כשהיופי הופך לנטל: קהילות כפריות באירופה במאבק על הבית – איבדו שליטה בתיירות

מכפרים אלפיניים שנראים כאילו יצאו מספר אגדות ועד יישובי דייגים נידחים מעבר לחוג הארקטי, קהילות קטנות ברחבי אירופה משלמות מחיר כבד על התהילה הוויראלית שלהן. מקומות שבעבר התנהלו סביב חיי קהילה, היסטוריה או טבע, הפכו בשנים האחרונות לרקע לצילומי אינסטגרם, לעלייה לרגל של מעריצי סרטים ולביקורי בזק של תיירים.

עבור התושבים עצמם, המחיר הולך ומחמיר: כבישים פקוקים, תשתיות קורסות, פגיעה בפרטיות ואובדן הדרגתי של התרבות המקומית. בעיות שבעבר זוהו בעיקר עם ערים מתוירות כמו ונציה, ברצלונה או דוברובניק, מחלחלות כיום גם אל הכפרים הקטנים ביותר, לעיתים כאלה שבהם חיים רק מאות תושבים.

בין אם מדובר בכפר שהתפרסם בזכות לוקיישן קולנועי, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו או תצפית אחת אייקונית, רבים מהמקומות הללו מושכים תיירים שמגיעים בשביל תמונה אחת, אטרקציה אחת, ולא הרבה מעבר לכך. בתגובה, תושבים ברחבי היבשת מתחילים להתקומם, מארגנים מחאות ודורשים הגבלות מחמירות יותר על זרם המבקרים. אלה הם כמה מהכפרים האירופיים שמתמודדים בצורה החריפה ביותר עם תיירות שהפכה אותם לתפאורה.

>> התאהבנו: ביקרנו בכפר הישראלי שברשימת הטובים בעולם

>> חופשה מהחלומות או חור בכיס? בדקנו את יחידות האירוח הכי יוקרתיות בארץ

>> האושר בא בגלים: התארחנו בכפר הנופש דולפין וילג' הצמוד לים בשבי ציון

האלשטאט, אוסטריה: כפר מהאגדות שנחנק מהיופי של עצמו

הכפר האלפיני האלשטאט, השוכן לחופו של אגם הררי ונכלל בנוף התרבותי של האלשטאט-דכשטיין/זלצקמרגוט (Hallstatt-Dachstein/Salzkammergut), אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ידוע בנופיו יוצאי הדופן ובהיסטוריה עתיקה של כריית מלח. רבים מאמינים כי הוא שימש השראה לממלכת ארנדל מסרט האנימציה לשבור את הקרח, מה שהפך אותו ליעד עלייה לרגל עבור מעריצי דיסני ותיירי רשתות חברתיות.

בכפר מתגוררים דרך קבע רק כ-700 עד 800 תושבים, אך מספר המבקרים עשוי להגיע לעד 10,000 תיירים ביום. רובם מגיעים לביקור קצר, מצטלמים על רקע הנוף של האגם ועוזבים מבלי ללון במקום או להשאיר תרומה כלכלית משמעותית. העומס מורגש בכל פינה: מאות אוטובוסים ומכוניות מעמיסים על הכבישים הצרים ומאלצים ניהול תנועה אינטנסיבי. שבילי ההליכה נחסמים, הרעש בלתי פוסק, ותושבים מדווחים על חדירה לשטחים פרטיים לצורכי צילום, לעיתים תוך התעלמות משלטים הקוראים לשקט ולכבוד.

בתגובה, התושבים החלו במחאות, כולל חסימות כבישים, וראש הכפר הציב מחסומים בנקודות תצפית מרכזיות כדי לווסת את ההמון. הוטלו גם מכסות על מספר המכוניות ואוטובוסי התיירים, אך בפועל הן מגיעות לעיתים קרובות לתקרת המקסימום.

מון-סן-מישל, צרפת: האי העתיק שהפך לפארק שעשועים

האי מון-סן-מישל (Mont-Saint-Michel), העולה מן הגאות והשפל של חופי נורמנדי בצפון צרפת, הוא אחד מאתרי המורשת המפורסמים של המדינה. האי, הידוע בארכיטקטורה מימי הביניים שלו ובגאות מהגבוהות באירופה, משך לאורך ההיסטוריה עולי רגל, אך בעידן הנוכחי הפך ליעד תיירות עמוס.

חשיפה ברשתות החברתיות והופעה בסדרות פופולריות כמו לופן הביאו לכך שכיום מגיעים אליו כשלושה מיליון מבקרים בשנה. הרחובות הצרים מוצפים, שירותי ההסעות עמוסים והתשתיות מתקשות לעמוד בעומס. גם חוויית הביקור עצמה נפגעה: אין-סוף של חנויות מזכרות, תורים ארוכים והמוני אדם יוצרים תחושה של פארק שעשועים, תוך האצה של הבלאי במבנים ההיסטוריים העדינים.

בתגובה, הרשויות בצרפת בוחנות מערכת הזמנות כניסה מראש, הגבלת מספר המבקרים והצבת שערים בכניסה. תיירים מתבקשים להגיע בשעות פחות עמוסות, לפני 10:00 או אחרי 16:00, ואף מחוץ לעונת השיא, עם תמריצים כגון חניה מוזלת בשעות שפל.

קינדרדייק, הולנד: טחנות רוח מוצפות מבקרים

כפר קינדרדייק (Kinderdijk), גם הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מפורסם ב-18 טחנות הרוח מהמאה ה-18, אך מספר תושביו הקבועים עומד על כ-60 בלבד. למרות זאת, כ-600 אלף תיירים פוקדים אותו מדי שנה, רבים מהם נוסעי ספינות קרוז.

התושבים מתלוננים על התנהלות חסרת כבוד: בקשות לזוז מהפריים בצילום, כניסה לגינות פרטיות והתייחסות לבתים כאל תפאורה לצילומים. מעבר לפגיעה באיכות החיים, התשתיות נמתחות לקצה והאותנטיות המקומית נשחקת. המצב צפוי להחמיר עם תוכניות להרחבת רציפי הקרוזים ולהגדלת מספר המבקרים. מהלך של קרן מורשת קינדרדייק שעורר התנגדות חריפה בקרב התושבים.

בתגובה, המקומיים ארגנו מחאות ואף יזמו קמפיינים רכים יותר, כמו "גלויות מנומסות" ופוסטים ברשתות החברתיות הקוראים למודעות של נזקי תיירות היתר. הרשויות אסרו על כניסת אוטובוסים וקרוואנים למרכז הכפר, העלו קנסות והחלו לדרוש אישורים לצילום באמצעות רחפנים כדי להגן על פרטיות התושבים. עם זאת, הכפר תלוי בהכנסות מתיירות לצורך שימור טחנות הרוח ההיסטוריות, מה שיוצר מתח מתמיד בין שימור לניהול עומסים.

פיינצה, איטליה: כפר רנסנסי שנכנע לגבינה

פיינצה (Pienza), כפר טוסקני ציורי ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ידוע בתכנון העירוני הרנסנסי החדשני שלו. אולם כיום המבקרים מגיעים פחות בשביל הכיכרות והמבנים, ויותר עבור גבינת הפקורינו המקומית.

הכפר, הפופולרי במיוחד בקרב תיירי יום, מתקשה להתמודד עם המספרים הגדלים. חנויות גבינה ומזכרות דוחקות החוצה שירותים חיוניים כמו בתי מרקחת, ומסעדות שמשנות תפריטים לפי התוצרת המקומית כדי להתאים לטעם המבקרים על חשבון המטבח האזורי המסורתי.

אחד הסמלים הבולטים לאובדן המסורת הוא השתקת מגדל הפעמונים ההיסטורי בין השעות 22:00 ל-7:00, בעקבות תלונות רעש, רובן מצד תיירים. בעוד ערים איטלקיות גדולות כמו ונציה ורומא החלו ליישם צעדים נגד תיירות יתר, בפיינצה טרם הוטלו מגבלות דומות.

גות'לנד, אנגליה: תחנת רכבת כפרית שהפכה לאתר עלייה לרגל

הכפר גות'לנד (Goathland) שבצפון יורקשייר זכה לפרסום עולמי בזכות הופעות בסדרות וסרטים כמו Heartbeat ו-הארי פוטר. תחנת הרכבת המקומית שימשה כתחנת הוגסמיד בסרט הראשון, והזרם נמשך גם שנים לאחר מכן. הציפייה לסדרת HBO חדשה של הארי פוטר המתוכננת ל-2027 רק מגבירה את הביקוש.

התוצאה היא רחובות עמוסים, תשתיות תחת לחץ וחניה בלתי חוקית בשל מחסור במקום. שטחים קהילתיים נתפסים בידי מבקרים, חנויות משנות ייעוד, האשפה בטבע גוברת, ותורים לצילום באתרים מרכזיים כמו הפאב Aidensfield Arms, הפכו לשגרה.

המועצה של צפון יורקשייר טרם יישמה צעדים ייעודיים לגות'לנד, אך פועלת על פי תוכניות ניהול תיירות אזוריות שמטרתן תיירות אחראית יותר והתמודדות עם עומס המבקרים.

חיטהורן, הולנד: בלי כבישים – אבל עם פקקי סירות

הכפר חיטהורן (Giethoorn), המכונה לעיתים "ונציה של הצפון", מפורסם בתעלות, בגשרי העץ ובבתי החווה עם גגות הקש. במרכז הישן אין כבישים כלל, רק שבילי הליכה ונתיבי מים שבהם שטות סירות חשמליות שקטות. אבל מה שבעבר היה מקור לשלווה הפך לאתגר: בכפר חיים פחות מ-3,000 תושבים, אך מעל מיליון מבקרים מגיעים אליו מדי שנה, רבים מהם תיירי יום מסין ומהאזור.

התעלות סובלות מפקקי סירות, והגשרים נחסמים על ידי תיירים שעוצרים לצילומי סלפי. התושבים מדווחים על תיירים שנכנסים לגינות פרטיות ואף מציצים דרך חלונות, מתוך תפיסה מוטעית שהכפר כולו מוזיאון פתוח.

בתגובה לכך הרשויות החמירו את תקנות העגינה ובוחנות מערכות דיגיטליות לניטור העומס, אך גם כאן נמשך המתח בין תלות כלכלית בתיירות לבין הרצון לשמור על אופי כפרי ושקט.

לאוטרברונן, שווייץ: עמק המפלים שאיבד את הדממה

הכפר לאוטרברונן (Lauterbrunnen) שוכן בעמק דרמטי בין צוקי סלע ופסגות אלפיניות, ומפורסם בזכות 72 מפלים, בהם מפל שטאובך. לפי השמועות, הנוף היווה השראה לריוונדל מסדרת הספרים של שר הטבעות.

אבל לעומת הספרים והסרטים, עבור 2,400 תושביו המציאות רחוקה מלהיות רומנטית: אלפי מבקרים מציפים את הכביש הראשי היחיד, ורחפנים בלתי חוקיים ממלאים את האוויר ברעש זמזום מתמשך. נקודות הצילום עמוסות משעות הבוקר המוקדמות ועד הערב, עם בעיות אשפה ופגיעה בשקט שמאפיין את האלפים.

הרשויות המקומיות דנות כבר שנים בהטלת אגרת כניסה בדומה למודל של ונציה, תיגבור של "שגרירי כפר" להדרכת מבקרים, והן פועלות לאכיפה מחמירה יותר של איסור הרחפנים.

ריינה, נורווגיה: יופי ויראלי מעבר לחוג הארקטי

הכפר ריינה (Reine), באי מוסקנסויה (Moskenesøya) שבארכיפלג לופוטן (Lofoten), נחשב לאחד היפים בנורווגיה. בקתות הדייגים האדומות והלבנות (rorbuer), המים הטורקיזיים והפסגות הגרניטיות הפכו אותו לגן עדן לצלמים ולבלוגרי טיולים.

למרות מיקומו המרוחק, התיירות אליו זינקה בשנים האחרונות, אבל התשתיות, שנועדו לשרת קהילת דייגים קטנה, מתקשות לעמוד בעומס. כביש E10 הצר, שמהווה את החיבור היבשתי היחיד בין האיים, נחסם לעיתים קרובות על ידי תיירים שעוצרים לצילום, תוך יצירת סיכונים בטיחותיים ואף פגיעה בנגישות של שירותי חירום.

התושבים מתלוננים גם על "קמפינג פראי": אוהלים בשדות פרטיים ואף בבתי קברות, פסולת ונזק לטונדרה (אזור גיאוגרפי ואקלימי שמתאפיין בקור קיצוני ובצמחייה דלה מאוד) הארקטית העדינה. בתגובה הוטלו דמי חניה גבוהים יותר, הוגדרו אזורי קמפינג מוסדרים, ונערכים דיונים על הגבלת מספר אוניות הקרוז, שכן הגעת אלפי נוסעים בבת אחת מציפה לחלוטין את מרכז הכפר.