טייסת חושפת: איך עובדת הקופסה השחורה - ומה הצבע האמיתי שלה

אדווה אמיר, בת 31, גרה בהוואי ועובדת כטייסת בחברת התעופה הבין-לאומית הוויאן איירליינס (Hawaiian Airlines). בפודקאסט שלה, "הטייסת", חושפת אמיר את אחורי הקלעים של עולם הטייסים ומסבירה על הדברים שלא ידענו שקורים בזמן שאנחנו טסים באוויר.

> הטייסת חושפת: מה באמת קורה במשולש ברמודה

> לא מה שחשבתם: מה הטייסים עושים בין הטיסות שלהם

> לא כל כך נוצץ: מה קורה בתא הטייס בזמן הטיסה

הפעם, נבין מה זה בדיוק ה"קופסה השחורה", ולמה קוראים לו ככה אם זה בכלל לא הצבע שלו? המונח 'קופסה שחורה' מתייחס לשני מכשירים נפרדים: מקליט הקולות של תא הטייס (CVR) ומקליט נתוני הטיסה (FDR). המכשירים האלו הכרחיים בכל הטיסות והם ממוקמים בדרך כלל בזנב המטוס. למה דווקא שם? כי זה המקום שבו הסיכוי שישרדו בתאונה הוא הגבוה ביותר.

המיקום בזנב גם מאפשר שמירה על שלמות המכשירים: מקליטי נתוני הטיסה ומקליטי הקול בתא הטייס בנויים לעמוד בפני פגיעות קיצוניות, אך מיקום שכזה נותן סיכוי נוסף שהקופסה תשרוד ותספק מידע קריטי לחוקרים. לכן, הצבת הקופסה השחורה בזנב המטוס הפכה לסטנדרט בתעשייה, ומחקרים אלו תומכים בהחלטה המבוססת על נתונים עובדתיים ולא רק על הנחה או אינטואיציה. כמובן, חשוב לזכור מאידך, החוקרים מדגישים שאין "חלק בטוח לגמרי" כי ההישרדות תלויה מאוד בנסיבות התאונה.

המידע שהקופסאות הללו מכילות מאפשר לחוקרים להבין ולהצביע על הגורמים הסבירים לתאונה ולשפר את הבטיחות בתעשייה כולה, בין אם מדובר בטעות של הטייס, אירוע חיצוני, תקלה במערכות המטוס או שילוב של מספר גורמים. הרעיון ליצור מכשיר שיאחסן נתוני טיסה נולד באוסטרליה בשנות ה-50 על ידי ד"ר דיוויד וורן. כאשר ד"ר וורן היה בן שש, אביו נהרג בתאונת מטוס בעת טיסה מטסמניה למלבורן. האירוע הזה הוביל אותו לפתח יחידה שיכולה להקליט נתוני טיסה ושיחות בתא הטייס, כדי לסייע לחוקרים לאחר תאונה.

למה קוראים לזה קופסה שחורה?

המונח 'קופסה שחורה' הוצג לראשונה בבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה, והיה קשור לפיתוח סודי של מכשירי רדאר ועזרי ניווט אלקטרוניים במטוסים בריטיים. המכשירים הסודיים הללו היו ממוקמים בתוך קופסאות שחורות ולא מחזירות אור. כיום, הקופסאות השחורות הן בגלל בצבע 'כתום בין-לאומי', צבע שהנדסה ותעופה משתמשים בו כדי להבדיל את הפריטים מהסביבה ולהקל על איתורם. לכן, המונח 'קופסה שחורה' הפך לבלתי מדויק, אך הוא מוכר ונפוץ בכל העולם.

כיום מקליטי הטיסה מוקפים בנירוסטה חזקה או בטיטניום ומבודדים בחומר עמיד לחום קיצוני. בנוסף, הם מצוידים במקלט תת-ימי שמפיק צליל אולטרסוני – 'פינג' – כדי לעזור לצוותי החילוץ או האיתור לאתרם, גם בעומק של עד ששת אלפים מטרים ולמשך שלושים יום.

כמה זמן אחורה נשמרת ההקלטה?

המקליט לא שומר את כל ההקלטות לכל החיים –אלא שומר באופן רציף את השעות האחרונות בלבד, בדרך כלל שעתיים אחרונות של שיחות ותנועות בתא הטייס. איך זה עובד בפועל? המקליט מקליט כל הזמן את מה שקורה בתא הטייס – שיחות, קולות חיצוניים, התרעות ועוד. ברגע שמגיע הזמן (למשל אחרי שעתיים), המקליט מוחק את השעתיים הראשונות וממשיך להקליט מעליהם. כך תמיד נשמר "חלון זמן" של השעות האחרונות, שמאפשר לחוקרים להבין מה קרה מיד לפני או במהלך התאונה.

זו בעצם דרך לשמור את המידע החשוב ביותר, מבלי צורך לאחסן שעות רבות של הקלטות שמרביתן לא רלוונטיות. קיימים מטוסים חדשים ומתקדמים שמקליטים יותר משעתיים – ישנם דגמים שמקליטים 4, 5 ואפילו עד 25 שעות של שיחות, בהתאם לדרישות רגולטוריות עדכניות ולמדיניות החברות.

למה הקופסה השחורה של MH370 - המטוס המלזי, לא נמצאה?

ב-8 במרץ 2014 המריאה טיסת מלזיה איירליינס מנמל התעופה הבין-לאומי בקואלה לומפור לעיר בייג'ינג בסין. הטיסה שידרה אות אחרון למערך בקרת התנועה האווירית 38 דקות אחרי ההמראה, לפני שהתקשורת נקטעה. במהלך החיפושים, הצי האמריקאי גרר רדאר לאיתור הפינגרים, שמסוגל לזהות מטוסים צבאיים אמריקאים בעומק של 20,000 רגל. לאחר 30 יום, הסיכוי למצוא את המטוס פחת משמעותית, מכיוון שהפינגר של הקופסה השחורה הפסיק לפעול.

ברגע שהקופסה השחורה באה במגע עם המים, יש חיישן שמפעיל מקלט תת-ימי ששולח פולס אולטרסוני. האוזן האנושית לא שומעת את הפולס, אך צוללות יכולות לזהות אותו בקלות בעזרת ציוד סונאר. כל קופסה שחורה מצוידת בסוללה עם חיי פעולה של שש שנים, אך לאחר הפעלת המקלט היא יכולה לשדר פולסים למשך שלושים יום בלבד.

למעשה, כל קופסה שחורה מצוידת בשתי מערכות חשובות של אנרגיה: סוללה כללית של הקופסה, זו הסוללה שמאפשרת להקליט את כל הנתונים בזמן הטיסה ולשמור אותם בתוך המכשיר. הסוללה הזו מתוכננת לעבוד לאורך זמן עד כ‑6 שנים מבלי להידרדר בצורה משמעותית. כלומר, הקופסה יכולה להקליט ולתפקד תקין במשך שנים, אפילו אם המטוס עובר הרבה טיסות.

המקלט התת-ימי (Pinger/Locator Beacon) – זהו המקלט שמופעל רק כשהקופסה באה במגע עם מים. המקלט שולח פולסים אולטרסוניים ואחרי שהוא מופעל, הוא מסוגל לשדר רק כ‑30 יום, כי הסוללה שמפעילה את השידור מוגבלת למשך זמן זה.

הקופסא השחורה כתומה שלנו יכולה לעמוד בעומס של אלפי ג'י, בחום של אלפיים מעלות, ואפילו לשכב שבועות במעמקי האוקיינוס ועדיין, הסיפור שבתוכה נשאר שלם.