנרביון, והדרך אליה מגניבה לא פחות. בין ג׳צו לפורטוגלטה מחבר גשר הביסקאיה (Bizkaiko Zubia), גשר תלוי בגובה 45 מטרים ובאורך של 160 מטרים, המאפשר להולכי רגל ובעלי כלי רכב לעבור מצד לצד בכל שמונה דקות על גונדולה עצומה, התלויה על מערכת כבלים מוצלבים.

במרחק קצת יותר גדול (שעתיים ברכבת הפרברית), אך בדרך מרהיבה ביופייה - נמצאת סן סבסטיאן, עיר נופש עם חוף ים מדהים התחום בין שני הרים גבוהים, ואחוזי תיירות גבוהים. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצאת מתחנת הרכבת ופשוט להתחיל לשוטט בה, היא קטנה, מקסימה, ויפייפיה.

מדרגות נאות לנוחות התושבים בפורטוגלטה ההררית (צילום: לירון מילשטיין)
מדרגות נעות לנוחות התושבים בפורטוגלטה ההררית | צילום: לירון מילשטיין
ביסקאיה (צילום: לירון מילשטיין)
בין ג׳צו לפורטוגלטה מחבר גשר הביסקאיה | צילום: לירון מילשטיין
הכבלים שמחזיקים את ביסקאיה (צילום: לירון מילשטיין)
מאפשר לעבור מצד לצד בכל שמונה דקות על גונדולה עצומה | צילום: לירון מילשטיין

>> לנבחרת מדריכי היעדים שלנו