לטייל בתוך גלויה: יצאנו לטרק בפירנאים - אחד הטיולים היפים באירופה

רכס הפירנאים מפריד בין אירופה לחצי האי האיברי ומהווה מחסום גיאוגרפי אימתני, המתנוסס בשיאו לרום של 3,404 מטרים וטומן נופי פרא מרהיבים, טבע בלתי מופר, גיאולוגיה מרתקת, היסטוריה עשירה וגם נקודה יהודית מרגשת. כל אלה ועוד נחשפים כשעולים בגובה וצועדים כמה ימים בין פסגות ועמקים בטרק שנע בין ספרד, צרפת ובחזרה.

> יצאנו לטרק הכי יפה בעולם - ככה הוא נראה באמת

כשהמיניבוס נכנס לעיירה טורלה (TORLA), התרגשתי. הבטתי בבתי האבן העתיקים, זכרתי את המגדל, את הסמטאות הצרות והציוריות, איפה ישנו והיכן אכלנו כשביקרנו בפירנאים ונכבשנו בסערה. למרות גובהה (רק) 1,032 מטרים, הרגשנו את גל החום שפקד את אירופה ומאותה סיבה הוצאנו מהתרמיל ביגוד תרמי לוהט השארנו אלטרנטיבה חמה והוספנו ביגוד קל וקצר. רכס הפירנאים משתרע בין הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי, אורכו למעלה מ-430 קילומטרים ורוחבו 149 קילומטרים. חומה בצורה שמפרידה בין צרפת לספרד ואנדורה, ומחולקת גם תרבותית בין הקטלנים במזרח לבאסקים במערב. הרכס מנוקד בפסגות גבוהות רבות מעל 3,000 מטרים שמעניקות נוף אלפיני חד, צחיח ולבן משאריות שלג, ובמורדות חורש ים-תיכוני, יערות מחטניים ועמקים מוריקים משובצים בפריחה ססגונית הורסת. הקסם המסתורי החבוי, מתגלה רק כשמטפסים להרים לכן לא היה סיכוי שאפספס הזדמנות להתאחד אתם מחדש.

הטרק, מבית New Age Trekking, היה הראשון לפירנאים. החברה שהחלה לפעול בארץ לפני כעשור נכנסה לנישה בשוק צמא לחידושים ועם ביקוש גובר לטרקים וזלגה לחו"ל. לפני כשנה וחצי נולד שיתוף פעולה בין המייסדים אורי רייס ועידן אתיה לחברה הגיאוגרפית והשנה יצאו מעל 30 טרקים ברחבי העולם. הטרק פורץ הדרך היווה טבילת אש גם למדריך אייל גארי, ולכן הוביל אותו דוד בוח (David Boix) מדריך ספרדי שמכיר את ההרים והשבילים וניווט אותנו ביניהם בנועם, בסבלנות ובמקצועיות. הטרק ארך חמישה ימים וכלל לינה בשתי בקתות מפלט (Refuge). בשלושה ימים סחבנו ציוד מלא, ביתר רק מזון ומים ולכן באריזה נצמדתי לגישה המינימליסטית ובחרתי רק ציוד חיוני וקל והגעתי לתשעה ק"ג כולל מים וארוחת צהריים. בהתחלה הרגשתי אותו היטב וביום האחרון כמעט שכחתי מקיומו, הודות לאילוף התודעה. אגב במלון בטורלה השארנו מזוודה לסיום עם ביגוד חלופי.

טורלה שוכנת צמוד לפארק הלאומי אורדסה (Ordesa) המפורסם, המשורטט בעשרות שבילים. זהו הפארק השני שנוסד בספרד ב-1918 והורחב ב-1982. הוא מתפתל לצד נהר הארה (Ara) בעמק שצורתו U בעקבות המסת קרחונים אדירה. בשנים האחרונות נאסרה כניסת מכוניות ויש אליו שאטלים מסודרים. בביקור הקודם חווינו אותו במתכונת הקצרה – הליכה למפל 'זנב הסוס' וחזרה, והפעם מהמפל טיפסנו לרכס. היום הראשון נועד להסתגלות למזג האוויר, להליכה, לתרמיל ולסביבה וזכינו לקבלת פנים שמשית וחמה. צעדנו במישור עשיר בצומח, עלינו ביער עצי אשור סבוך וטיפסנו באחו מוריק עם מעט עצים מחטניים ופריחה אביבית שהשתוללה בשלל צבעי הקשת. אלה הן כמה מחגורות הצומח שמקיפות את הפירנאים ומשתנות ככל שעולים בגובה עד לפסגות הצחיחות. גארי הסביר שכל מערכת אקולוגית מבוססת על סלע ואקלים, סוג הסלע יוצר קרקע והאקלים קובע איזו צמחיה תגדל בה. האקלים בפירנאים ממוזג ואחרי חורף טוב שצף הנהר במפלי טורקיז מעוררי קנאה ובהפסקת הצהריים ניחשנו אם טמפרטורת המים עולה על חמש מעלות. הם היו קפואים.

מהמפל טיפסנו במדרון תלול ומתפתל, חצינו מדרגות סלע ומול נוף מרהיב קיבלנו הסבר כיצד נוצר המרחב הגירני בים קדום מלפני מאה מיליון שנה. אחרי טיפוס של 1,020 מטרים הגענו לבקתת גוריץ (Goriz) השוכנת על מדף חצי מישורי. הבקתה שופצה לפני שנתיים ומכילה 80 מיטות (גם קומותיים) בלינה משותפת עם אופציה לקמפינג בחוץ. הלילה הראשון ביטא את הגיבוש החברתי המוצלח בקבוצה ומזרים כמעט מוחלטים הפכנו לתלכיד אנושי שמח. היו שם בירה וקפה טוב, ארוחת ערב סבירה, ארוחת בוקר בסיסית ומארז פיקניק לצהריים. יש גם מקלחות עם אסימון וזמן קצוב.

למחרת עם תיק קליל טיפסנו למונטה פרדידו – ההר האבוד, השלישי בגובהו ברכס. השיפוע החד הציב אתגר טכני ועלינו 850 מטרים. לא כבשנו את הפסגה כי נדרש ציוד הליכה מיוחד לשלג שכיסה את מורדותיה, אז עשינו פיקניק לצד אגם צלול בגובה של כמעט 3,000 מטר. בדרך תיאר גארי את הטקטוניקה האזורית וכיצד נוצרו הפירנאים וכשהוא מדבר על גיאולוגיה וטבע העיניים שלו בורקות. זו הסיבה שזיהה בהתרגשות נשר ופרס שחגו בשמיים ועקבות יעל אלפינית בשלג. מול הטבע העצמתי הוא סיפר על ההיסטוריה, על שבטים וכובשים שחלפו פה, על הויזיגותים, המורים והמוסלמים ומדי יום עצר למדיטציה קצרה של שקט מול איתני הטבע המפוארים.

בבוקר השלישי, בציוד מלא, עברנו מספרד לצרפת דרך מישורים מדורגים מוריקים, נחלים ופריחה מלבבת. מרמיטות שרקו בלי הרף כאות אזהרה והנוף היה פראי. כשהופיעו עננים באופק זכרנו שצפויה סערה אחה"צ. מזג האוויר בפירנאים הפכפך והצטיידנו גם בביגוד חם כי ככל שעלינו התקרר, רעמים התגלגלו והחל לטפטף. לשמחתנו הטפטוף לא הפך למבול והעפלנו למעבר ההרים המאתגר La breche de Roland - קו פרשת המים המפריד בין ספרד לצרפת בנוף אלפיני זרוע שלוגיות. המעבר הוא פתח מלבני ענק במצוק שכמו נחצב בדיוק מרשים. במנוחה לצדו, סיפר חבר הקבוצה, אריה, על הקשר היהודי לפירנאים וכיצד במלחמת העולם השנייה, הבריחה המחתרת הצרפתית יהודים דרך הרכס הגולייתי והצילה רבבות מהם מהצורר הנאצי. מסעם היה מפרך ורווי תלאות, והיו שלא שרדו אך הידיעה שאולי ממש כאן ניצבו הניצולים בדרך אל החופש, ריגשה את כולם.

מהמעבר נותרה ירידה של כ-400 מטרים לבקתה הצרפתית, אלא ששלג רב כיסה את השביל בשיפוע תלול. צעדנו לאט ובמדרון המתון גלשנו על הישבן. במקטע הבא חצינו מורד דרדרתי מאתגר שבסופו שוב גלשנו על אחורינו בשלג – חוויה מסעירה ומשעשעת כאחת. בקתת סרדטס או La breche de Roland ניצבת בנקודה טופוגרפית מורכבת בין מדרונות חדים ופרשות מים ועל אף שהאספקה מגיעה במסוקים האוכל היה טוב יותר. גם היא חודשה עם 40 מיטות ואופציה לקמפינג אך אסור להכניס תרמילים לחדרים (יש לוקרים וקופסאות לציוד). בערב פרצה הסערה הצפויה עם גשם וערפל שכיסה את האזור.

ביום הרביעי היינו אמורים לטפס בחזרה למעבר ההרים כדי לעלות לפסגה נוספת, אך המורכבות הכרוכה אילצה את גארי למצוא חלופה. בפועל ירדנו כשליש מהדרך שנותרה ליום האחרון וסטינו במפגש הגבולות לכיוון אגם שנח בין גבעות. היה קר, מעורפל ומאתגר. ירדנו לאט דרך סלעים, מפלים ושלוגיות ורק בשובנו מעלה התפוגג הערפל ולמרות העננות הכל התבהר והנוף נפתח. שבנו מוקדם ובהחלטה ספונטנית ירדנו בעמק מתחת לבקתה לתצפית על המפל הגבוה באירופה (כמעט שני ק"מ) שהוא חלק ממכתש גברני הידוע בצד הצרפתי.

ביום האחרון כיבדה אותנו השמש בנוכחות. בגובה 2,587 מטרים היה עדיין קר וירדנו בציוד מלא ומהר יותר דרך הסלעים המפלים והשלוגיות (שאריות שלג) המוכרות בנוף פסגות מפעים. פגשנו דולינות והוטה - תופעות קרסטיות שנובעות מקריסת חללים תת-קרקעיים. ככל שירדנו עלתה כמות הצמחייה. ממעבר הגבול פגשנו עשבוניים רבים ופרחים, מרהיבים בססגוניותם, אליהם הצטרפו עצי אורן ננסי ובהמשך אורנים גבוהים ואשורים. הירידה ארוכה ותלולה, כאלף מטרים, אבל בקצב השאנטי, לא מיהרנו וגם לא פיללתי להיפרד מן ההרים. ביער הופיעו מרבדי אירוסים כחלחלים ועירית גדולה שסיימה את פריחתה, כי ככה זה בהרים האביב נצחי והטבע מלא חיים גם בקיץ. בסיום כשחזרנו לציוויליזציה ולקליטה הסלולרית חשתי פער בלתי נתפס וצביטה בלב שנגמר.

היום האחרון במסע הציע חוויית קניוניג משוגעת. מהיכרותי את הז'אנר ציפיתי לגלישת חבלים במפלים וזכינו לגרסה שונה. קיבלנו חליפות וקסדות ולמעשה צעדנו רגלית בנהר, את המפלים קפצנו ובמפלונים גלשנו על העכוז וזה היה אדיר. הקפיצות הראשונות מגובה שלושה מטרים, מבהילות אך ממפל למפל ירד מפלס הלחץ והתחלף בהנאה צרופה, חזרנו מאושרים. למחרת לפני טיסת הלילה, בילינו כמה שעות בברצלונה ופחות התחברתי להמולה העירונית וודאי אחרי ניתוק מוחלט וטעינת שלווה ורוגע. בספטמבר יצא טרק נוסף וחשוב לזכור שמדובר כרמת קושי גבוהה. למי שמגיע מוכן הוא מאתגר במידה, ומלבד קטעים נקודתיים לא חשתי בקושי מיוחד, מה גם שלא צעדנו בקצב רצחני. בסוף חשוב להתיידד עם ההרים במקום להיבהל. אחרי ההפתעה בטרק בסיני והקושי בטרק בנפאל, למדתי שאין סיבה לחשוש מהרים ועליות, ההפך, עדיף להתיידד איתם, להביט אל היעד ולדעת שבסוף, קשה ככל שיהיה, כולם מגיעים ומתגאים בדרך ובמאמץ, עד הטרק הבא.