הנחיתה השקטה לא מספיקה: האם נוסעי טיסת הטרור של פליי-דובאי יוכלו לתבוע?

האירוע החריג בטיסת פליי-דובאי מהאמירויות לישראל ממשיך לעורר הדים, ונראה שהוא רחוק מלהסתיים. מעבר לחקירה הפלילית והתעופתית בעלת ההשלכות הבין-לאומיות, המומחים מבהירים: עבור הנוסעים, השאלה אם מדובר ב"סוף טוב" רק מתחילה להתברר, וכעת רצות שמועות לא מבוססות על פיצויים גבוהים.

לדברי עו"ד אשר רוטבאום, מומחה בדיני תעופה ותביעות נגד חברות תעופה, העובדה שהמטוס בסופו של דבר נחת בשלום אינה פוטרת את חברת התעופה מאחריות, ורבים מהנוסעים עשויים למצוא עצמם זכאים לפיצויים משמעותיים. "מבחינה משפטית, נקודת המוצא היא אמנת מונטריאול החלה על תובלה אווירית בין-לאומית", מסביר עו"ד רוטבאום. "האמנה מטילה אחריות על חברת התעופה לנזק שנגרם בעקבות 'תאונה' שהתרחשה על סיפון המטוס. אירוע אלים וחריג בתא הטייס המוביל לצלילה חדה, עשוי בהחלט להיכנס להגדרה הזו".

לסוגיה הזו יש גם תקדים ישראלי מרתק ודרמטי במיוחד. לאחר חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה בשנת 1976, נוסעים שהוחזקו כבני ערובה הגישו תביעות ענק נגד חברת התעופה. הפרשה, שהגיעה לבית המשפט העליון (עניין דדון), הובילה להכרחיות היסטורית בפסיקה הישראלית, לפיה גם נזק נפשי עשוי, בנסיבות מתאימות, להיות בר פיצוי במסגרת דיני התובלה האווירית.

עם זאת, פסק הדין ההיסטורי מלמד גם על גבולות הגזרה החשובים: התביעה של קבוצת הנוסעים באנטבה נדחתה בסופו של דבר מכיוון שהם הגישו אותה באיחור, לאחר חלוף שנתיים מיום האירוע, ומעבר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, מבלי שהיו מודעים אליה מראש. כמו כן, חשוב לזכור שלא כל פחד רגעי או בהלה יצדיקו פיצוי גבוה, ונוסע שיטען לנזק נפשי משמעותי יידרש להוכיח אותו באמצעות חוות דעת פסיכיאטרית מבוססת.

הפערים בפיצויים, שאלת האחריות וההתיישנות

לדברי רוטבאום, עשוי להיווצר פער גדול מאוד בין נוסע לנוסע. מי שחזר לשגרה מהירה אחרי כמה ימים נמצא במצב שונה לחלוטין ממי שבעקבות האירוע סובל מפוסט-טראומה, נזקק לטיפול ממושך, חושש לעלות למטוסים או שתפקודו בעבודה ובחיי היום-יום נפגע.

"במקרים כאלה אין סכום פיצוי אחיד", מדגיש עורך הדין. "בית המשפט בוחן את הנזק שנגרם לכל נוסע באופן פרטני. כאשר מדובר בנזק נפשי משמעותי ומוכח שפוגע בעבודה, בתפקוד או באיכות החיים, הפיצוי עשוי בהחלט להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים".

נקודה נוספת שעשויה לעלות בהמשך הדרך היא שאלת האחריות המערכתית: האם היו סימני אזהרה מוקדמים בנוגע לטייס המשנה, והאם ניתן היה לזהותם במסגרת הליכי הקבלה, הפיקוח והמעקב של פליי-דובאי? נכון לעכשיו אין מידע המעיד על רשלנות מצד חברת התעופה בנקודה זו, אך אם החקירה תעלה ממצאים חדשים יהיה לכך משקל משפטי נוסף.

מעבר לכך, עו"ד רוטבאום מזכיר את כלל הברזל החשוב ביותר: "בתביעות לפי אמנת מונטריאול קיימת תקופת התיישנות קצרה במיוחד: הזכות לפיצויים פוקעת לחלוטין אם התביעה אינה מוגשת בתוך שנתיים. לכן, נוסע שסבור שנגרם לו נזק ממשי בעקבות האירוע לא צריך להמתין זמן רב מדי לפני שהוא בוחן את זכויותיו המשפטיות".