בלב העיר המוסלמית: 200 יהודים נשארו בבוכרה - והמקומיים כאן שומרים עליהם

לאחרונה פרסמנו כתבה על אוזבקיסטן - המדינה המוסלמית שנפתחה לישראלים, ומחכה שהם יגיעו. בעקבות הכתבה קיבלנו פנייה על כך שלא כתבנו על בוכרה - העיר שלה היסטוריה יהודית שנשמרה עד היום, והצליחה לשרוד לא מעט תקופות מורכבות.

"הכל שקט בעיר. אין פרובוקציות, ומעולם לא היו, אפילו לא על רקע המתיחות במזרח התיכון", אמר אברהם בוריסוביץ' איצ'חקוב, ראש הקהילה היהודית של בוכרה וראש בית הכנסת העתיק "כהן רבין" ברובע ליאבי חאוז, ל-mako.

"תמיד היו לי יחסים טובים עם מוסלמים", אומר איצ'חקוב. "אני זוכר שבתחילת שנות ה-90, כשהיהודים החלו לעזוב את אוזבקיסטן, עותק נדיר של ספר התורה נעלם מהאוסף שלנו. ביקשתי משכניי המוסלמים לבדוק, והמגילה נמצאה במהרה". לדבריו, היחסים בין הקהילה היהודית לבין שכניה המוסלמים נשארו חמים ויציבים לאורך הדורות: "המוסלמים זוכרים שהיהודים שירתו תחת כל האמירים של בוכרה במשך מאות שנים – וגם בתקופה הסובייטית - רופאים, בנקאים, זמרים, מוזיקאים – תמיד היו יהודים והזיכרון הזה נשאר".

איצ'חקוב מספר שלפני שנות ה-90 חיו בבוכרה כ-35 אלף יהודים, אך מרביתם היגרו לישראל ולארצות הברית. "כיום ישנם כ-200 יהודים שחיים כאן. 40 משפחות", הוא אומר. "יש לנו בית ספר יהודי שבו מלמדים עברית, היסטוריה יהודית ומסורת. כיום לומדים בו 14 ילדים יהודים בוכרים, אך סך הכל לומדים בבית הספר 400 תלמידים מכל העדות והלאומים. זה דבר טוב, שילדים מכל מיני עמים יהיו חברים של יהודים. ואנחנו תמיד שמחים לארח את ישראלים".

איצ'חקוב מציין שממשלת אוזבקיסטן מבינה היטב את חשיבות שימור הקהילה היהודית במדינה. בתוך כך, נשיא אוזבקיסטן, שבקט מירזייב, החליט שכל האתרים היהודיים במדינה עומדים תחת הגנה ממלכתית. בעיר בוכרה עצמה, מושל המחוז, באטיר זריפוב, לקח חסות אישית על הקהילה היהודית. לדבריו, "בלי יהודים אין בוכרה", שכן תרבות יהודי בוכרה היא חלק בלתי נפרד מהמורשת של העיר. זריפוב אף הקצה מאה אלף דולר מתקציב העירייה לשיקום בית הקברות היהודי הישן, שבו קבורים למעלה מעשרת אלפים יהודים. לדבריו של איצ'חקוב, הקהילה פועלת לשימור המצבות והאנדרטאות, ומסייעת לקרובי משפחה המגיעים ממדינות שונות למצוא את קברי יקיריהם.

זריפוב מבקר תדיר בבית הכנסת ומביא עמו אורחים מרחבי העולם. בביקורו האחרון למשל, הגיעו עמו נשיא פולין לשעבר אלכסנדר קוואסנייבסקי, קנצלר אוסטריה לשעבר אלפרד גוזנבאואר, ונציב האיחוד האירופי לשעבר סטפן פולה.

"ציפיתי לראות בתי כנסת מפוארים, אבל כאן הכול פשוט"

דורון כהן, שביקר בבוכרה העתיקה, כתב: "נסעתי לאוזבקיסטן כדי להשוות את רשמי הילדות שלי עם תמונתה של עיר מודרנית, ולענות על שאלות שנשארו איתי מאז. לא היה מדובר בטיול שורשים במובן הקלאסי: הוריי נולדו באפגניסטן ועלו לישראל בשנת 1952, ואת ילדותי ביליתי בדרום תל אביב, בשכונת שפירא. בשנות השבעים הופיעו לפתע שכנים חדשים. כולם קראו להם 'גרוזינים', ואפילו התבלבלו עם 'דרוזים'. יום אחד שמעתי את אבי משוחח בשפת האם שלו, דיאלקט הפרסית, עם שכן חדש – והייתי המום לגלות ששניהם מדברים את אותה השפה. אז אבי סיפר: הם לא גרוזינים, אלא בוכרים. יש עיר כזו, בוכרה, אי־שם באוזבקיסטן".

הוא ממשיך: "כשהגעתי, ציפיתי לראות בתי כנסת מפוארים, אך כאן הכול פשוט. נזכרתי בילדותי, כשאבי לימד את שכנינו הבוכרים להתפלל. שם, הם היו חילוניים יותר, ורק בישראל הפכו דתיים יותר. בתי היהודים העשירים של בוכרה כבר לא נראו, אך שמעתי שהעיר משתפת פעולה עם אונסק"ו לשיקום שלהם".

כהן מציין שהארכיטקטורה המקומית מרשימה במיוחד. ציורי הקיר בארמון אמיר בוכרה מהפנטים, והביקור בו הוא חוויה שאין להחמיץ. "מעל הכול, השוק של בוכרה היה מסע בזמן. ריחות הלחם הטרי, הענבים, התאנים, התבלינים האסייתיים והבשרים הצלויים בכל פינה – כל אלה החזירו אותי לרגעים מילדותי. אפשר לאכול כאן בשר שלוש פעמים ביום בלי לחשוש: שורפה, שישליק, מסטב, לגמן, וכמובן – הפילאף המפורסם, ממנו יש מאות גרסאות. מומלץ להתחיל בזה של סמרקנד.

"מעבר לאוכל, השוק מציע גם מזכרות ייחודיות: כלי קרמיקה צבעוניים שמתאימים במיוחד כמתנה לחג, אגוזים מסוכרים, וכובעי גברים עם סמלים סובייטיים. בישראל זה פריט אופנתי, אך צריך להיזהר – לא כל הכובעים שורדים כביסה. שלי, למשל, התמוסס כולו, אך למזלי קניתי שניים. לא לוותר כמובן על הפירות היבשים ועל הפיצוחים שנמכרים באריזות יפהפיות.

"המטבח הבוכרי נפלא, כפי שכבר הספקנו להכיר במסעדות הבוכריות בארץ. רק שהכל - הבשר והאורז לסוגיו - יותר טעים שם והרבה הרבה יותר זול. אם אתם אוהבים בשר, אתם לא צריכים לנסוע לארגנטינה – אתם צריכים לנסוע לאוזבקיסטן.

"אני זוכר את הביקור בבוכרה בחום ובהתרגשות. זו הייתה חוויה שחיברה בין זיכרונות ילדותי לשרידי ההיסטוריה של עיר מרתקת. היום נותר לי חלום נוסף – להגיע לסמרקנד, עיר שכל מי שביקר בה טוען פה אחד כי היא יעד שחובה לראות לפחות פעם אחת בחיים".