אגמים, טירות עתיקות והיסטוריה יהודית: חבל ויסוצ'ינה בצ'כיה יגרום לכם להאט את הקצב

הפעם האחרונה שבה ביקרתי בצ'כיה הייתה בתחילת שנות התשעים, בטיול שורשים עם סבא שלי. פראג של אז הייתה ריקה מחנויות ומלאה בעיקר בוואזות. היופי היה שם, אבל זו הייתה מדינה שמנסה להשתחרר מהעבר הקרוב, מתפארת בעבר הרחוק ומקווה שהעתיד יהיה טוב יותר.

שלושים שנה אחר כך צ'כיה היא היעד האירופי המועדף על הישראלים, עם שיעור הצמיחה הגבוה ביותר בתיירות הנכנסת מכל מדינות העולם. הצ'כים מתגאים בכך שהם חובבי ישראל ומאוד רוצים שהמספרים ימשיכו לטפס. אבל מי שכבר חרש את פראג, סימן וי על קרלובי וארי וצ'סקי קרומלוב ישמח לגלות שפלאיה של המדינה לא נגמרו.

>> מעל כולן: צ'כיה היא המדינה שהכי תומכת בנו כרגע באירופה

>> כמו ציור: העיירה מהאגדות שמסתתרת מהתיירים

>> אוהבים אותנו כאן: העיר ברנו היא הלב הנסתר של צ'כיה

שעתיים בכביש המהיר D1 דרומה מפראג, שדות ירוקים ואגמים חולפים בחלון גם מהנתיב המהיר, ומגיעים לחבל ויסוצ'ינה (Vysočina), הרמה בצ'כית. אזור דליל אוכלוסייה במרכז המדינה, עם יערות מחטניים, אגמים ושלוש ערים שזכו להכרה של אונסק"ו.

לא מדובר באזור הכי מרשים בצ'כיה, בוודאי לא לעומת הצפון הדרמטי. אבל זו בדיוק הנקודה. ויסוצ'ינה לא אמורה להסעיר. היא אמורה להרגיע, להזכיר שהעצים ירוקים ושאפשר פשוט ללכת בשבילים ובדרך לגלות שאי אפשר לחמוק מההיסטוריה. אזור שנותן לך אוויר לנשימה, בלי שתתרחק טיפה יותר מדי מהמציאות.

ריזורט ביער, בלי טלוויזיה ובלי מכוניות

מי שמחפש מלון שמכריח אותו להאט קצב ימצא אותו בריזורט סבטה קטרז'ינה (Resort Svatá Kateřina), בתוך יער שנראה קצת אחרת בכל שעה משעות היום. למקום היסטוריה מעניינת לא פחות מהחוויה עצמה: עוד במאה ה-19 הוא שימש כבית הבראה, אביו של הסופר קארל צ'אפק ודודו של פרנץ קפקא עבדו כאן כרופאים, בתקופה הקומוניסטית פעל כאן בית הבראה לילדים, ומ-2008 הוא פועל כריזורט וולנס ואיורוודה (שיטת טיפול הודית). הבנייה נושאת את סימני העבר ולא מודרנית במיוחד, אבל השירות והסביבה מפצים על הכל.

אין טלוויזיות בחדרים. מכוניות אסורות בתחום המתחם. משאירים את הרכב בחניון בעיירה פוצ'טקי (Počátky), 4.5 ק"מ משם, ותופסים שאטל חינם. הקונספט ברור: להפסיק לגלול ולהירגע. יש כאן קו איורוודי חזק עם רופאים ומטפלים מהודו. האם מומחי האיורוודה בהודו יסכימו עם הכל? אני לא משוכנע, אבל מה שבטוח הוא שהמקום כולו מכוון לבריאות: יוגה, מסלולי הליכה, אופניים, רכיבה על סוסים, עיסויים. המטרה היא שתהיו בחוץ. האורחים אכן מתהלכים לאורך היום, עושים פעילות כזו או אחרת, ולקראת ערב שותים אלכוהול על שפת האגם. החיים כמו שהם אמורים להיות.

בערב שווה לצאת להליכה קצרה אל "מעגל הדרואידים", רפליקה מודרנית של מבנה מגליתי, הגדולה מסוגה בצ'כיה, שנבנתה ב-2014. 33 סלעים במעגל, אבן מרכזית, ודממה מוחלטת. נשמע ניו אייג'י, אבל עם אבנים ענקיות ובלי אף צליל מלאכותי, קשה לא להרגיש משהו.

מחיר לילה: חדר Standard זוגי מ-3,290 קרונות (כ-150 אירו) באמצע השבוע עד 4,290 קרונות (195 אירו) בסופ"ש, כולל ארוחת בוקר, וולנס וספא, שאטל מהחניון. מתאים בעיקר לזוגות ומבוגרים.

כיכר הרנסאנס וטירת הציידים

טלץ' (Telč) נכנסה לרשימת אונסק"ו ב-1992, כאחת משלושת האתרים הראשונים בצ'כיה שזו להכרה. עיירה של 5,000 תושבים עם כיכר מרכזית מוקפת בבתים צבועים בפסטל, חזיתות רנסאנס ומעברים מקורים לכל אורכה. מה שעושה לה טוב הוא דווקא מה שאין בה: אין חנויות סובנירים בכל פינה (טוב, יש אחת או שתיים), אין המוני תיירים. מי שמגיע יכול לסייר בארמון הרנסאנס (אולם הזהב לבדו שווה את הביקור), לפרוש מפה בפארק הפסטורלי ליד הטירה, או פשוט ללכת ולתעות בסמטאות. מי שמתזמן נכון: בסוף אוגוסט (21-23 לחודש) כדורים פורחים ממלאים את השמיים מעל הכיכר בפסטיבל שנתי, טיסות בבוקר ובערב.

לא רחוק משם, חבויה ביער, טירת רושטיין (Roštejn). מבצר גותי מהמאה ה-14 שנבנה על סלע. הסלע חודר פנימה ונהיה חלק מהקירות, מה שמרשים גם בסיור בפנים. ברק פגע במגדל ב-1915 והטירה נשרפה, השחזור הושלם רק בשנות ה-50, ולכן חסר כאן הברק ההיסטורי של טירות אחרות בצ'כיה. מה שכן מעניין הוא התערוכה האינטראקטיבית על תרבות הציד הצ'כית, שעובדת עם הקרנות ועקבות מוארות על הרצפה, מנגישה את הנושא גם בלי מדריך ומתאימה למשפחות.

ההצדקה האקולוגית שהצ'כים מציעים לציד (בלי ציד מבוקר חיות הבר ירעבו) היא קצת ללכת בין הטיפות, אבל יכול להיות שיש בה משהו. מה שבטוח הוא שהכל מוסדר בנוקשות: רישיון ציד צ'כי דורש שנת חניכות ומבחנים בשבעה נושאים. הסיור עצמו רובו בצ'כית, מה שמקשה, ובו זמנית מעיד שהמקום עדיין לא הוצף בתיירים. סביב הטירה פזורים מסלולי הליכה מחצי קילומטר ועד עשרה. לא טרקים, הליכות נוחות ביער ירוק. המסלול הארוך מגיע עד טלץ', ומשם אפשר לתפוס אוטובוס חזרה.

מורשת יהודית בשלושה פרקים

חבל ויסוצ'ינה מציע שלוש תחנות של מורשת יהודית, כל אחת עם סיפור שונה לגמרי. טרביץ' (Třebíč) היא הגדולה שבהן ובה הרובע היהודי השמור ביותר באירופה: 123 בתים צפופים, שני בתי כנסת, בית קברות עם 3,000 מצבות. ב-2003 הוא הוכר על ידי אונסק"ו יחד עם בזיליקת פרוקופיוס הקדוש (St. Procopius Basilica) הסמוכה, אתר המורשת היהודי הראשון מחוץ לישראל שזכה להכרה עצמאית. יהודים בטרביץ' כבר אין, אף שבבית הקברות יש מצבות חדשות יחסית. הרובע עצמו משמר תמונה של צפיפות קיצונית: יהודים לא הורשו לגור מחוץ לגטו, הבתים צמחו לגובה, ולפעמים בית אחד היה מחולק בין 16 בעלים.

ב-1888 סופת גשמים סחפה מצבות ועצמות מבית הקברות אל העמק. הקהילה שכרה שכנים נוצרים שיחפרו קברים חדשים ויסדרו את המצבות מחדש, ההלכה מנעה מהיהודים עצמם לעשות זאת. כיום כמעט אף מצבה לא ניצבת מעל מקום הקבורה המקורי. סיור ברובע ובבית הקברות לוקח שעתיים עד שלוש, ושווה לשלב עם ביקור בבזיליקה שנמצאת ממש מעל.

פולנה (Polná) מספרת סיפור חשוך יותר. בשיאה של הקהילה חיו כאן כ-800 יהודים, וב-1899 התרחשה פרשת הילסנר, עלילת דם שטלטלה את כל האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאופולד הילסנר, יהודי משולי החברה המקומית, הואשם ברצח פולחני של נערה נוצרית. הוא הורשע בעיוות דין, נידון למוות, אבל העונש הומר למאסר עולם. בסופו של דבר ריצה הילסנר 19 שנים בכלא. הדמות שקמה להגנתו הייתה פרופסור צעיר בשם תומאש מסריק, שהפך מאוחר יותר לנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה. עבור מסריק, עלילת דם בסוף המאה ה-19 הייתה כתב אישום נגד כל החברה האירופאית. רוב יהודי פולנה עזבו את העיירה אחרי הפרשה.

בית הכנסת ובית הרב שוחזרו לאחרונה על ידי הפדרציה של הקהילות היהודיות ומתפקדים כמוזיאון. התערוכה מושקעת, עוסקת באנטישמיות הצ'כית ישר ובלי ליטוש, לא מפרגנת, לא מייפה ולא מתנצלת. ביקור לוקח כשעה. בדרך שם הבחנתי בכתובת בעברית על קיר של אחד המלונות. מי שבכל זאת מעוניין בהנאות שלא קשורות למורשת יהודית, כדאי שיבקר במאפיה שכיכר, שמציאה מאפים צ'כיים שעוררו קריאות התפעלות מכל מי שטעם מהן.

סבטלה נד סאזאבו (Světlá nad Sázavou) מציעה זווית אחרת לגמרי. ב-1914 רכש את הטירה המקומית ריכרד מורבץ, תעשיין יהודי עשיר שהיה ידיד אישי של הנשיא מסריק ושל האחים צ'אפק. משפחת האצולה המקומית, תון, לא השלימה עם זה שיהודי יהיה בעל הבית, וכאקט מחאה הורו לנתץ את שלט המשפחה מהכניסה. מורבץ גר בטירה בת למעלה מ-70 חדרים, קירות אבן, בלי חימום מרכזי, בחורפים של מינוס 20. לפני המלחמה הצליחה המשפחה להימלט לקנדה. בנו אוסקר, יליד הטירה, הפך שם למלחין קלאסי חשוב. הטירה עצמה עברה דרך ידי הוורמאכט, הפכה לבית ספר חקלאי בתקופה הקומוניסטית, וכיום היא כבר לא בית אצולה אלא עסק, וזה דווקא עובד לטובתה. אפשר ללון בחדרים שבהם פעם גרו אצילים, והמסעדה הפתיעה לטובה: אוכל משובח, והצוות אפילו התאמץ להגיש גרסה כשרה של המנות. בצ'כיה הכפרית זה לא מובן מאליו.

הפאב של שוייק ואנדרטה במחצבות

בליפניצה נד סאזאבו (Lipnice nad Sázavou) ישב הסופר יארוסלב האשק בפאב U České koruny וכתב את רוב פרקי "החייל האמיץ שוייק" בין 1921 ל-1923. כשהגיע למקום, מספרים בני המשפחה, הכריז: "שום דבר טוב מזה לא היה יכול לקרות לי. סוף סוף אני גר בפאב". הפאב פועל עד היום, בבעלות צאצאי האשק, והאוכל הצ'כי שמגישים שם טעים באמת.

אם יש פאב אחד בצ'כיה שצריך להיכנס אליו, זה הפאב. האנשים שם הם מהנחמדים שפגשנו בכל הסיור. אפשר גם ללון בפנסיון הצמוד, שמציע חדרים וכולל אפרטמנט שבו ישן האשק עצמו. מעל הפאב ניצבת טירת ליפניצה, ובקיץ מתקיימים שם סיורי לילה תיאטרליים שבהם האשק בעצמו משמש כמדריך, ושוייק כמובן מופיע. המועדים הקרובים: יולי-אוגוסט 2026.

בהליכה קצרה מהפאב, במחצבות גרניט נטושות שהוצפו במים והפכו לאגמים סגורים, מסתתרת "אנדרטת ההאזנה הלאומית" (Národní památník odposlechu), שלושה תבליטי ענק חצובים בסלע: אוזן, פה ועיניים, מחאה אילמת נגד מעקב ממשלתי בתקופות הנאצית והקומוניסטית. האוזן קרויה על שם הבלש החשאי מהרומן של שוייק. אפשר ללכת בין המחצבות במסלולים מסומנים באורכים שונים, לשבת על שפת המים ולחוות את ההד שמהדהד בין קירות האבן. שילוב של אומנות, טבע והיסטוריה שמצדיק את הביקור.

למשפחות: ריזורט דבט סקאל

מי שמגיע עם ילדים ירצה את Orea Resort Devět Skal (תשע הסלעים) כבסיס. 133 חדרים עם מרפסות, בריכה מקורה, סאונות ומתקנים מושקעים, ממגרש טניס ועד ג'ימבורי מתוחזק שהילדים לא ירצו לעזוב, ו-"Teen Zone" עם קונסולות משחק למי שכבר גדל עליו. אבל מה ששולט הוא האגם: מילובסקי צמוד למלון, ומהרגע שמגיעים הוא קובע את סדר היום.

ילדים מתחת לגיל 6 שוהים חינם. לילה מ-105 אירו לחדר זוגי כולל ארוחת בוקר, עד 225 אירו בעונת שיא. המלון בלב שמורת נוף מוגנת, ומסלולי הליכה ורכיבת אופניים יוצאים ישירות מהדלת.

כמה זה עולה ואיך מגיעים?

• נסיעה: שעתיים מפראג בכביש D1. רכב שכור מומלץ. תחבורה ציבורית באזור דלילה, ובלי רכב קשה למצות.
• אוכל: מאתגר לטבעונים (מניסיון). מנות צמחוניות יש, אבל טבעונים ייאלצו להתאמץ, או להתיידד עם תפוח האדמה, שהיה הגידול הדומיננטי באזור ועד היום נמצא בכל צלחת. אם אתם שם בספטמבר, בטרביץ' יש פסטיבל שנתי שמוקדש כולו לתפוח האדמה: תחרויות בישול, פנקייקים ומרקים.
• מטבע: קרונות צ'כיות (CZK), לא אירו. כרטיסי אשראי מתקבלים כמעט בכל מקום.
• כניסה לאתרים: ארמון טלץ' 260 CZK, טירת רושטיין 150 CZK (משפחתי 400), מוזיאון יהודי פולנה 70 CZK (משפחתי 180), טירת סבטלה 250 CZK.
• למי זה מתאים? לזוגות שרוצים שקט ומורשת, סבטה קטרז'ינה כבסיס עם יציאות יומיות. למשפחות: Orea Devět Skal עם האגם והמתקנים. ולכל מי שכבר היה בפראג פעם או חמש ורוצה לגלות שצ'כיה עוד לא נגמרה.

הכתב היה אורח לשכת התיירות של צ'כיה, CzechTourism