נופים מטורפים, עיירות ציוריות ושיט רגוע: כזאת חופשה עדיין לא עשיתם

הפעם לא נסענו לריזורט יוקרתי ביעד נחשק. ולמעט גיחה יומית לפאב המקומי, את רוב הארוחות בישלנו לעצמנו, ואפילו את הסירה השטנו לגמרי לבד. טו מייק א-לונג סטורי שורט: יצאנו מהקופסה (היוקרתית) של עצמנו היישר לתעלות המים והעיירות הקסומות של וויילס – ואנחנו כבר סופרים את הימים עד שנחזור לשם בשנה הבאה.

> הטרנד חזר: חופשה ברכבת כבר עשיתם?

קשה להאמין שעורקי המים הפסטורליים האלה נחפרו במקור כ"אוטוסטרדות" המפויחות של המהפכה התעשייתית בבריטניה, במטרה לשנע סחורה כבדה מההרים והעמקים של וויילס אל נמלי הים והערים הגדולות באנגליה. בסוף המאה ה-18, סירות משא צרות וארוכות שנגררו על ידי סוסים הובילו כאן יום ולילה טונות של פחם וברזל. עם כניסת הרכבות והמשאיות המהירות במאה ה-20 ננטשו התעלות כמעט לחלוטין, אבל במקום להימחק מהמפה – הן זכו לגלגול מופלא.

בשנות ה-60 החל פרויקט שימור אדיר שהחזיר אותן לחיים והפך את נתיבי הפחם הישנים לממלכת Slow Travel (טיול בקצב רגוע שמתמקד בחיבור למקום במקום בסימון וי על אטרקציות) אולטימטיבית: שבילי הגרירה של הסוסים הפכו למסלולי הליכה ורכיבה ירוקים, וסירות המשא הוסבו לדירות Airbnb צפות קסומות שמשייטות בנחת בקצב של 6 קמ"ש בין גבעות פסטורליות לעיירות ציוריות על קו המים.

לא צריך להיות סקיפר: איך זה עובד?

החלק המפתיע בסיפור הוא שלא צריך שום רישיון משיט או ניסיון קודם כדי לקחת פיקוד על סירה באורך של 15–20 מטרים. תדריך של כשעה מחברת ההשכרה – ואתם מקבלים את המפתחות ויוצאים לדרך כקברניטים. הניווט עצמו בסיסי ואיטי להפליא, כשהאתגר העיקרי הוא להתרגל לתגובה האיטית של הסירה לפניות ולעצירות.

מאחורי הרומנטיקה של בית צף בנוף של גלויה יש גם קצת תפעול יום-יומי, שהוא ללא ספק חלק בלתי נפרד מהקסם: בשעות הראשונות מתנגשים בדפנות התעלה (ולפעמים גם בסירות סמוכות, אל תיבהלו), אבל כבר ביום השני מצליחים לעבור חלק אפילו תחת הגשרים הצרים ביותר. הסירה נעה בקצב הליכה (סביב 6 קמ"ש) ונשלטת באמצעות מוט היגוי פשוט. בקטעים צרים שבהם מתאפשר מעבר של סירה אחת בלבד, או לפני גשרים ותעלות, אחד מאיתנו קפץ לגדה כדי לוודא שאין סירה שמגיעה ממול.

העגינה מותרת כמעט בכל מקום שתחפצו לאורך הגדה: מושכים את הסירה עם חבלים וקושרים ליתדות, ובמקרים שבהם אין נקודת עגינה מסודרת – תוקעים בזנ"טים באדמה ממש כמו בימי הצבא. לאורך המסלול ישנם גם גשרים מתרוממים ו"מנעולי מים" (Locks – תאי הרמה שסגורים בשערים משני הצדדים, אותם ממלאים או מרוקנים מים כדי לעלות ולרדת במפלסי הגובה). את השערים הללו תפתחו ותסגרו לבד בעזרת מנואלות ייעודיות ועבודת צוות פיזית ומהנה. זהו שילוב ממכר בין נופש שקט למחנאות משודרגת ומפנקת, שבה התפעול הוא לגמרי חלק מהחוויה.

קסם על קו המים בין אנגליה לוויילס

אם יש מסלול אחד שמגלם את כל הקסם של עולם התעלות הבריטי, זוהי ללא ספק תעלת ל'אנגולן (Llangollen Canal) – שנחשבת לאחת מדרכי המים היפות והמפורסמות באירופה, ולא במקרה זכתה גם לחלקים המוכרזים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

אנחנו בחרנו במסלול של 5 ימים (4 לילות) בקצב נינוח של כ-4–5 שעות שייט ביום, שסיפק שרשרת חוויות שלא תמצאו בשום רוד-טריפ רגיל. היציאה היא ממרינת צ'ירק (Chirk), אליה הגענו בנסיעת אובר של פחות משעה מנמל התעופה במנצ'סטר.

השייט בתעלה הוא רצף בלתי נתפס של רגעי שיא: זה מתחיל בצלילה אל תוך מנהרת צ'ירק ("החור האפל") – 420 מטרים של ניווט מותח בחושך מוחלט, כשכל מה שמנחה אתכם הוא פנס החרטום והדי המים על קירות האבן; ממשיך באמת המים ההיסטורית צ'ירק, שמסמנת את המעבר מאנגליה לוויילס על גבי קשתות אבן עתיקות בגובה 21 מטרים; ומגיע לשיא המוחלט – אמת המים פונטקיסילטה (Pontcysyllte Aqueduct). השייט שם מתבצע בתוך שוקת ברזל צרה בגובה בלתי נתפס של 38 מטרים מעל הנהר, כשמצד אחד של הסירה אין שום מעקה – אלא תהום פתוחה בלבד מול נוף פנורמי מרהיב שעוצר את הנשימה.

סצנה מתוך סרט: העיירות שלצד המים

מעבר לטבע, סוד הקסם טמון בעיירות הציוריות שפשוט קושרים מולן את הסירה ויוצאים לשוטט ברגל. כבר בצעדים הראשונים מרגישים כאילו קופצים לתוך סצנה מפרק של "מיס מארפל" על פי אגתה כריסטי – כפרים שבהם כולם מכירים את כולם, מברכים כל עובר אורח לשלום בלבביות ועוסקים בסריגה, גינון ורכילות עסיסית על השכנים.

בצד הוולשי מחכה ל'אנגולן (Llangollen), עיירת גלויה מושלמת שיושבת על נהר הדי השוצף בין הרים ירוקים. יש בה בתי תה מסורתיים, סמטאות אבן ויקטוריאניות, רכבת קיטור היסטורית שעדיין פולטת עשן לאורך העמק, ושבילי הליכה המובילים אל שרידי טירה עתיקה הצופה על כל האזור מלמעלה. אם אתם שם, אל תחמיצו ארוחה (או לפחות בירה) ב-The CornMill – פאב-מסעדה שהמרפסת שלו תלויה ממש מעל מי הנהר השוצפים ומספקת נוף נפלא.

מנגד, בצד האנגלי של התעלה, תפגשו את אלסמיר (Ellesmere) – עיירת שוק כפרית הידועה כ"ארץ האגמים של שרופשייר". העגינה במרינה המקומית מאפשרת גישה ישירה לטיילת יפהפייה סביב אגם The Mere המוקף עצי ענק וברבורים, לצד חנויות בוטיק, מעדניות גבינות משובחות ופאבים היסטוריים ויפים במיוחד כמו The Red Lion, שמגיש אוכל מנחם בדיוק כמו שצריך כבר למעלה מ-800 שנה.

בשורה התחתונה: כמה זה עולה ואיך מצטיידים?

הסירה עצמה היא הרבה יותר מכלי שיט – מדובר בדירת Airbnb צפה ומאובזרת עד הפרט האחרון. יש בה סלון נעים, שירותים, מקלחת עם מים חמים, מערכת חימום לימים קרירים ומטבח מלא הכולל כיריים, תנור, מקרר וכל כלי הבישול שצריך. החלוקה הפנימית מגוונת: זוגות יכולים לשכור סירה אינטימית עם חדר שינה אחד, ומשפחות או קבוצות ימצאו דגמים עם שני חדרי שינה (המתאימים ל-4 עד 6 נפשות). לאורך הדרך תפגשו המון מטיילים וגם לא מעט מקומיים שמכרו את ביתם היבשתי וחיים בסירה כזו דרך קבע.

באזור פועלות מספר חברות השכרה מקצועיות (אנחנו שכרנו דרך חברת Black Prince שמציעה סירות חדישות ומתוחזקות היטב). העלות עמדה על כ-1,700 פאונד (כ-6,800 ש"ח) לחופשה של 5 ימים (4 לילות) לסירה עם שני חדרי שינה בשיא העונה. רגע לפני שיוצאים למים עצרנו בסופרמרקט מקומי להצטיידות: סל מצרכים לבישול עצמאי, פינוקים ואלכוהול עלה לנו כ-100 פאונד (כ-400 ש"ח) וסגר לנו את כל הפינות לאורך כל השהות.

העגינה ומילוי המים לאורך הדרך הם בחינם לחלוטין, ובסיום השייט משלמים רק על הדלק שנצרך בפועל – תוספת זעומה של כ-100 ש"ח לכל הטיול. אפס אותיות קטנות, מאה אחוז חופש.

בלוג טיולי היוקרה Two Flying Boys באתר, באינסטגרם ובפודקאסט במטוסי אל על