אוהבים אותנו כאן: העיר ברנו היא הלב הנסתר של צ'כיה

ברנו (Brno), הלב התוסס של אזור מוראביה, יושבת לעתים קרובות בצל הפאר של פראג, אבל היא רחוקה מלהיות נקודה צדדית בלבד. המטרופולין הצ'כי הזה הוא משלב עומק היסטורי, סטייל מודרניסטי ואנרגיה צעירה ויצירתית. זהו מקום שבו טירות עתיקות מציגות את הפאר של האימפריות שהתקיימו כאן, בעוד אומנות רחוב ייחודית ובתי קפה מספרים את סיפורה של העיר העכשווית.

>> "הלב שלי איתכם": בעלת הדירה מפראג שהפתיעה את המשפחה הישראלית עם החזר מלא

>> זינוק בביקוש לחופשה במדינה האירופית שתומכת בישראל

>> בלי איומים בכלל: זו המדינה הכי בטוחה עכשיו לישראלים באירופה

סיפורה של ברנו החל למעשה בשנת 1243 כאשר הוכרה כעיר על ידי מלך בוהמיה, למרות שההתיישבות בה חוזרת עוד לתקופה הפרהיסטורית. מיקומה האסטרטגי בצומת של נתיבי סחר ראשיים ביסס אותה במהירות כמרכז כלכלי ופוליטי מרכזי. חשיבות זו ניכרת בעיקר באתרים העתיקים ביותר שלה, טירת שפילברק (Špilberk) המרשימה וקתדרלת פטרוס ופול (Cathedral of St Peter and Paul), או בכינויה פטרוב.

טירת שפילברק, הניצבת על גבעה המשקיפה על העיר, היא עדות למרד העיקש של ברנו. במקור הטירה המלכותית הפכה למבצר בלתי חדיר, ומאוחר יותר, לכלא הבסבורגי ידוע לשמצה. המבוכים התת-קרקעיים של הטירה שימשו בעבר ככלא לאסירים פוליטיים ומהפכנים, כולל חברי תנועת הקרבונארי האיטלקית.

בצד השני של העיר, על גבעה אחרת, שני הצריחים של קתדרלת סנט פיטר ופול מבצבצים בקו הרקיע. הקתדרלה אינה רק יצירת אדריכלות גותית מפוארת; היא טומנת בחובה סוד ייחודי: פעמוני פטרוב מצלצלים בשעה 11 בבוקר במקום בצהריים, מסורת שראשיתה בהגנה המוצלחת מפני מצור שוודי בשנת 1645. האגדה מספרת שמפקד הכוחות השוודיים, לנארט טורסטנסון, נשבע שאם לא יכבוש את העיר עד הצהריים, הוא ייסוג. המקומיים שידעו זאת, פשוט צלצלו בפעמונים שעה מוקדם יותר וכך הצילו את העיר. מעשה מתוחכם זה נחגג מדי יום כתזכורת לרוח הערמומית של ברנו.

כיום ברנו היא עיר של אנרגיה צעירה הודות לאוכלוסיית סטודנטים גדולה המזרימה חיים לבתי הקפה, הברים והסצנה התרבותית שלה. הכיכרות המרכזיות של העיר, כיכר החירות (Náměstí Svobody) וכיכר מוראביה (Moravské náměstí), הן מרחבים ציבוריים תוססים שבהם מתאספים המקומיים, במיוחד בחודשים החמים. אל תחמיצו את "השעון האסטרונומי" השנוי במחלוקת בכיכר החירות, פסל גרניט שחור המשחרר גולת זכוכית בשעה 11 בבוקר לכל מי שמתמזל מזלו לתפוס אותה.

הדים תת-קרקעיים

החוויות המפתיעות ביותר של ברנו נמצאות לעתים קרובות דווקא מתחת לרחובותיה. הרשת התת-קרקעית של העיר היא עולם בפני עצמו, עדות למאות שנים של חיים עירוניים וחיפוש מקלט מפני מלחמה. המבוך שמתחת לשוק הירקות (Zelný trh) הוא רשת מרתקת של מרתפים ומנהרות מימי הביניים. מעברים אלה, ששימשו בעבר לאחסון יין ומזון, מציעים כיום מסע מרתק דרך עברה המסחרי של ברנו, יחד עם תצוגות היסטוריות ייחודיות.

מתחת לפני האדמה בברנו מסתתרת גם אחת החוויות התת-קרקעיות הייחודיות ביותר באירופה: אוסף העצמות שנמצא בכנסיית סנט ג'יימס, שהתגלה בשנת 2001, הוא אוסף השלדים השני בגודלו ביבשת, שני רק לקטקומבות של פריז. הוא כולל את שרידיהם של למעלה מ-50 אלף איש שנספו במגפות, במלחמות ובמגפת הכולרה הקשה של המאות ה-17 וה-18. למרות שהמחשבה על המקום עשויה להיראות מצמררת, הביקור בו מרגש למדי; זהו חלל שקט ומעורר מחשבה, שמעניק כבוד אחרון למתי העיר שנשכחו.

אחד הפלאים התת-קרקעיים הבלתי צפויים ביותר של ברנו הוא זה של מערכת המים בז'לוטי קופץ (Žlutý kopec water tanks). קומפלקס תת-קרקעי עצום זה של מבני לבנים כיפתיים החבויים מתחת לפארק על גבעה, נבנה במאה ה-19 כדי להבטיח את אספקת המים של העיר. קנה המידה העצום והארכיטקטורה המדהימה של המיכלים האלה, הפתוחים כעת לקהל הרחב, יוצרים אווירה כמעט דמוית קתדרלה, חלל מלחיץ ויפהפה שחושף שכבה נוספת, תועלתנית יותר, של ההיסטוריה של ברנו.

הלב היהודי של ברנו

ההיסטוריה של ברנו קשורה באופן בלתי נפרד לקהילה היהודית שלה, אשר עברה גאות ושפל לאורך מאות שנים של רדיפות ושגשוג. רובע יהודי התקיים בעיר כבר מהמאה ה-13, תקופה בה יהודים התקבלו בתחילה בברכה, כשהם בעלי זכויות שוות לנוצרים. עם זאת, תקופה מוקדמת זו של סובלנות הסתיימה בפתאומיות עם גירושם בשנת 1454, איסור שנמשך למעלה מ-400 שנה.

ההיסטוריה המודרנית של הקהילה היהודית בברנו החלה לאחר 1848, כאשר שוב הורשו להתיישב בעיר. תעשיינים יהודים, ובמיוחד בתחום הטקסטיל, מילאו תפקיד מרכזי בהפיכת ברנו למרכז תעשייתי מרכזי, ובזכותם כונתה העיר "מנצ'סטר המוראבית". מורשת זו באה לידי ביטוי בצורה העוצמתית ביותר בווילה טוגנדהאט, המוכרזת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. יצירת מופת זו של אדריכלות פונקציונליסטית מאת האדריכל הגרמני המפורסם לודוויג מיס ואן דר רוהה, שנבנתה בין השנים 1928 ו-1930 עבור משפחת התעשיינים היהודית העשירה, משפחת טוגנדהאט, היא פסגת העיצוב של המאה ה-20. הקווים החלקים שלה, התוכנית הפתוחה והשימוש בחומרים חדשניים היו מהפכניים. למרבה הצער משפחת טוגנדהאט נאלצה להימלט מהעיר בשנת 1938 מאימת הנאצים.

בעוד שרוב בתי הכנסת ההיסטוריים של העיר נהרסו, והקהילה רובה ככולה הושמדה, בית הכנסת היחיד שנותר ברחוב סקורפקה (Skořepka) עומד כעדות לחוסנה של הקהילה שמונה היום כ-300 יהודים. הוא נבנה בסגנון פונקציונליסטי בשנות ה-40, והוא מהווה ניגוד חריף לבתי הכנסת המעוטרים שמוכרים לנו מאירופה, אך משרת את תפקידו המקורי עד היום.

איפה ישנים ומה אוכלים בברנו?

מלון גראנד פאלאס (Grand Palace Hotel), בלב ההיסטורי של ברנו, שוכן במבנה מפואר שנבנה בשנת 1855. המלון, בדירוג חמישה כוכבים' הוא למעשה פיסת היסטוריה חיה שמספרת את הסיפור של העיר והקשר היהודי שלה, כאשר מגני דוד מוצגים באופן בולט, במיוחד בפאטיו המואר והיפהפה.

המלון משלב את הנשמה ההיסטורית של ברנו הזו עם יוקרה מודרנית, והאורחים יכולים לבחור מבין מגוון אפשרויות לינה, כולל חדרי דלוקס וסופריור, כאשר המחירים מתחילים בדרך כלל בין 110 ל-130 דולר (365–430 שקל) ללילה, בהתאם לעונה ולסוג החדר. מעבר לחדרים, המלון מציע חבילה מלאה של שירותים, כולל מסעדת שף, בר לאונג', סאונה וחדר כושר מודרני.

גם הסצנה הקולינרית של ברנו נמצאת במגמת עלייה, עם מגוון של פאבים מסורתיים ומסעדות חדשות וחדשניות. מסעדת Lokál U Caipla ממוקמת בלב ברנו, והיא ידועה בזכות הגרסה האותנטית והאיכותית שלה למטבח הצ'כי-מוראבי המסורתי. המקום מתגאה בשימוש במרכיבים טריים ומקומיים ליצירת מנות קלאסיות כמו סטייק סביצ'קובה (בשר בקר ברוטב קרמי עם ירקות שורש, המוגש לצד כופתאות לחם וריבת חמוציות) וגולאש. אבל הכוכבת האמיתית של המופע היא הבירה. הבר מפורסם בהגשת פילזנר אורקל טרייה בשלושה צבעים, ואם יש דבר שהצ'כים אוהבים להדגיש זו העובדה שלא פעם הבירה שלהם זולה יותר ממים.

לארוחת ערב אלגנטית לכו למסעדת Kohout NA VÍNÚ, שבה תוכלו לחוות מסע גסטרונומי עם תפריט הטעימות הרב-מנותי: 4, 6 או 8 מנות. התפריט כולל מנות ייחודיות ומפתיעות כמו מרק מלון מרענן עם יוגורט וזרעי שומר, גספצ'ו כרוב סגול ויין עם גלידת חזרת, וגלידת בזיליקום מתוקה המוגשת עם שוקולד לבן וחתיכות מנגו ואננס כבושים ברוטב פסיפלורה חמצמץ. החוויה משודרגת עוד יותר על ידי רשימת היינות הנרחבת של המסעדה, הכוללת מעל 200 תוויות עם דגש מיוחד על יינות טבעיים ממוראביה. כל מנה משולבת בקפידה עם יין, והצוות מספק הסבר הן למנה והן לשילוב.

מסע אל בטן מוראביה

הקארסט המוראבי (Moravský kras), שנמצא בצפון ברנו בצ'כיה, הוא אזור נוף מוגן וייחודי המשתרע על פני כ-100 קמ"ר. האזור מפורסם בזכות תצורות גיר דרמטיות, שנוצרו במשך מיליוני שנים על ידי מים. תחת פני השטח מסתתר עולם תת-קרקעי עצום של למעלה מ-1,100 מערות, תהומות ונהרות, וביניהם תהום מצוחה (Macocha) העמוקה ונהר פונקבה (Punkva) התת-קרקעי. מתוך המערות הרבות, חמש פתוחות לקהל הרחב.

המפורסמות ביותר הן מערות פונקבה (Punkevní jeskyně), המציעות סיור רגלי בין נטיפים וזקיפים, שייט בנהר תת-קרקעי וביקור בתחתית תהום מצוקה. בסמוך אליהן נמצאות מערת קתרין (Kateřinská jeskyně), הידועה באולמות ענקיים ובתצורות מיוחדות, ומערת בלקרקה (Balcarka), המציגה מגוון מרשים של תצורות מינרלים צבעוניות. מערכת המערות סלופסקו-שושובסקה (Sloupsko-šošůvské jeskyně) היא מערכת המערות הנגישה הארוכה ביותר במדינה, ובה התגלו שרידים ארכיאולוגיים חשובים. בנוסף, מערת ויפוסטק (Výpustek) משלבת יופי טבעי עם היסטוריה צבאית מתקופת המלחמה הקרה.

כדי להתנייד באזור בקלות, עומדים לרשות המבקרים רכבת אקולוגית ורכבל. בשל ביקוש גבוה, בעיקר בקיץ, מומלץ להזמין כרטיסים למערות פונקבה מראש. יש לזכור להתלבש בבגדים חמים, שכן הטמפרטורה במערות נשארת קרירה לאורך כל השנה.

טיול שמתחיל בטירה סופו להסתיים ביין

בלבה של דרום מוראביה שוכן אחד מציוני הדרך הקסומים ביותר של צ'כיה: טירת לדניצה (Lednice), הידועה גם בשם שאטו לדניצה. במקור המקום היה מבצר גותי מהמאה ה-13, אך האחוזה הפכה במשך מאות שנים על ידי משפחת ליכטנשטיין העוצמתית (זאת שעל שמה הנסיכות) ליצירת מופת ניאו-גותית רומנטית שעומדת כאן כיום. הטירה עוצבה כמעון קיץ מפואר, ואירחה פעם את האצולה האירופית למפגשים ואירועים גדולים. מאז שהפכה לרכוש מדינה לאחר מלחמת העולם השנייה, טירת לדניצה פתחה את שעריה לציבור, וזכתה במקום ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו בשנת 1996 כחלק מנוף התרבות הנרחב של לדניצה-ולטיצה.

מבקרים כיום יכולים לחקור את פנים הטירה באמצעות מספר סיורים מודרכים. הפופולרי ביותר, סיור בחדרים הרשמיים, מציג אולמות מפוארים מלאים בעבודות עץ מגולפות, תקרות מעוטרות ועיצוב צבעוני, כולל הספרייה עם גרם המדרגות הלולייני המפורסם שלה מעץ אלון יחיד. סיורים נוספים מציעים הצצה לדירות הנסיכות הפרטיות, חדרי הילדים ואפילו מוזיאון הבובות.

מעבר לחומות הטירה שוכן פארק רחב ידיים המשתרע על פני 200 דונם, המשלב גנים פורמליים עם נופים רומנטיים ופריטים אדריכליים. המבקרים יכולים לטייל בגנים בסגנון צרפתי ובית הדקלים האלגנטי או להמשיך אל תוך השטח כדי לגלות את המינרט, אחד המגדלים הגבוהים ביותר בסגנון אסלאמי באירופה (302 מדרגות לקומה העליונה). שייט בסירה, מופעי ציפורים ואירועים עונתיים מתקיימים בפארק.

לדניצה ממוקמת במרחק של פחות משעה נסיעה מברנו ונגישה בקלות גם מווינה או ברטיסלבה. האזור שמסביב ידוע גם ביין שלו, ומבקרים רבים משלבים את סיור הטירה שלהם עם טעימות ביקב מקומי, למשל באזור של מיקולוב (Mikulov), עיירה ציורית הידועה בארכיטקטורה ההיסטורית היפה שלה ובמיקומה בין גבעות ירוקות מתגלגלות וכרמים. בקו הרקיע של העיירה שולטת טירת מיקולוב המרשימה, בה נמצא מוזיאון אזורי, ובין ציוני הדרך המרכזיים נמנים הגבעה הקדושה (Svatý kopeček) עם קפלות העלייה לרגל שלה והרובע היהודי ההיסטורי ובו אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים במדינה. 

במרחק נסיעה קצרה נמצא יקב רייסטן (Reisten) בכפר פבלוב, הידוע ביינות הלבנים האיכותיים שלו. היקב, הממוקם באזור המיקרו פאלאבה, מתמקד בזנים קלאסיים כמו פינו בלאן וריזלינג, עם שימוש בגישה טבעית ומכבדת לייצור יין. היקב מציע טעימות וסיורים, מה שהופך אותו ליעד לחובבי יין המבקרים באזור שידוע בתור "ארץ היין של מוראביה".

הרובע היהודי שסירב להיעלם

בוסקוביצה (Boskovice), עיירה קטנה הממוקמת במרחק של 30 קילומטרים צפונית לברנו, היא עיירה קטנה שבה אחד הרובעים היהודיים השמורים ביותר בצ'כיה. בעוד שמבקרים נוהרים גם לטירה האימפריאליסטית, לחורבות הטירה הגותית ולפסטיבלים השנתיים, דווקא הרובע היהודי, העשיר בזיכרון ובקסם אדריכלי, הוא זה שמעניק לבוסקוביצה את נשמתה.

החיים היהודיים בבוסקוביצה התחילו במאה ה-14, אך צמחו משמעותית לאחר שיהודים גורשו מערי המלוכה, בהן ברנו, בשנת 1454. הקהילה שגשגה מאחורי שערי הגטו הרשמי שהוקם במאה ה-18, ובשיאה במאה ה-19, יהודים היוו שליש מאוכלוסיית בוסקוביצה וניהלו חברה עצמאית עם בתי ספר, בית חולים, מקווה ושלושה בתי כנסת. רבים מ-79 המבנים השמורים עדיין כוללים אלמנטים מקוריים, כמו דלתות כפולות המפרידות בין עסקים לחיי בית.

בלב הרובע ניצב בית הכנסת שנבנה בשנת 1639. בפנים, ציורי קיר מהמאה ה-17 שצוירו על ידי אומנים יהודים פולנים הופכים את המקום למרחב רוחני: מוטיבים פרחוניים, פסוקים בעברית וציורים מקראיים ממלאים את התקרות המקומרות. בית הכנסת, ששרד באורח פלא בתקופת המלחמה, מארח כיום קונצרטים, תערוכות ואירועי זיכרון. בקרבת מקום, בית הקברות היהודי, שמתוארך לשנת 1670, מכיל למעלה מ-2,500 מצבות ושרידיהם של רבנים ידועי שם, ביניהם שמואל הלוי קולין ואברהם פלאצ'ק.

למרות שהקהילה הושמדה או ברחה במהלך השואה, מאמצי השימור מאז שנות ה-80 החיו את המורשת היהודית של בוסקוביצה. סיורים מודרכים, אתרים משוחזרים ופסטיבל בוסקוביצה השנתי לרובע היהודי, המשלב מוזיקה, קולנוע וספרות, מפיחים חיים חדשים באזור. מבקרים יכולים לשוטט בסמטאות מוארות בפנסים וליהנות מאוכל בהשראה יהודית בבתי הקפה המקומיים.

*הכותב היה אורח של משרד התיירות הצ'כי