מדי שנה מגיעים לאיטליה כ-75 מיליון תיירים מכל קצוות העולם כדי להתענג על האומנות, האדריכלות האלגנטית, היוקרה קולינרית, החופים והחום של התושבים התושבים. יש בה חלק מהערים המפורסמות ביותר בעולם, עם תרבות "הדולצ'ה ויטה" שהופכת את ארץ המגף לאחת מהמדינות המדהימות ביותר לטייל בהן.
גם המטבח האיטלקי הוא מהמפורסמים בעולם: הפיצה, הפסטה, היינות והמאפים שנאכלים על צורותיהן השונות בכל העולם. כמעט כל מי שביקר באיטליה יכול לספר שלכל מחוז ולפעמים בכל עיר או כפר יש אופי אחר שמתבטא גם על הצלחת, אך גם בתרבות, בשפה ואפילו בהתנהלות של המקומיים. אבל ההבדלים הללו לא רק מתבטאים במותרות שמהם נהנים התיירים, הם חוצים את איטליה באופן חד גם ברמה הסוציו-אקונומית ותרבותית כמעט לשתי מדינות שונות לגמרי.
לרוב מדינות אירופה יש בעיות אזוריות ולפעמים זה מתורגם לתנועות עצמאות מלאות. אבל לעתים קרובות יותר הנושאים הם אי שוויון, אבטלה גבוהה וחוסר פיתוח. לאיטליה אין עוד תנועת עצמאות רצינית כמו בעבר, אבל בדרום שלה יש את אחד האזורים הבעייתיים ביותר של אירופה: המצוג'ורנו (Il Mezzogiorno).
למעלה משליש משטחה של איטליה, קצת פחות משליש מאוכלוסייתה וכרבע מהתמ"ג האיטלקי מרוכזים באזור המצוג'ורנו שכולל את המחוזות בזיליקטה, קמפניה, קלבריה, פוליה, סיציליה, מוליזה ואברוצו ולעיתים גם את האי סרדיניה והחלק הדרומי של מחוז לאציו. בניגוד לרוב האזורים העניים באירופה, המצוג'ורנו כבר לא מדביק את הפער מול שאר המדינה כמו בתקופה שמיד לאחר המלחמה. במקום זאת, הוא נקלע עוד יותר לבעיות כלכליות, שחיתות ופשיעה.
מהשיק של הצפון למאפיה של הדרום
הקרע הזה בין הערים של איטליה החל עוד לפני מאות שנים. הרקע ההיסטורי מאחורי תת-הפיתוח של דרום איטליה נפרש על לפחות אלפיים שנה, מהאימפריה הרומית, תקופת ימי הביניים, הרנסנס, האיחוד מחדש, עידן מלחמת העולם השנייה והתקופה שלאחר המלחמה. לכל התקופות ההיסטוריות הללו היו השפעות גדולות על התפתחות ותת-ההתפתחות של העם האיטלקי.
לפני איחוד איטליה הושפע דרום המדינה מהקולוניזציה היוונית, ומכיבושים נורמנים, מורים וביזנטיים. הממלכה של נאפולי בדרום הייתה פיאודלית למחצה, ולא דאגה לנצל את התיעוש שחווה בצפון ושבעקבותיו הערים הצפוניות החלו לשגשג.
החל מהאיחוד של איטליה ב-1861, המדינה התאפיינה בחלוקה חזקה בין צפון לדרום. הפער הכלכלי ההולך וגובר בין צפון ודרום איטליה חילק את המדינה באופן ברור לשתי איטליות. בשנים הראשונות של איטליה המאוחדת, היעדר רפורמת קרקע יעילה, מסים כבדים וצעדים כלכליים אחרים שהוטלו על הדרום הובילו רבים לבחור להגר מאשר לנסות להמשיך ולהיאבק כדי להתפרנס. רבים מאותם מהגרים שהגיעו מרחבי דרום איטליה וסיציליה, החליטו להתחיל חיים חדשים מעבר לאוקיינוס בארצות הברית, בזמן שאיטלקים מהצפון חיו חיים נוחים בהרבה באופן יחסי.
הבדלי התרביות שנוצרו אז, וללא ספק נמשכים גם היום, היו תמיד מרכיב חשוב בשוני בין החלקים, אבל היום בוודאי ההבדלים הכלכליים והחברתיים הם החשובים יותר. תשתיות כמו כבישים, נמלים, רכבות ועוד בדרך כלל גרועות יותר ופחות נרחבות בדרום. גם הסטנדרטים החינוכיים נמוכים יותר ופשע מאורגן כמו המאפיה של סיציליה, קמורה בקמפניה, סאקרה קורונה יוניטה של פוליה, והנדרנג'טה של קלבריה, מכסה בענן אפל את כל היבטי החיים. התוצאות ניכרות בפחות השקעות, פחות מקומות עבודה, רמות גבוהות יותר של אבטלה מאשר בצפון ותלות רבה יותר במגזר הציבורי.
אופטימיות זהירה מדרום
לא הכל קודר באזור המצוג'ורנו. חבל פוליה (Puglia) בדרום-מזרח איטליה הפך בשנים האחרונות לסיפור הצלחה עם תיירים ועסקים שהגיעו בהמוניהם בעיקר לערים בארי (Bari) ולצ'ה (Lecce). ראש עיריית נאפולי, גאטנו מנפרדי, אומר שהעיר שלו השתפרה, האקלים טוב ואיכות החיים גבוהה – גם אם עדיין יש יותר מדי אשפה ברחובות. חברת אפל השיקה את "אקדמיית המפתחים" האירופית הראשונה שלה בנאפולי ב-2016, ומאז היא התרחבה. תעשיית הסרטים זינקה גם היא, חברות טקסטיל והנדסה קטנות רבות צצו ברחבי האזור ויש אלפי סטודנטים לצד התיירות שחזרה אחרי הצניחה של הקורונה.
גם בבירת סיציליה, פאלרמו (Palermo), התיירות פורחת, המסעדות מלאות והעיר עמוסה בסטודנטים. ראש העיר, רוברטו לגאלה, כמו רבים מתושבי הדרום, נלהב מהסיכוי של גשר חדש שיקשר את סיציליה ליבשת ואופטימי שהממשלה האיטלקית תעמיד את הפרויקט בראש סדר העדיפויות. הספקנים רואים בזה רק עוד פיל לבן דרומי שיועיל למעטים ובעיקר לעבריינים של הפשע המאורגן.
ליאולוקה אורלנדו, ראש עיריית פאלרמו לשעבר, אומר שהמאפיה איבדה הרבה מאחיזתה בסיציליה מאז שהוא וכמה שופטים אמיצים נלחמו בה בשנות ה-90. עם זאת, קבוצות פשע מאורגן אחרות בדרום נותרו חזקות. ותובעים נגד המאפיה בנאפולי ורומא מציינים שלמרות שסחיטה ורציחות בסגנון ישן עשויים להיות פחות נפוצים, הפשע המאורגן עבר לשחיתות עסקית רחבה יותר, לעתים קרובות בקנה מידה בין-לאומי.
עוד שינוי גדול הוא התרחבות התיירות בדרום איטליה, למרות שגם בגזרה הזו הצפון מנצח. אולם בעוד שבאזור הצפוני של המגף התיירות הגיעה לרמות שלפני הקורונה, הדרום עדיין לא הצליח להגיע לאותו הרף. יותר מדי תיירים נכנסים מנמל התעופה של נאפולי ונוסעים ישר לחוף אמלפי ולאי קאפרי, במקום לבלות גם בנאפולי עצמה. מלבד המפרץ היפהפה סביב הר הווזוב, העיר מתהדרת בשני המוזיאונים הטובים ביותר של איטליה, המוזיאון הארכיאולוגי והקפודימונטה, אך היא עדיין לא עומדת בין היעדים המובילים של הים התיכון, בהם גם ברצלונה בספרד שעם פחות נכסים היסטוריים, מושכת פי שניים יותר תיירים מנאפולי מדי שנה.
גם הסיפור של סיציליה די דומה לזה של נאפולי. האי צריך היה להיות התכשיט של הים התיכון, עם מקדשים יווניים, קתדרלות מימי הביניים וערים היסטוריות כמו פאלרמו, צ'פאלו (Cefalù) וסירקוזה (Syracuse), כמו גם כמה מהאוכל, היין והחופים הטובים ביותר של איטליה. עם זאת, האיים הבלאריים של ספרד (איביזה, מיורקה ועוד) מושכים מדי שנה יותר מבקרים מאשר כל דרום איטליה ביחד כולל סיציליה.
צפון איטליה: אלגנטיות במלוא הדרה
שיטוט ברחובות צפון איטליה הוא, מעל הכל, טעימה של עידון תרבותי שאופייני לערים המובילות של אירופה. מהתשוקה לעיצוב ואופנה במילאנו, שיט בתעלות של ונציה, המורשת התרבותית של רומיאו ויוליה בלב ורונה, המטבח של בולוניה והרחובות המרוצפים המקסימים בפירנצה. אזורי הצפון של איטליה מלאים גם בנופים מגוונים, מהרי הדולומיטים המלכותיים ועד לכרמים החמים של טוסקנה, כולל הסביבה השלווה של אגם קומו.
גם מבחינה גסטרונומית לא חסר בצפון: טירמיסו, פנקוטה, ריזוטו שמנת ופסטה טרייה עשויה אל-דנטה. עוד זהב בטעם איטלקי הן פטריות הכמהין השחורות, אבל גם מטעמים בשר כמו נקניקים וגבינות וכמובן ספגטי בולונז.
מעל כולן כנראה ניצבת הבירה האיטלקית רומא, מהערים המפורסמות והמרתקות בעולם. "עיר הנצח" משלבת באופן מושלם בילוי לחובבי היסטוריה וחובבי גלידה כאחד. מהחורבות העתיקות של הקולוסיאום והפורום הרומי, יצירות המופת של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, והשלכת מטבע במזרקת טרווי למזל טוב, רומא מלאה באתרים מרהיבים. גם בגזרת המטבח לא חסר, עם פסטה קרבונרה, אספרסו בפיאצה תוסס ומסעדות מעולות על רחובות מרוצפי אבן.
דרום איטליה: אותנטיות ותשוקה היסטורית
בדרום איטליה יש הרבה פחות תיירים, אבל כאן כנראה נמצאת נשמתה האמיתית של ארץ המגף. כאן, החיים נעים בקצב נינוח, חופים מנצנצים בגווני טורקיז, וההיסטוריה העתיקה לוחשת מכל אבן. בדרום צ'ילי לוהט פוגש ריקוטה שמנת, חורבות עתיקות מתנגשות באומנות רחוב תוססת, והבריזה הים תיכונית נושאת ניחוח של מטעי הדרים ולחם טרי.
המים הצלולים מול חוף אמלפי, צובעים את האופק של הכפרים הצבעוניים כמו פוזיטנו (Positano) נאחזים בצוקים דרמטיים. תיירים רבים יוצאים להפלגה למרגלות סלעי פארגליוני המלכותיים בקאפרי, או חוקרים את המפרצונים הנסתרים בפוליה, שם בתי טרולי מסוידים בלבן מנקדים את הנוף. כדאי גם לשוטט בין חורבות פומפיי, תמונה קפואה של החיים הרומיים, או להתפעל מהפסיפסים המורכבים בוילה רומנה דל קזאלה. בנאפולי, החיים התוססים והמודרניים מתערבבים בהיסטוריה ובנפלאות התת-קרקעיות של אמות המים העתיקות של העיר, עולם נסתר מתחת לרחובות ההומים. בסיציליה, שלה אופי ייחודי משלה, חופי חול געשי, ספינות טרופות ומפרצונים נסתרים.
ומי שחשב שרק בצפון יש אוכל מדהים יגלה שבדרום הוא לא פחות, ויש שיגידו שאפילו יותר. ממוצרלה באפלו נמסה בפה בקמפניה, קערות מהבילות של ספגטי אל וונגולה בנאפולי וקנולי סיציליאני עסיסי במילוי קרם ריקוטה. אל תפספסו את התענוגות הלוהטים של נקניקיית האנדוג'ה של קלבריה או הבוראטה של פוליה, שקיק של מוצרלה טרייה נוטפת קרם.