יש המוני ישראלים ביוון - אבל לא הרבה מטיילים באזור ההררי המדהים

אם אתם חובבי הרפתקאות וטבע, אוהבים הרים, קניונים, נהרות, יערות ומפלים, ותמיד שמחים ליהנות גם מפלאי האדם, מכפרים נאים, גשרים, מנזרים וחוויות אקסטרים, המקום הזה הוא בשבילכם. הכינו כרטיס טיסה לסלוניקי או אתונה ורכב שיישא אתכם והיכונו ליעד מהפנט:

ויקוס (Vikos) הוא כפר קטן עם שם גדול ומחייב. חנינו במרכזו וצעדנו לעבר המסלול. בעלת טברנה חביבה חייכה ביוונית וסימנה את כיוון ההליכה, וכעבור דקה שעטה לעברנו חברתה ונהמה בצרפתית שלמזלי אני קצת מגמגמת. בלחץ רב טענה שלא נוכל לרדת בסנדלים כי המדרון חלק ותלול והדגימה בזרועה את אחוז השיפוע החד ובאופן כללי עשתה קולות תבהלה ופאניקה. אמרנו תודה בנימוס והתחלנו במרפסת התצפית. קניון הויקוס, מחזיק בשיא גינס כקניון הצר הכי עמוק בעולם, וכשעומדים מול הפלא של קירות סלע אדירים ומצוקים אימתניים, נפעמים מכוחות הטבע. שלוש מרפסות צופות לקניון וזו הנמוכה שבהן. למרגלותיה קרצו לנו מי הטורקיז של מעיינות הווידומטיס שנחשבים לצלולים ולנקיים ביותר באירופה. התחמשנו בנעלים, טמנו את הסנדלים בתרמיל וירדנו. המקומיים מעריכים ירידה של 40 דקות ועלייה ב-50 דקות. הקדמנו את הזמנים וטיפסנו חזרה מאושרים ובסנדלים.

> המדריך המלא למטייל ביוון

קניון הויקוס הוא מהיעדים הנחשקים בצפון יוון ההררית, פיסה מופלאה ברכס הרי הפינדוס (Pindos) החוצה את מחוז אפירוס ותסליה וטומן בין פסגותיו ו-ואדיותיו, שלושה חבלי ארץ מרתקים: צומרקה, זגוריה ומטאורה. אורכו 160 ק"מ ושיאו ברום של 2637 מטרים, והוא משובץ בהרים ופסגות מעוררות התפעלות וואדיות עמוקים, בחלקם זורמים גם נחלי איתן. את מרחבי הטבע העצומים, מנקדים כפרים ציוריים ועתיקים ועיירות חינניות שהם יעדים בפני עצמם. בשל הטופוגרפיה, הכבישים ביניהם צרים, לפעמים מדי, פתלתלים ואיטיים, אך הבונוס הוא יופי מרחיב לב.

התחלנו בצומרקה (Tzoumerka), הפראי. מרגע שעזבנו את כביש החוף המהיר (והמשעמם), התחלנו לטפס והלב נפתח. רכס פינדוס הגולייתי הלך והתקרב, מלא הוד והדר, פסגות רמות, יערות ארזים כמו גלימה ירוקה, מדרונות תלולים וואדיות עמוקים. הטבע הכה בעוצמתו והתאהבנו. פרמנטה (Pramanta), העיירה המרכזית, מהווה נקודת מוצא מצוינת לטיולים. במרכזה כיכר רחבה עם כנסיה, עצי דולב ותות עתיקים וטברנות, מוטיב שחוזר על עצמו בכל כפר/עיירה ביוון. התארחנו במלון Koferita המרוחק ממנה 5 ק"מ וטובל בטבע. תריסר חדריו צופים לנופי בראשית מאופק לאופק ונהנים משקט ופסטורליה. המלון המשפחתי מתוק ומעוצב בסגנון וינטייג' ואף רגיל לארח ישראלים. החדרים מרווחים ובחלקם גלריה מותאמת לילדים, שיכולים להתרוצץ במדשאה גדולה ולשחק.

לצומרקה הקדשנו שני לילות, בדיעבד אפשר להאריך בלילה לטובת מסלולי הליכה בסביבה. יאניס, אביו של בעל המלון, אדם ידידותי ונעים, צייד אותנו במפה, והוסיף לתכנית הבסיסית נקודות חן מקומיות. היום הקלאסי לטיול בצומרקה כולל ארבע תחנות עיקריות. מנזר קיפינה (kipina) החצוב בסלע, שכבר לא משמש לנזירות והוא קטן ומיוחד, טיול במפלי קויאסה (Kouiassa), שמורת טבע מתוקה שביל קליל שהפתיע בפריחה של שושן צחור, שני מפלים ובית קפה. הרפתקנים ימשיכו במעלה הנחל אפשר לטבול במים הקרררים. ויש ביקור בשני כפרים עתיקים, קלריתס (Kalarites) וסירקו (Syrrako) שפתחו לנו צוהר לעולם ומלואו. רבים מהכפרים צרים ובנויים בסמטאות כך שהכניסה רגלית. הם 'אפורים' בגלל האבן המקומית, כולל הרעפים העשויים אריחים דקים קצת כמו פעם. חלק מהבתים נטושים, רבים ריקים ורק בעלי עסקי תיירות עדיין שם. יתר התושבים גרים בערים ומגיעים בסופי שבוע/חופשות. ועם זאת יופיים מלבב, הם נקיים ומטופחים, מעוטרים בעציצים פורחים ואסתטיים להפליא. קחו את הזמן לשוטט, לשבת בבית קפה, לבהות בנוף ולספוג אווירה – זה מרפא לנפש.

גם לכפרי זגוריה מכנה משותף דומה אך הם מוכרים כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו בזכות שימור התרבות המקומית והם מהפנטים. החבל, מהיפים ביוון, רחב ידיים עם טבע עשיר במסלולי טיול בהרים, בקניונים, בנהרות ובמפלים. התמקמנו בכפר אנו פדינה (Ano Pedina), שהתברר כמיקום אופטימלי בזכות הקרבה לצומת הדרכים המרכזי באזור. התארחנו במלון Pirrion המקסים, מלון משפחתי מדוגם, עם ספא, נוף נהדר, אווירה אותנטית של פעם ונגיעות מודרניות. רוב המלונות באזור ההררי שייכים למקומיים וניחנו בחום אנושי ויחס אישי שמתורגמים לחוויה. למחרת גילינו שהמלון הוזמן לטובת אורחים מישראל שהיו אמורים להגיע לחתונה של נועה עם בן הכפר, אך רבים ביטלו בגלל המתקפה על אירן. למרות שהתחמשנו בתכנית מודולרית מבית אתר יוון והאיים, קיבלנו מדי יום מדימיטרה המנהלת, המלצות וטיפים מקומיים. שהינו בכפר שלושה לילות, ולא היינו מתנגדים להאריך לטובת הרפתקה שתחכה לפעם הבאה.

ההיי לייט בזגוריה הוא הטבע הבראשיתי שנשמר באופן מעורר קנאה, כשקניון הויקוס הוא הדובדבן בקצפת ותנועת המטיילים מקיפה אותו בכמה צירים עתירי אטרקציות. כשמביטים בפלא קשה להבין את ממדיו. הוא כמו סדק עמוק שביתר סלע גולייתי ויצר שני קירות אבן זקופים. בואדי זורם נהר הויקוס שמתייבש בקיץ, ולאורכו מסלול הליכה אתגרי. בקצהו נובעים מעיינות נהר הווידומטיס (Voidomatis), הזורם הלאה לנהר אאוס (Aoos) המשגע. השביל למעיינות מהכפר ויקוס, כזכור תלול, 650 מטרים רובם מדרגות וצל חלקי, והוא פחות מאיים, אפילו ילדים קטנים נצפו בו. היופי, צלילות המים, והטבע, שווים כל מאמץ. מי המעיינות הקפואים (9.5 מעלות לפי שעון חכם), נובעים מבין הסלעים ונקווים לבריכות טורקיז מרהיבות וכדאי לנסות לטבול כי החוויה מטורפת. אותו שביל הוא גם אקורד הסיום לטרק הויקוס המלא, 12.5 ק"מ שמתחיל בירידה חדה (1.5 ק"מ וכ-45 דקות) מהכפר מונודנדרי (Monodendri) לאפיק שרובו מישורי, ולפני טיפוס הסיום, יורדים להתרעננות במעיינות. המסלול נמשך 6-8 שעות, תלוי בקצב ובתוספת המעיינות. רמת הקושי בינונית – קשה (תלוי בכושר) ולא מומלץ לצאת בעומס חום. בסיום נדרשת הקפצה לרכב. כאמור בהיעדר יום נוסף בלו"ז נאלצנו להשאיר את הטרק המלא לפעם הבאה.

סביב קניון הויקוס שוטטנו כל יום בציר אחר, ביקרנו בכפרים קסומים, צילמנו גשרי אבן היסטוריים, טבלנו בנהרות ובריכות טבעיות, בהינו במצוקים אדירי ממדים, עלינו במסלול אלף המדרגות לכפר ורדאטו (Vradeto) ומשם עוד חצי שעה לתצפית בלוי (Beloi) הגבוהה וכנראה גם המרהיבה על הקניון שידועה בפריחה נדירה מענגת. בדרך לתצפית OXIA גילינו יער סלעים לא שגרתי ובמונודנדרי תצפתנו גם ממנזר פרסקבי (Paraskevi) - שם נפוץ למנזרים ביוון. הגענו לגשרי האבן של קלדוניה (Kleidonia) על נהר הווידומטיס ושל קוניצה (Konitsa) על נהר אאוס. בשניהם ניתן לרחוץ עם המוני יוונים בסוף שבוע ולצעוד בשבילי טיול לצדם. וככלל כל המסלולים בהם נתקלנו היו קוויים (הלוך ושוב), ולא פגשנו מעגליים, קחו בחשבון.

במשך רוב הימים הרגשנו כמעט לבד בדרכים ובאתרים השונים. בטברנה המרכזית של קיפי (Kipoi), שאלנו את הבעלים על כך ובלי לדעת מהיכן אנחנו ענה: "80-90 אחוז מהתיירים באזור מגיעים מישראל ובגלל המצב הם לא הגיעו השנה" סיכם בנתון מרשים ומפתיע. לאותם ישראלים שמגיעים יש חיבה עזה לפעילויות אקסטרים (ובצדק), שמציעה חברת Alpine Zone הגדולה והמקצועית ביותר. כך יצאנו לרפטינג בנהר הארכטוס בצומרקה ולקניונינג בכפר פפיגו בזגוריה. המדריכים, קוסטס וחאריס (בהתאמה), היו מקצוענים לעילא, ושמו את הבטיחות לפני הכל. שניהם החזיקו בארסנל מילים ומשפטים משעשעים בעברית שמתאימים להדרכה כגון: ימינה שמאלה קדימה אחורה וניחנו בחוש הומור מפותח ואופי נינוח וכיפי אז נהנינו שבעתיים. נהר הארכטוס הארוך והרחב, שוצף בחורף ובקיץ המפלס יורד אך עדיין נשארים לאורכו מפלונים קופצניים והמצוקים המוריקים מסביב מוסיפים לדרמה. קינחנו עם בודי רפטינג, ציפה במים הקרירים שהייתה בדיוק במקום באותו יום לוהט. קניונינג הוא גלישת חבלים (סנפלינג) בנחל עם מפלים זורמים בגובה משתנה (4-17 מטרים) כשהמטרה היא להגיע למטה בשלום. זה כיף גדול ולפעמים מאתגר כי הסלעים חלקים והמים משפריצים ויש קפיצות ודילוגים וטבילות קרירות, אך החוויה הרטובה נהדרת, אל תחמיצו! 

בדרך למטאורה שבחבל תסליה, עצרנו ללילה ביואנינה (Ioannina) השוכנת לשפת אגם. התארחנו במלון THE LAKE המפנק שהיה גדול ומודרני עם בריכה, חדר כושר וספא. במרכז יואנינה יש עיר עתיקה מבוצרת ומוקפת חומות ענק ובהם מגדלים, שרידי מבנים מהתקופה העות'מאנית ועוד. בתוך החומות נותר בית כנסת, אחד משניים, ששירתו את הקהילה היהודית השנייה בגודלה ביוון. הנאצים שהרסו את העתיק יותר, שלחו את היהודים ברכבות צפונה והקהילה נעלמה. המקום נפתח בתיאום, עשינו זאת דרך הקבלה של המלון. נחום, בנו של ניצול שואה בן העיר, סיפר את קורות הקהילה ובית הכנסת וזה היה מרגש. המשכנו לשייט באגם שכמעט נושק לחומות העתיקות וביקרנו באי קטן מיושב חלקית. שבנו כשהשמש ירדה, ורצועת החוף התמלאה בליינים בבתי הקפה, במסעדות ובברים. גילינו עיר תוססת והומה שתושביה מנצלים את ימות הקיץ עד דלא ידעו, או עד שהטמפרטורות צונחות. למחרת ביקרנו במטאורה, מרחב מופלא זרוע סלעי ענק מרשימים שבקדקודיהם נבנו מנזרים תלויים. נדרשו כשעתיים כדי לעבד את הפלא בו חזו עינינו, ביקרנו בכל המנזרים,  נכנסנו לאחדים מהם, שכן כולם דומים, והתפעלנו מהנוף ובעיקר מהיכולת האנושית להתגבר על איתני הטבע ולעשות את הבלתי יאומן.

עזר בתכנון ובסיוע במהלך הטיול: אתר יוון והאיים