אל תעשו את זה: מפריז ועד טוקיו - אלה הדברים שיסגירו את העובדה שאתם תיירים

תיירים כבר מזמן לא מסתובבים במכנסיים קצרים, נעלי הליכה, כובע ומצלמה שתלויה להם על הצוואר, ובכל זאת – איכשהו, הם בלתי ניתנים לפספוס. כשרואים תייר לא צריך להציץ לו למסך ולראות שהוא מנסה לנווט בגוגל מפות ואפילו אין צורך לשמוע אותו מדבר בשפה זרה. אנחנו פשוט יודעים: ישראלי יכול לזהות תייר לפי סגנון הלבוש, לפי התספורת ואפילו לפי הבעת הפנים שמשדרת משהו אחר, זר. אבל יש גם סימנים אחרים מעבר למראה – התנהגויות ששמורות רק לתיירים. הנה כמה סימנים מובהקים שיעזרו לכם לזהות תיירים בכל מיני מדינות אחרות מסביב לעולם.

חיוך קטן, בונז'ור גדול

בצ'כיה, למשל, לא מקובל לחייך לזרים. נכון, גם ברחוב הישראלי העוברים והשבים חולפים על פניך בפנים קפואות בדרך כלל (לעומת האמריקאים, שמחייכים לכל מי שעובר מולם), אבל הצ'כים יעבירו לך מסר של קרירות וריחוק גם כשתיכנס לחנות ובכל אינטראקציה. זה לא כי הם כועסים או עוינים, פשוט כי בתרבות שלהם חיוך שמור ליחסים קרובים יותר והוא נתפס כמחווה כנה, ולא כמחווה של נימוס.

>> רק תבואו: המדינות שעושות הכל כדי למשוך תיירים ישראלים

>> עיר הבירה האירופית יצאה בקמפיין נגד תיירים - וזה הצליח לה

>> "הכל עמוס ויקר": התושבים של העיר הפופולרית נגד התיירים

הדרך לזהות תייר בפריז היא קלה מאוד: כל אדם שיפנה לאדם אחר בלי לפתוח בברכת "בונז'ור" אינו מקומי. כשאתם פונים לכל נותן שירות, לנהג, לפקיד במלון, לאדם זר ברחוב – תמיד-תמיד(!) הקדימו את השאלה או הבקשה בברכה. בספרד או בארגנטינה אפשר לזהות תיירים לפי הרגלי האכילה: הספרדים והארגנטינאים אוכלים את ארוחת הערב שלהם ממש, ממש מאוחר. מאוחר כמו אחרי 22:00 בלילה, וכן, זה כולל את הילדים. לכן אם תמצאו מסעדה שפתוחה בשעות שש או שבע בערב, סביר שכל מי שישב שם יהיה תייר.

גם באיטליה קל לבלוט כתייר, בעיקר בתחומים הקולינריים. האיטלקים, למשל, לעולם לא ישימו גבינה על פסטה עם פירות ים, ולכן אם מישהו יבקש להוסיף פרמז'ן מעל מנה כזו במסעדה, זה יחשוף בוודאות שהוא לא מקומי. למה לא מערבבים גבינות עם צדפות או סרטנים? ההסבר הוא שטעמי הים חזקים ומלוחים דיים, ואין שום סיבה להוסיף עליהם את הטעם החזק של הגבינה.

בנוסף, ידוע שבאיטליה קפה שותים בעמידה ולא בישיבה. האיטלקים לא מתייחסים לקפה כאל סיפור גדול והם לא עושים סביבו ישיבה. הם משלמים, חוטפים אותו בשני שלוקים ליד הבר וממשיכים בדרכם. קפה עם חלב הם שותים אך ורק בבוקר, ולכן מי שיזמין באיטליה קפוצ'ינו אחרי השעה 11:00 יסגיר את עצמו מיד כתייר.

המדריך להישרדות עירונית

בווייטנאם אפשר לזהות בקלות תיירים במעמד חציית הכביש: הכבישים ברחובות המדינה עמוסים ברכבים ובקטנועים, שמהווים נתח גדול מאוד מהתנועה וממשיכים לנסוע גם כשהאור ברמזור מתחלף לירוק. כדי לחצות, התושבים המקומיים פשוט צועדים קדימה – בביטחון, בנתיב ישר, בלי להתרגש ובלי להסתכל לצדדים. התיירים נטולי המיומנות הזו, ולכן הם עומדים מפוחדים ומבולבלים במשך דקות ארוכות מול הנהר הגועש של כלי הרכב לפני שהם מעזים לעשות את הצעד הראשון.

ביפן יש הרבה מנהגים מקומיים טיפוסיים מאוד, שזרים לאנשים המגיעים מהמערב או ממדינות אחרות. למשל, לא מקובל שם ללכת ולאכול בו זמנית, ומי שיצעד ברחוב תוך כדי שהוא נהנה ממנה מקומית יהיו בעיקר תיירים. ביפן גם לא מקובל להעביר כסף מיד ליד: בקופות שבחנויות יש מגש קטן שעליו מניחים את המטבעות או השטרות, ומי שיגיש למוכר שטר יהיה כמעט אך ורק תייר חסר מודעות.

גם בתחומי האוכל יש הרגלים שיהיו שמורים רק למבקרים מהעולם החיצון. מי ששופך סויה על האורז שלו - תייר (מדובר במנהג מעליב, כיוון שהאורז אמור להשלים את הטעמים החזקים של שאר המנות ולכן אכילתו עם סויה מרמזת על כך שלא היה לסועד שום דבר אחר טעים לאכול עם האורז). וזה לא הכל, כי מי שנועץ את הצ'ופסטיקס באורז בתום הארוחה - תייר (זה קשור למנהג אבלות כלשהו, ולכן יפני לא יעשה זאת לעולם).

דלתות המוניות ביפן נפתחות אוטומטית, ולכן קל מאוד לזהות תיירים שלא רגילים ומנסים לפתוח בעצמם את הדלת באמצעות הידית. בנוסף, בהרבה מהבתים חולצים את הנעליים בכניסה ומסתובבים בגרביים על רצפת העץ, כאשר בחדר השירותים מחכה לאורחים זוג כפכפים ייעודי. אם תראו מישהו מסתובב בתוך הבית בכפכפים, סביר להניח שהוא תייר שלא הבין את הקונספט וממשיך להלך ברחבי הדירה בצורה מבישה בנעלי השירותים.

אפרופו שירותים: בהודו רק זרים ישתמשו ביד שמאל לאכילה ובטח שרק תיירים יגישו את יד שמאל ללחיצה. הסיבה די ידועה: ההודים משתמשים ביד שמאל לצרכים סניטריים, בואו נקרא לזה ככה, ולכן שימוש בה בכל אופן אחר לא מתקבל שם כל כך טוב.

ואם נישאר בעולמות הטואלט, אז בשווייץ מונהגים חוקים רדיקליים מאוד של שמירה על השקט בשעות הערב והלילה. ב"זמני השקט" שמתחילים בשעה 22:00 אסור להרעיש, והכוונה היא הרבה מעבר להשמעת מוזיקה חזקה: בבנייני דירות מקובל שלא להפעיל מכשירים חשמליים כמו מדיח כלים או מכונת כביסה אחרי השעה 22:00, והמחמירים גם יגידו שאסור להתקלח ואפילו לא להוריד את המים, מחשש להפריע לשכנים בזמן השקט שלהם.