"חזרה איטית וקשה": היהודים עדיין מחרימים את הערים המעורבות – שנאבקות לשקם את האמון בהן

במלאת שנתיים למלחמה יצאנו לבחון את מצב התיירות בערים המעורבות, מוקדי חיכוך פוטנציאלי שאידיליית החיים בדו-קיום מתנפצת בהם פה ושם. באירועי "מבצע שומר חומות" נזרעו זרעי פחד ותבהלה קשים במיוחד, והמהומות האלימות הובילו להלם, להרס ולחורבן, ולפגיעות בגוף ובנפש. את הנזקים הפיזיים לקח חודשים לשקם, אך משבר האמון החריף בין יהודים לערבים נמשך פרק זמן ארוך יותר והרחיק מהן את הציבור עד כדי חרם בלתי מאורגן. החשדנות שהתעוררה בעקבות אותו גל עכור עוד לא הספיקה להתפוגג, ואז פרצה המלחמה והוסיפה שמן למדורה ושורה של אתגרים.

עצירת התיירות הנכנסת פגעה בערים מעורבות כמו עכו ויפו שרגילות לארח רבבות תיירים בשנה. כמעט כל אתרי התיירות נאלצו להתעשת במהירות ולהסב את הפעילות לתיירות הפנים, למעט כאלה שהיו מכוונים אליה ממילא כמו רמלה ולוד שלא מבוססות על תיירות חוץ ולא חשו בחסרונה. הערים המעורבות שעוד סחבו על גבן את מטעני מבצע שומר חומות ולא הספיקו להתאושש, נתקלו עם תחילת הלחימה ולאורך החודשים הראשונים בקיפאון מוחלט וחוסר אונים וניצבו מול שוקת שבורה.

"ייקח לעכו הרבה זמן לחזור לקדמותה"

היום המצב שונה, ואפשר לתלות זאת בעובדה שהמגזר הערבי בחר במודע, ואולי מניסיון העבר, שלא להצטרף כחזית למלחמה, שמר על איפוק ושיקול דעת שתרמו לבניית אמון חדשה. יש היום תחושה של רגיעה בערים המעורבות, פחות פחד וחזרה איטית לשגרה תיירותית. נכון שלא כולן חזרו למסלול מלא, אך יש סימני התאוששות מעודדים וסיבות לאופטימיות זהירה. דני ארמה, מנהל התיירות בעכו, מודה שהמצב בעיר ובערים המעורבות קשה יותר והחזרה לשגרה ארוכה יותר. "עכו חוותה המון משברים ולמרות שבשומר חומות היינו בטוחים שלא יהיה סחף, בסוף זה התלקח גם אצלנו והעיר אומנם הצטרפה אחרונה למהומות, אך הרסו את כל העסקים היהודים, שרפו ובזזו ושם התחילה ההתדרדרות. תיירים לא רצו להתקרב לעיר והיה חשש גדול מאוד. במשך שמונה חודשים שיקמנו הכל ולאט לאט התחלנו לטפס. ואז הגיעה המלחמה והנפילה".

העסקים בעכו נסגרו לחודשים ארוכים, והיו ניסיונות להחזיר לפעילות מינימלית, שנגדעו בגל המערכות בלבנון ואיראן. "בעלי עסקים חיכו שהמדינה תסייע אבל לא קיבלו כלום, הצפון הוזנח והכל התדרדר שוב. קשה לשכנע אנשים לטייל בעכו ובערים מעורבות בזמן מלחמה, כי חוששים מזה שיש ערבים. על תיירות נכנסת אין מה לדבר אבל אנחנו מנסים לעורר את תיירות הפנים וזה ייקח זמן", אומר ארמה, שבצל הקשיים מגלה ארמה גם אופטימיות: "אצלנו המצב טוב יותר, אבל אנשים לא מודעים לכך שעכו בסדר ושאפשר לטייל ולהתארח בלי בעיה" הוא מרגיע. "החזרה לשגרה בעקבות המלחמה איטית, ארוכה וקשה יותר אבל רואים עלייה בתפוסות בסופי שבוע, בראש השנה היה מלא וגם בסוכות יתמלא ויש חזרה מאוד איטית גם באמצע השבוע. ייקח הרבה זמן עד שעכו תחזור לימיה כקדם, אבל כבר מרגישים ששקט ורגוע, העיר מקבלת אורחים יפה, וזה עובר מפה לאוזן. אנחנו מקווים שהמלחמה תסתיים ונחזיר את עכו לקדמותה". כדי לעודד תיירות, נערכים מופעים ואירועים גדולים ובסוכות יתקיים פסטיבל עכו בגרסה מעט שונה בתקווה שהתנועה תגדל ותתאושש. 

לוד מתאוששת מהטראומה 

גם לוד חוותה את אירועי שומר חומות בצורה טראומטית שהשפיעה על תושביה לאורך זמן, על אחת כמה וכמה על התיירות. אומנם היא לא עיר תיירותית מובהקת כמו עכו, אך המעט שהיה ספג פגיעה קשה. יובל קליין, מרכז הפיתוח התיירותי-כלכלי מספר שהעיר נשענה על שתי רגליים תיירותיות: סיורים עירוניים שעיקרם המציאות המעורבת וממש בימי שומר חומות היה אמור להיפתח מוזיאון הפסיפס היוקרתי, עם פסיפס נדיר שהיה בשורה גדולה לעיר. "הפרעות יצרו קרע גדול, חוסר אמון, מתח ופחד. היו התפרעויות קשות ברחוב של המוזיאון, כל הזגוגיות נופצו וזרקו בקבוקי תבערה ואי אפשר היה לפתוח אותו. יהודים וערבים שעבדו ביחד במתנ"ס לא היו מסוגלים לדבר אחד עם השני, כך גם שכנים בבניינים שלא אמרו שלום. הפחד שלט, כל צד האשים שהשני התחיל והיה חרם כלכלי הדדי ספונטני שארך שנה".

קליין אומר שנדרשו ארבעה חודשים לשיקום המוזיאון וכמעט שנתיים לשיקום התיירות ואז פרצה המלחמה ועלה חשש להחרפת היחסים. "באופן אבסורדי", טוען קליין, "המלחמה הזכירה לכולם שיש צרות גדולות יותר והכניסה את כולם לפרופורציות. דאגנו, כמו כל עיר מעורבת, מהתלקחות, אבל הקהילה הערבית הייתה בהלם לא תמכה ולא הזדהתה עם חמאס".

הפגיעה בתיירות נגעה גם בפרויקט תגלית שבעיר עמלו קשות על שילובו, ובעקבות המלחמה ירד לטמיון. גם תיירות חינוכית יהודית נעצרה, כמו גם הסיורים והביקור במוזיאון שקליין גם מנהל. "יש בלוד פוטנציאל כי אנחנו במרכז הארץ ועשינו עבודה טובה בתיירות והמספרים משקפים את זה. אחרי כמה חודשים הקבוצות חזרו ובשנה הראשונה עשינו התאמות יצירתיות, הוספנו הרצאות ותכנים שמתאימים לשנת מלחמה כולל נושא החטופים שהיה משמעותי. חצי שנה אחרי העקומות התחילו לעלות אבל אנחנו חיים מטראומה לטראומה ובמתקפת איראן שוב הכל נעצר וחודש יוני שהיה עמוס ביומן, בוטל לגמרי. היום חזרנו לפעילות כמעט מלאה, חסרה לנו תיירות נכנסת אבל בתיירות הפנים אנחנו בנקודה טובה ובתנופת עלייה והבאנו 25 אלף מבקרים בשנת מלחמה שזה מרשים. אנחנו במקום טוב באופן יחסי ויש עוד פוטנציאל לפרוח וגם העירייה מבינה את חשיבות התיירות, וראש העיר דוחף ומאפשר".

מלחמת התדמית של רמלה

מי שתמיד נאמרת בנשימה אחת עם לוד היא שכנתה רמלה, עיר שלא חיה מתיירות נכנסת ולכן גם לא הושפעה כמו ערים אחרות. רון פלד, שמנהל שלושה אתרי תיירות בעיר (בריכת הקשתות, מוזיאון רמלה והמגדל הלבן), מספר שהפגיעה העיקרית היא בתיירות הפנים כי אנשים עדיין פוחדים: "רוב האנשים שמגיעים לרמלה יודעים שזו עיר מעורבת לייט, אין בה לאומנות, היא לא בעייתית, נמצאת רבע שעה מתל אביב. כולם מכירים את שוק יום ד' ובאים מכל הארץ לסיורים וביקורים". לשאלה כיצד השפיעו  אירועי שומר חומות הוא עונה שההשפעות היו קלות בלבד: "רמלה הייתה בטוחה כי לא היו בה אירועים כמו בלוד השכנה, זה עולם אחר לגמרי. לא היה כאן כמעט כלום, ראש העיר טיפל בזה בחכמה ותוך יומיים הכל נסגר. רמלה היא העיר המעורבת הכי 'צפונית' שיש והייתה הכי פחות אלימה בשומר חומות".

עם זאת, פלד לא מתעלם מהעובדה שזו עיר של פשע פלילי וזה גורם הרתעה שמלווה בפחד פסיכולוגי, אך לדבריו זה לא קשור למלחמה אלא למשילות פנימית. "יש לרמלה סטיגמה של פשע ואי אפשר להילחם בה, היא קיימת כעובדה. אבל העיר סובלת מסטיגמה לא נכונה כי אפשר להסתובב במרכז העיר או בעיר העתיקה גם באמצע הלילה בצורה חופשית והסטיגמה הולכת וקטנה. אנשים מופתעים לטובה ומודים שלא ידעו שיש בה כל כך הרבה דברים יפים".

פלד, שמבסס את הנתונים בזמן המלחמה על רכישות כרטיסים לאתרים, מתאר ירידה של כ- 25 אחוז בתיירות הפנים, אבל לדבריו השוק מלא בסיורי טעימות. גם המסגד הלבן מקבל המוני מטיילים, כמו קהילת הקראים והכנסיות: "אבל שם אנחנו לא יודעים לכמת נתונים. בסך הכל הפגיעה בתיירות נמוכה יחסית והנתונים זהים גם לשנת 2024". פלד מתעכב על המסגד הלבן שכן לטענתו המסגד מבטא יותר מכל את הסכסוך הערבי ישראלי ומבחינה תפיסתית אנשים חוששים להגיע למסגדים. "אם עדיין מגיעות אליו קבוצות של מבוגרים ותלמידים וחברות, אז כנראה שהם לא מפחדים, ואם הביקורים במסגד לא נפגעו אנחנו לא יכולים להתלונן". יתרה מזו, כמי שמשמש בתפקידו כבר 12 שנה, פלד משתף שעד תחילת המלחמה, שנת 2023 הייתה שנת שיא בהכנסות, ועל אף הירידה בשנתיים האחרונות המצב יציב יחסית והוא נשמר גם בהזמנות עתידיות. ואפרופו עתיד, לדבריו בעיר עמלים על מגוון תשתיות תיירות חדשות שיתווספו להיצע הקיים לטובת מסלול תיירות משופר.

הדרך לתל אביב עוברת ביפו

בעוד שלוש הערים הללו מעידות על סממני יציבות בדו-קיום ובהתאוששות בתיירות בשנה האחרונה, נדמה שיפו מתאוששת מהמשבר לאט יותר. תאגיד "עיר עולם" בעיריית תל אביב-יפו האמון על התיירות בעיר, מתייחס ליפו כחלק בלתי נפרד מתל אביב, גם בניהול הנתונים, ונקודת ההנחה היא שהמגמה אחידה לכל חלקי העיר. הנתון הבולט מדבר על ירידה של כשני שלישים בתיירות הנכנסת לעומת עלייה משמעותית בתיירות הפנים.

מניתוח מספר המבקרים במרכזי המידע לתייר בעיר (שרונה, רוטשילד ויפו), לא הודגמו נתונים חריגים לסניף היפואי ורואים ירידה מתמשכת החל משנת 2022, כנראה בעקבות "שומר חומות", ובשנה האחרונה ישנה ביפו עלייה זעירה. אלא שברחוב התחושה אחרת, ובחודשים האחרונים הביקור בעיר ובסמטאות שוק הפשפשים וסביבתו מגלה רחובות שקטים מהרגיל. סמי (שם בדוי), נהג מונית בעיר, טוען שיפו ריקה, ששוק הפשפשים שומם ושיש פחד בקרב יהודים לפקוד עסקים של ערבים עד כדי חרם כלכלי סמוי. רמזים על כך מתקבלים גם משיחות עם גורמים שונים שמתארים אווירה מתוחה המבוססת על תחושות. מהדברים עולה שהמלחמה פגעה ביפו יותר מכל, ומתברר שהיא תמיד סופגת משברים ראשונה ויוצאת מהם אחרונה. בשוק הפשפשים למשל נסגרו מספר עסקים, מה שכמעט לא קרה בערים מעורבות אחרות.

לתחושות החשש ביפו מצטרף גם הפיגוע ברכבת הקלה, שהוסיף שמן למדורה. היו קולות שניסו למנף את דו-הקיום, אבל הפחד העמיק ולמרות שנים של חיים משותפים יש מי שלא מוכנים לבקר ביפו. יידרש זמן רב לשיקום יחסי האמון, וחלק מהשיקום הוא במהלכים לעידוד תיירות פנים ששולבו עם פעילות עירונית להגברת התנועה באירועים שונים, סיורים, תיירות קהילתית וקידום עסקים קטנים ברשתות. בסוף אוקטובר יפעל מדי יום ד' "שוק איכרים" של תוצרת ישראלית ומקומית. בנוסף, ביפו צפויים להיפתח בשנה הבאה שלושה בתי מלון חדשים, מה שמצביע על אמון מצד המגזר העסקי בפוטנציאל התיירותי.