כבר התחיל להתפורר: אחרי חמישה עשורים קולנוע עדן חוזר לחיים - הפעם כמלון

בלב תל אביב, בפינת הרחובות לילנבלום ופינס, ניצב מבנה מרשים שנראה כאילו הזמן שכח אותו. מצד אחד, שלד של בניין מתפורר, כזה שנדמה שעלול לקרוס בכל רגע. מצד שני, מתוך קשתות החלונות הנטושים קופצות דמויות גרפיטי צבעוניות של נשים וגברים בחליפות ושמלות, אורחים שנראים כאילו הגיעו להשקה הנוצצת בעיר, רק שהם תקועים בתוך חורבה.

הניגוד החריף שבין ההזנחה לבין הסטייל הצבעוני שמנסה להחיות את המקום, הוא בדיוק הסיפור של "קולנוע עדן" המיתולוגי. אבל עכשיו, אחרי עשורים של הזנחה, מאבקים משפטיים ומלחמה שעיכבה הכל, הראינוע הראשון של תל אביב בדרך להפוך למלון בוטיק יוקרתי, פרויקט שמבקש לחבר בין הנוסטלגיה של 1914 לתל אביב של 2026.

>> לא כמו כולם: רחוב לילנבלום הוא הכי שווה בתל אביב - ולא מספיק לא מדברים עליו

>> כיכר אתרים בדרך להיהרס: סופה של הפנטזיה העירונית שהפכה למושמצת

>> העולם עוד יעמוד בתור: אחרי יותר מ-45 שנה יש מי שעדיין מחכה שאיראן תתעורר מהסיוט

כך נולד מרכז הבילוי הראשון של תל אביב

בט' בטבת תרע"ד נחתם החוזה שהעניק לתל אביב את מרכז הבילוי הראשון שלה, הרבה לפני התדר. הכול התחיל בשינוי תוכניות של הרגע האחרון: בשנת 1913 הגיע לעיר הצעירה משה אברבנאל עם חזון מודרני להקמת רשת חשמליות שתחבר בין השכונות. מאיר דיזנגוף, שצינן את ההתלהבות, קבע כי מה שנחוץ באמת לעיר הוא מרכז תרבות. אברבנאל זרם עם הרעיון, בתנאי שיוכל להתקין במקום "סינימטוגרף", וכך היה.

אבל לא כולם התלהבו מה"נטפליקס" של ראשית המאה הקודמת. תושבים מחו מחשש ש"ריח הבנזין" של מכונות ההקרנה יזיק לבריאות, ומשפחות זעקו נגד ה"אי-מוסריות" שבצפייה בסרטים.

למרות ההתנגדויות, ב-22 באוגוסט 1914 החל הקולנוע לפעול עם הקרנת הסרט "ימי פומפיי האחרונים". עשורים מאוחר יותר זכה המקום לחיי נצח בתרבות הישראלית, כששימש כסט הצילומים לסצנות הבלתי נשכחות ב"אלכס חולה אהבה". בין הכיסאות הישנים חווה אלכס את הקסם של תל אביב של פעם.

אולם חורף, אולם קיץ וסיפורים שלא יוקרנו שוב

המבנה עצמו היה הישג אדריכלי מרשים לזמנו, והורכב משני חלקים עיקריים. אולם החורף הסגור, שהושלם ב-1914, הכיל כ-800 מקומות ישיבה, 600 באולם המרכזי ו-200 ביציע שכלל תאים פרטיים עם כורסאות קש שיובאו מווינה. בשנת 1927 הושלמה בנייתו של אולם הקיץ הפתוח, ללא גג, שהוסיף עוד 800 מקומות ישיבה.

"עדן" לא היה רק בית קולנוע, אלא היכל תרבות של ממש: אופרות, מופעי תיאטרון, קונצרטים ואפילו אסיפות גורליות התקיימו בו. "ההחלטה לבנות בית קולנוע פתוח וסגור זו כבר החלטה שמעוררת שאלה", אומר פרופסור אמנון בר-אור, אדריכל השימור שתיעד את המבנה. "בשנת 1914 זה מה שהיה חסר להם? זו כנראה הייתה יזמות עסקית כבר מהשנים הראשונות".

החיים בקולנוע "עדן" היו צבעוניים יותר מכל סרט שהוקרן בו. אולם הקיץ הפתוח הפך ללהיט תל אביבי, ופרופסור בר-אור מספר כיצד היו עוברים בין השורות עם מרסס מלא במי ורדים כדי להפיג את ריחות הזיעה בימי הקיץ הלחים. ויש גם את סיפורו של השוטר לוריא, שלא לגמרי הבין את הקונספט: באחת ההקרנות, כשראה את הגיבורים בסכנה, שלף את נשקו וירה במסך כדי "להציל" אותם מהנבלים.

ממסך לבוטיק: המאבק על החיים של קולנוע עדן

אבל הזמנים השתנו. הקולנוע, ששרד את הטורקים, הבריטים ואפילו את המעבר לסרטים מדברים בשנת 1930, התקשה להתמודד עם המודרניזציה ועם בתי הקולנוע החדישים שנבנו סביבו. ביולי 1974 ננעל המקום סופית, עם הקרנת הסרט "על הלוחם שמיל", והפך לרכוש של בנק לאומי. מאז שנות ה-70 עמד "עדן" שומם ברובו.

היום מוביל את המהפך האדריכל גידי בר-אוריין, עבור היזם דומיניק רומנו, אחרי שכבר שיחזרו את מלון אלקונין הסמוך. החזון החדש כולל מלון בוטיק עם 75 חדרים. בר-אוריין מסביר כי שתי קומות חדשות "מרחפות" יתווספו מעל המבנה ההיסטורי, עם בריכה על הגג, וכל זאת מבלי לפגוע בקיים.

"אין ספק שלעסוק במה שהיה הקולנוע הראשון בתל אביב, ועוד קולנוע פתוח עם חזית כל כך יפה, זה אירוע מאוד מאתגר", מסביר בר-אוריין. "מצד אחד אתה רוצה לשמר ולתת תחושה של מה שהיה, כולל החלל הפנימי, ומצד שני להוסיף משהו חדש שלא דומה לישן. זה מה שמייצר גם כבוד לקיים וגם פרויקט שעומד בפני עצמו. החיבור יהיה מאוד עדין, וזה הולך להיות פרויקט מאוד יפה".

בניגוד למלונות הסגורים לאורחים בלבד, בר-אוריין מדגיש כי "עדן" החדש יישאר חלק מהמרקם העירוני. "זה יהיה מלון, אבל יהיו בו פונקציות כמו מסעדה וספא שיהיו פתוחים גם לקהל. כך עושים בבתי המלון הכי טובים בעולם". לגבי חזרה לייעוד המקורי הוא מוסיף: "יש מחשבות לשמור על אלמנט הקולנוע, מתכנון המסעדה ועד יצירת חלל רב-תכליתי שיכול לשמש גם כקולנוע. אבל אנחנו עדיין לא שם". הדרך להקמת המלון, לדבריו, היא אירוע הנדסי מורכב במיוחד. "צריך לחפור מתחת לבניין, להחזיק אותו באוויר ולתמוך בו קונסטרוקטיבית, כי יהיו גם חדרים ושירותים מתחת לקרקע. רק העבודה מתחת לבניין היא שנה וחצי של בנייה. זה ייקח זמן".

וכמו לא מעט פרויקטים בישראל, גם זה לא היה חסין למציאות הביטחונית והביורוקרטית. "עברנו דרך ארוכה, כולל התנגדויות וועדות ערר. קיבלנו החלטת ועדה חיובית ואז התחילה המלחמה", מספר בר-אוריין. "מאז 7 באוקטובר נעצר התהליך כמעט לשנתיים, והייתי כבר קרוב לייאוש. לאחרונה הוחלט שממשיכים להוציא היתר ולבנות".

לפי התחזיות יידרשו עוד כחצי שנה להוצאת ההיתר ועוד לפחות שלוש וחצי שנות בנייה עד שהאורות יידלקו שוב בפינת לילנבלום ופינס. עד אז נותר רק להתבונן בדמויות הגרפיטי הצבעוניות שעל קירות הבניין ההרוס, ולדמיין כיצד הראינוע הראשון של תל אביב מקבל סוף-סוף חיים חדשים.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר: "מדובר במבנה בבעלות פרטית. הבקשה בקולנוע עדן נמצאת לאחר דיון בוועדת ערר, ובשלב הכנת כלל המסמכים הרלוונטיים על ידי אדריכל הפרויקט. לאחר מכן תחזור הבקשה לבדיקה סופית ולהכנת היתר. במסגרת הבקשה נדרש גם אישור לשימוש חורג למלונאות".