לפני שכולם יגלו: האזור האחרון באיטליה שהתיירים עוד לא השתלטו עליו

כאשר מטיילים חולמים על איטליה, מחשבותיהם נוטות לעתים קרובות לנדוד אל המוכר: הגבעות המתגלגלות של טוסקנה, הגונדולות של ונציה, החופים של אמאלפי או העתיקות של רומא. אך בלב המדינה, ממזרח לטוסקנה, שוכנת בשקט אומבריה (Umbria), הסוד השמור ביותר של איטליה. בעוד טוסקנה נהנית מאור הזרקורים הבין-לאומי, אומבריה מציעה חוויה איטלקית מדהימה לא פחות אך אותנטית להפליא.

>> טסים לאיטליה? היכנסו למדריך המלא

>> יהלום סודי: המקום החבוי האחרון באחת המדינות המתוירות בעולם

>> סיציליה: כפרים ציוריים וחופים מרהיבים באי הכי יפה באירופה

הסוד השמור של איטליה נחשף

אומבריה היא האזור היחיד ללא מוצא לים במרכז איטליה, והיחיד שאינו חולק גבול עם מדינה אחרת או עם הים. מה שהיא כן מציעה, לעומת זאת, היא תחושה של נצחיות שקשה יותר ויותר למצוא. למרות היותה סמוכה לטוסקנה, אומבריה נותרה ברובה מתחת לרדאר עם כפרי ימי הביניים שלה, כנסיות עתיקות ואזור כפרי שניצלו מעדרי התיירים שמגיעים לאיטליה בכל שנה.

כאן חיי היומיום נעים בקצב האיטי של המסורת. סבתות עדיין מכינות פסטה ביד בבקרים, פסטיבלים לכבוד קדושים הם חלק חשוב מהשנה, ומאכלים מקומיים הם מרכז המרקם התרבותי. והנופים, בין אם כפר קטן בפסגת הר או גבעה עטופה בכרמים, משתרעים בירוק רציף ובכולם מטעי זיתים, חוות מאבן ושדות שטופי שמש.

העיירות של אומבריה אינן רק יפות, הן בעלות משמעות היסטורית ותרבותית. אסיזי (Assisi), אולי המפורסמת ביותר, היא מקום הולדתו של פרנציסקוס הקדוש, מייסד המסדר הפרנציסקני, וביתה של בזיליקת סן פרנצ'סקו שציורי הקיר שלה מאת ג'וטו וצ'ימבואה הם אבני דרך באומנות המערבית. אך אפילו אתר פופולרי זה מרגיש רגוע יותר מאשר אלה בפירנצה או בוונציה.

פרוג'ה (Perugia), בירת האזור, מאזנת בין אנרגיה סטודנטיאלית ליוקרה עתיקה. שכבות ההיסטוריה שלה מוחשיות: משערי האטרוסקים ואמת המים הרומית ועד לקתדרלה הגותית ולגלריות האומנות מתקופת הרנסנס. בגלריה הלאומית של אומבריה מוצבות עבודות של פרוג'ינו, פינטוריקיו ואומנים אחרים מאומבריה שהשפיעו על הרנסנס האיטלקי.

אורבייטו (Orvieto), עם המיקום הדרמטי שלה על רמה געשית, מתגאה באחת הקתדרלות המרהיבות ביותר באיטליה. זו יצירת מופת צבעונית שציורי הקיר שלה בקפלת סן בריציו מעוררים יראת כבוד לא פחות מהקפלה הסיסטינית, אבל ללא המוני התיירים שגודשים אותה. מערותיה ובארותיה האטרוסקיות התת-קרקעיות מוסיפות שכבה נוספת של מסתורין למקום.

ישנן גם עיירות פחות מוכרות, בעלות קסם דומה, וכזו היא ספולטו (Spoleto), הידועה בפסטיבל האומנויות הקיצי שלה. כאן תמצאו אמפיתיאטראות רומיים, גשרים מימי הביניים וגבעות מיוערות. גם טודי (Todi), שכונתה בעבר "העיר הכי ראויה למגורים בעולם", יושבת בשלווה ציורית, בעוד שהכפרים מונטפאלקו (Montefalco) ובוואניה (Bevagna) מציעים אוכל ויין בסביבה מרהיבה.

יעד היוקרה הכי פחות מוערך באיטליה

אומבריה הוכתרה לאחרונה כיעד היוקרה הכי פחות מוערך באירופה, על פי מחקר של סוכנות הנסיעות הבריטית CV Villas. עם ציון של 94.67 מתוך 100, היא גברה על יעדים ידועים כמו ביאריץ בצרפת וסן סבסטיאן בספרד בזכות השילוב של אותנטיות וקסם יוקרתי.

אבל הגרסה של אומבריה ליוקרה קצת שונה מהאחרות. כאן היוקרה לא מתבטאת במלונות ראוותניים או בוטיקים של מעצבים, אלא במרחב, שקט, מסורת וטעם. יוקרה כאן פירושה להתעורר בווילה אבן בת מאות שנים מוקפת בכרמים, לאכול פסטה כמהין בפיאצה שקטה, או לשהות במנזר שהוסב למלון בוטיק כמו סן פייטרו אין ואלה. אומבריה מצטיינת בחוויות דיסקרטיות כמו ארוחות צהריים בכרם עם ייננים, סיורים פרטיים בקפלות עם ציורי פרסקו, או טיולים רגליים בהרי סיביליני בלי אף אחד אחר בסביבה.

אם טוסקנה ידועה בקיאנטי ובביסטקה, אומבריה מפורסמת בכמהין, עדשים ויין סגראנטינו. זוהי איטליה בסגנון הכפרי והעונתי ביותר שלה, טעמים ארציים שמקורם בקשר עמוק לאדמה. בנורצ'יה (Norcia), עיירה שעדיין מתאוששת מרעידת אדמה שפקדה אותה ב-2016, תמצאו מורשת קולינרית בת מאות שנים: פטריות כמהין שחורות מיערות סמוכים שהן בין היקרות ביותר באיטליה, נקניקים, גבינות פקורינו ומנות שמשקפות את השורשים החקלאיים של האזור.

ואם נחזור למונטפאלקו, אז כאן היין הוא המלך. הסגראנטינו די מונטפאלקו, יין אדום עוצמתי, הוא אחד היינות הראויים ביותר ליישון באיטליה. בשילוב עם מנות אומבריות דשנות כמו כבש צלוי, מדובר בחווייה קולינרית שורשית בלתי נשכחת. שמן זית כאן הוא גם עניין שאין לזלזל בו, והוא בולט בזכות הטעם המפולפל, הצבע הירוק-זהוב, ולעתים קרובות מקורו ממטעים בני מאות שנים. גם הזעפרן המקומי, הגדל ליד צ'יטה דלה פייבה, מוסיף נופך זהוב ויקר לכל מנה, החל מריזוטו ועד מאפים מסורתיים.

טבע ואיכות חיים ללא סצנת הספא

איכות החיים באומבריה היא לא מושג מסחרי, היא שזורה בסביבה עצמה. הגבעות, היערות והמעיינות החמים של האזור מציעים תחושה של רוגע בלי קשר לטיפולי פנים ועיסויים. תמצאו אותה במים התרמיים של באני די סן פיליפו (Bagni di San Filippo), שם תצורות סידן יוצרות טרסות לבנות דרמטיות, או בשיעור יוגה המתקיים במנזר משוחזר המשקיף על עמק אומבריה.

בוולנרינה (Valnerina), עמק מחוספס עם מפלים, ישנם כפרים עתיקים ומנזרים נסתרים. מפלי מרמורה (Marmore), נוצרו במקור על ידי הרומאים, ובהרי סיביליני (Sibillini), האביב הופך את האזור כולו לציור צבעוני של פרחי בר נדירים. ומי שפשוט רוצה להאט את הקצב, אומבריה מציעה כבישים נופיים, עיירות על גדות האגם כמו קסטיליונה דל לאגו (Castiglione del Lago) באגם טראסימנו (Trasimeno), ודרכים כפריות לרכיבה על אופניים או לשיטוט חסר מטרה.

לאומבריה אולי אין את הפרסום והתהילה כמו שיש לאזורים אחרים כמו טוסקנה או חוף אמלפי, אבל זו בדיוק הנקודה. זוהי איטליה למטיילים, לא לתיירים. מקום שבו הנוף מפואר, הקצב איטי והתרבות חיה, לא ארוזה בדיוק כדי להתחבב על המבקרים. אבל תשומת הלב הבין-לאומית כבר מתחילה לפנות לאומבריה, ולכן כדאי לבקר בה לפני שהיא תיכנס לחלוטין לאור הזרקורים והתיירים ימלאו גם אותה. כפריה מוכנים לקבלת פנים, יינותיה מוכנים למזיגה, נופיה מוכנים לטיול והכל עדיין בשקט, באותנטיות וביוקרה רגועה.