בלי פילטרים: הווידויים הכי קיצוניים מהטרמינל – רגע לפני שמתחילים את המירוץ למיליון

עומדים בתור, מעבירים תיק בשיקוף, מחכים לבורדינג ולפעמים, בלי אזהרה מוקדמת, החיים מחליטים להפוך את נמל התעופה לזירת דרמה, קומדיה או סרט אימה.לכבוד עליית העונה החדשה של "המירוץ למיליון" שתשודר במוצאי שבת אחרי החדשות, חזרנו לאנשים שמכירים את עולם התיירות והתעופה מקרוב: נוסעים, דיילות, בודקי ביטחון, וביקשנו מהם להתוודות בעילום שם. התוצאה: סיפורים אמיתיים לגמרי, מצחיקים, מלחיצים ומופרעים, שמזכירים לנו שגם בלי משימות מיוחדות נמל תעופה הוא הרפתקה בפני עצמה. השמות מאחורי הסיפורים - שמורים במערכת:

ביצת הפתעה ואסון התאומים

אבא שלי טס לנסיעת עבודה באמסטרדם עם שלושה חברים כמה חודשים אחרי אסון התאומים. בתקופה הזאת באופן טבעי היה טירוף בשדות התעופה והרבה חשדות בעיקר כלפי ערבים, יהודים, טסים לישראל ומה שביניהם. זו הייתה התקופה של חנוכה וכריסמס, אז היו בזמנו ביצי הפתעה ענקיות כאלה במיוחד לחג וכל אחד מהחברים קנה לילדים שלו. בגלל שזה היה מאוד שביר, הם טסו איתם בשקית אישית וכשהגיעו לבידוק הבטחוני, הם העבירו את הביצים בשיקוף ופתאום תוך דקות כל האיזור התמלא מאבטחים. פינו את כולם, תחמו את האיזור עם גדרות ולקחו אותם לחדר לתשאול (חשוב לציין גם שהם טסו עם חבר ערבי בשם מוחמד).

המאבטח הראשי שם אמר להם שראו כל מיני כבלים ושאל מה יש בביצים והם לא ידעו לענות. הפשיטו אותם לגמרי והביאו כלבים שיבדקו אם יש חומר נפץ. הכלב אכל את השוקולד לגמרי וכשפתחו את הביצת הפתעה ראו שזה פשוט משחק על סוללות וזה כל הסיפור. אחרי כמה חודשים אבא לקח אותי לטיול בת מצווה באמסטרדם ובטיסה חזור לארץ שכחתי את הווקמן שלי בגייט. אבא שלי המתוק רץ וירד מהמטוס אחרי שהעלו אותנו כבר, הלך לאחד המאבטחים לבקש שיתנו לו לחזור לגייט להביא לבת שלו את הווקמן. כמובן שלא נתנו לו בקלות והביאו את המאבטח הראשי שראה את אבא שלי ואמר לו: "אתה לא מהסיפור עם הביצים"?.

"מאז אני לא רצה"

בגיל 14 חזרתי מניו יורק ובאחד השלבים של הבידוק הביטחוני מורידים נעליים ועומדים בתוך דבר כזה שסורק מסביבך, והוא קצת גבוה. חשבתי שהבדיקה הסתיימה ואני יכולה לצאת משם, אז רצתי בירידה מהמתקן והמאבטח חשב שאני מנסה לברוח. הוא שלף את הנשק, כיוון אליי ואמר לי לא לזוז. מאז אני לא רצה בכלל.

המזוודה שחזרה בלי כל הטוב

חזרתי מביקור משפחתי בגרמניה דרך איסטנבול עם מזוודה שהיה בה מלא מעדנים שווים. נקניקים, גבינות, קוויאר, אבקה להכנת רושטי וכל מיני דברים טעימים אחרים. המזוודה לא הגיעה ואז יום למחרת היא הופיעה בלי כל האוכל.

סיפור כיסוי: הברחת נשים

בגלל שלא נולדתי בארץ היו תמיד מטריפים אותי בבידוק דרכונים. מבקשים גם תעודת זהות, כרטיס של קופת חולים, שואלים שאלות על בית ספר, על סבא וסבתא ומלא שאלות על יהדות. אחרי שהחלפתי את הדרכון, נתתי את הישן לחברה שעבדה בבידוק והיא הסבירה לי שזה היה כנראה בגלל השילוב של ארץ לידה (ברה"מ) וכמה חותמות של מעבר גבול במצרים. זה עורר חשד שלא עליתי לארץ עם הורים בתור ילדה, אלא הסתננתי לפה דרך מצרים בהברחת נשים לזנות שהיו עושים פעם.

מהצ'ק אין – לניידת

הגיעה אליי מישהי לעשות צ'ק אין לטיסה, מישהי שהיה ברור שהיא קמה בבוקר עם צורך לריב על כל דבר. השעה 12:00 בצהריים, אני מתקרבת לשתיים עשרה שעות של משמרת. הבחורה מחליטה שהיא רוצה לריב איתי על הכל, החל מהאורך של התור, המושב שלה בטיסה ליד החלון כשהיא רוצה לשבת במעבר, ועד שעת ההמראה שהייתה מוקדמת בשבילה וזה לא נוח לה. אחרי עשר דקות מייגעות היא סוף סוף עוזבת אותי וממשיכה בדרכה לדיוטי פרי. אחרי ארבעים דקות, אני מקבלת שיחה מאחראית הטיסה ששואלת אותי אם אני ביצעתי לה צ'ק אין. מסתבר שהנוסעת הזאת נתפסה גונבת בדיוטי פרי והורידו אותה מהטיסה בליווי משטרתי.

התקף הזעם על הרצפה

בתקופה שעבדתי כדיילת קרקע עדיין הייתה קורונה, וכדי לטוס ליעדים מסוימים היה צריך לעשות בדיקה או להיות עם תעודת התחסנות מאושרת ממשרד הבריאות. הגיעה אליי נוסעת שלא היה אף אחד מהדברים, והבדיקה הכי קרובה הייתה במרחק חצי שעה נסיעה. במקום לקום וללכת לעשות בדיקת קורונה, הנוסעת השתטחה על הרצפה והתחילה להרביץ לעצמה כמו ילדה בת 5 שלא קיבלה גלידה.

"יותר גרועה מהנאצים"

כשהייתי דיילת קרקע הגיעה אליי משפחה של חרדים אמריקאים שהגיעו עם מזוודה במשקל של 40 קילו. כשאמרתי להם שאי אפשר לטוס ככה הם אמרו שאני יותר גרועה מהנאצים. בסוף הם חזרו אליי והתנצלו.

מי מנחית את המטוס?!

בזמן שעבדתי בנתב"ג כדיילת קרקע היה מטוס שאיחר בנחיתה שלו. צוות דיילי אוויר וטייסים המתין בשער העלייה בזמן שהמטוס מתחבר לשרוול, ובאותו רגע רץ אליי נוסע בפאניקה ושאל אותי 'אם הטייסים נמצאים כאן, מי מנחית את המטוס?'.

יריקה בטרמינל

טיסה לפינלנד, השעה בערך עשר בלילה. אני מגיעה לשער העלייה למטוס עם דיילים כדי להתחיל את הבורדינג. בזמן שאנחנו מחכים לאישור מהמטוס שהכל מוכן, אנחנו קולטים נוסע, בלי שום אזהרה מוקדמת, עובר ליד מישהי, יורק עליה בכוונה וממשיך הלאה. בחיים לא שמעתי מישהי צורחת ככה. בסוף הוא גם עלה לטיסה.

פורנו בדלפק

המערכת של הצ'ק אין לטיסה הראתה שלנוסע מסוים אין אפשרות לשלוח כבודה לבטן המטוס. הנוסע התעקש שהוא אכן שילם על כבודה ואמר שהוא יראה לי את המייל. בזמן שהוא מעביר את הטלפון שלו אליי משהו שם נלחץ על המסך ואנחנו בטעות מגיעים לדפדפן שלו שהיה פתוח על סרטון פורנו.

חומרי נפץ: גרסת הנאצ'וס

כשטסתי ממקסיקו לניו יורק, עברתי בבידוק הביטחוני בשער שסורק את הגוף. בדרך כלל אני רגילה שהכל עובר תקין, אבל ביקשו ממני הפעם לבוא הצידה. העבירו לי מטלית קטנה על האצבעות, לקחו ושמו אותה במכונה כזאת שהתחילה לצפצף. הסתכלתי על המסך וראיתי שכתוב באנגלית: "חומרי נפץ אותרו". משם לקחו אותי לחדר צדדי ועשו לי בדיקה גופנית ואחרי החרדה הזאת הניחו לי ונתנו לי להמשיך לטיסה. אין לי מושג למה זה קרה, הניחוש שלי שזה בגלל נאצ'וס דביקים במיוחד שאכלתי בדרך לשם.

"לא יודע לאן אני טס"

מגיע אליי נוסע לצ'ק אין ושאלתי אותו לאן הוא נוסע. הוא פשוט אמר לי שהוא "לא יודע". אני שאלתי עם איזו חברה תעופה הוא טס, וגם הפעם הוא פשוט אמר "לא יודע". שעה, תאריך, הזמנה, משהו? "לא יודע". חיפשתי אותו במערכת ובסוף מצאתי אותו ועשיתי לו צ'ק אין. שחיררתי אותו לדרכו אחרי שסימנתי לו באופן ספציפי באיזה שער עלייה למטוס להיות ובאיזו שעה. אחרי כמה דקות חוזר אליי לדלפק, ושואל: "תגידי, לאן אני טס?".

שנ"צ עם השלכות

היה לי קונקשן ארוך בנמל תעופה בגרמניה, אז החלטתי לישון על הרצפה. כשהתעוררתי גילתי לחרדתי שגנבו ממני את כרטיסי הטיסה ואת הדרכון שלי. למרות הפאניקה הצלחתי לשכנע את הצוות להעלות אותי לטיסה למרות שלא היו לי את המסמכים הדרושים.

היא עדיין לא מתה

עבדתי כבודקת ביטחון בנתב"ג לפני בערך עשרים שנה, ובזמנו לעובדים לא הייתה אנגלית כל כך טובה. יום אחד הגיע בחור זר ושאל את העובדים אם הם ראו את אישתו, והם ענו לו she just passed away. הם התכוונו להגיד שהיא בדיוק עברה מכאן, אבל באנגלית המשמעות המילולית היא שהיא בדיוק עכשיו מתה.

עדיף שתי ביצים ביד

כשעבדתי בנתב"ג יום אחד הייתה לי משמשרת ממש גרועה. באה איזו מישהי ושאלתי אותה אם יש לה משהו בכיסים והיא כי ראיתי משהו בולט. אז היא אמרה לי באנגלית שיש לה "רק שתי ביצים". הסתכלתי עליה בבלבול ופתאום היא הוציאה שתי ביצים קשות מהכיסים וחייכה אליי. זה עשה לי את היום ואני אזכור אותה לנצח. מי שם ביצה קשה בכיס? ממש צחקתי ואז הרגשתי לא נעים ממנה כי היא הייתה נורא גאה בביצים שלה.

שלושה ויברטורים

כשהייתי בקורס של בודקי ביטחון בנתב"ג היינו צריכים לפתוח מזוודות של נוסעים ולעשות בדיקה. ביום שבו פתחנו מזוודות רנדומליות בפעם הראשונה, במזוודה שפתחתי היו שלושה ויברטורים גדולים ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות עם זה. לרגע חשבתי שאולי המזוודה לא אמיתית ושרק רצו לבדוק את התגובה שלי.

איפה הבעל?

כשעבדתי כבודקת ביטחון בנתב"ג, אחד הנוסעים השאיר את המזוודה שלו ונעלם. אחד הבודקים רצה לדעת מי הבעלים של המזוודה ובדק איך אומרים את זה באנגלית, ולאחר שבדק הוא צעק: "Who is the husband of theluggage?", כלומר מי הבעל של המזוודה.

"ירדו לי לפחות עשר שנים מהחיים בגלל מדבקה"

בגיל 18 נסעתי עם שלוש חברות לאמסטרדם לפני הגיוס. העברנו את המזוודות בנמל התעופה בטיסת החזור והכל היה תקין. הגענו לשער העלייה ופתאום אני שומעת בכריזה שקוראים לי, ברגע הזה התחלתי להילחץ. הלכתי לדלפק ועמדו שם שני שומרים ענקיים שהורידו אותי כמה קומות, לקחו אותי מאיזה מסדרון צדדי וכל הדרך הייתי בטוחה שמצאו אצלי סמים בתיק. נכנסתי לתוך חדר מלא מזוודות מסודרות בשורה ורק שלי באמצע. אחד המאבטחים שאל אותי כמה פעמים אם אני בטוחה שזו המזוודה שלי. אני בנתיים רועדת מפחד, הוא ממשיך לשאול ואני אומרת לו שהיא בוודאות שלי. אחרי התשאול המסיבי, הוא פשוט אמר שנפלה לי המדבקה. ירדו לי לפחות עשר שנים מהחיים מרוב פחד.

רימון בריח פצצה

בגיל 16 בדקו לי את המזוודה בפריז כי חשבו שהעברתי רימון בשיקוף. פתחתי את המזוודה והוצאתי את הבושם פנטזי של בריטני ספירס.

החבילה הסגורה

אחרי הטיול הגדול בדרום אמריקה, הייתה לי טיסת קונקשן מארגנטינה בספרד. איך שירדתי מהמטוס שלפו אותי ושוטרים עם אלות וכלבים לקחו אותי לחדר חקירות. הפשיטו אותי כמעט לגמרי והתחילו לחפש על הגוף שלי. שאלתי אותם מה קורה והם רק צרחו עליי שאני אהיה בשקט. אחרי כמה דקות שמו מולי חבילה סגורה מתוך המזוודה שלי ואמרו לי שמדובר במריחואנה ושאסור לי להיכנס עם זה למדינה. אמרתי להם שמדובר בתערובת של מאטה, המשקה של הארגנטינאים, ולא מריחואנה. הם הבינו את הטעות אבל לא התנצלו ואמרו לי לארוז הכל וללכת.