אוריאנה אזרן, 41, לא תשכח עוד זמן רב את הסיוט שעברה במהלך הטיול שלה בסיני. "חמישה ימים הייתי בצינוק בכלא בגלל שחשדו בי שהתנשקתי בפומבי עם ידיד מצרי. דבר שלא היה ולא נברא. רק בגלל שאני אזרחית ישראלית התעללו בי", טוענת אזרן.
ב-14 באוגוסט הגיעה אזרן דרך טורקיה לחופשה של תשעה ימים בשארם א-שייח'. משם הייתה אמורה לטוס בחזרה לטורקיה ולאחר מכן לשוב לישראל מאחר ומעבר הגבול בין ישראל לסיני סגור בעקבות מגפת הקורונה.
"טיילתי המון פעמים בסיני, אני דוברת את השפה הערבית ותמיד הייתה לי שם הרגשה של בית. הפעם רציתי להתאוורר ולנקות את הראש בגלל הקורונה ואין מקום כמו סיני בעולם, כך בכל אופן חשבתי", אומרת אזרן בשיחה עם mako.
החופשה התחילה כמו שצריך עד שלפני כחמישה ימים הכל התהפך. "הכרתי ידיד מצרי באחד המועדונים בשארם. בתום הבילוי לקחתי מונית בדרך חזרה למלון. הידיד הציע לי שקודם נעצור באיזו תצפית שמשקיפה על כל שארם בלילה ושזה מראה מדהים ומרהיב ביופיו של החופים והעיר. הסכמתי", שחזרה אזרן. "עצרנו בתצפית והנהג היה לידינו. הבטנו לעבר העיר והנוף היה מהמם. ברגע שהתכוונו לחזור למונית התחיל הבלגן".
לדברי אזרן, שוטר סמוי של משטרת שארם שהיה במקום ביקש ממנה את הדרכון וכן תעודות זהות מהידיד המצרי ונהג המונית. "לא הבנתי מה הוא רוצה. שאלתי אותו מה קורה, למה הוא לוקח מאיתנו את התעודות המזהות. הוא לא ענה. אחרי עשר דקות הגיעו שלוש ניידות והשוטרים ביקשו שניסע לתחנת המשטרה לתשאול קצר".
כאשר הם הגיעו לתחנת המשטרה בשארם, אזרן והידיד שלה נלקחו לחדרו של מפקד התחנה לחקירה. "מפקד התחנה טען שאני והידיד המצרי שלי עברנו על חוקי האיסלאם ועשינו מעשה חמור כאשר התנשקנו במקום ציבורי. אני הכחשתי את הדברים וככה גם הידיד. אמרתי שזה שקר וכזב, שיש מצלמות אבטחה שיבדקו בהם אם התנשקנו או התחבקנו", מספרת אזרן. "הם תפרו לי תיק ככה סתם. הם אפילו לא טרחו לבדוק את מצלמות האבטחה כדי לברר שאני דוברת אמת. הם זרקו אותי לצינוק מעופש, בלי מזרונים, מלא בחרקים, עם צוהר קטן. זה היה מקום חנוק בלי אוויר עם ריח של שתן וטחב. בתא היו עוד שש נשים מצריות צעירות שלטענתם עברו על חוקי האיסלאם כשניהלו קשרים עם גברים לפני שהתחתנו. הייתי בשוק של החיים שלי".
למחרת אזרן נלקחת לבית המשפט בשארם ובו השופט טען בפניה שהיא עשתה סקנדל כאשר עברה על חוקי האיסלאם והתנשקה עם גבר מצרי במקום פומבי. תוך כדי הדיון התבררה לה עוד סיבה נוספת למעצרה שלא נאמרה לה באופן רשמי.
"במקום התצפית שבו הייתי היו מבנים של המוסד הישראלי לפני שישראל פינתה את סיני לפני כ-40 שנה. אולי חשבו שאני מרגלת, שמנסה לדלות מידע 'סודי' מאזרח מצרי", היא אומרת בציניות. "אין איסור להיכנס לתצפית ואין שום שלט. מאיפה לי לדעת שבאזור היו מבנים של המוסד. פחדתי שגם יוסיפו לי סעיף ריגול לטובת ישראל. התחלתי להיכנס לפאניקה".
אזרן מתארת שבמשך ארבעה לילות שהתה בתא בתנאים תת אנושיים בזמן שהשוטרים מטרידים אותה. לטענתה, באחד המקרים הפשיטו אותה משמלתה והביטו בה במשך כמה דקות. "זה הכול בגלל שאני ישראלית. אין שום סיבה אחרת. אם הייתי אשמה במשהו היו מעמידים אותי לדין ושופטים אותי. השוטרים משכו לי בשיער, עינו אותי נפשית ופיזית. לא נתנו לי להתקשר לאף אחד. אימא שלי והבת היו מודאגות מאוד מה קרה לי? לאן נעלמתי".
"כל הציוד שלי והכסף נשארו בחדר שלי במלון, ככה שלא יכולתי לקנות אוכל או שתיה. כל דבר זה בכסף. התעלפתי כמה פעמים והבנות נאלצו לקחת מים מהאסלה השבורה ולשפוך עליי על הפנים כדי שלא אאבד את ההכרה. זה תנאים שאפילו חיות בטבע לא היו שורדות. פחדתי לחלות בקורונה מהבנות שחלקן היו חולות במחלות זיהומיות".
כעבור ארבעה לילות הועברה אזרן לתחנת משטרת טאבה שם שהתה לילה במעצר לפני שהוחזרה לישראל. "הנסיעה משארם לטאבה נמשכה אולי שלוש שעות. פחדתי שיעלימו אותי, שיקחו אותי לקהיר ושאשב בכלא שנים רבות על דבר שלא עשיתי. אני חיה בחרדות, עברתי טראומה קשה מאוד. כל פעם שנפתחת דלת או יש דפיקה, אני מדמיינת את הצינוק שבו הוחזקתי. אני לא ישנה בלילות. אני חיה בסיוטים".
במעבר הגבול עם טאבה היא כתבה מכתב תלונה נגד התנהלות המשטרה המצרית למנהל המעבר הישראלי בטאבה ודרשה שהיא תועבר לידי הרשויות בישראל כולל משרד החוץ שיטפלו בדחיפות בעניין. "פניתי במייל לשר החוץ גבי אשכנזי שיטפל בעניין. אני לא מתכוונת לעבור על זה לסדר היום. אני מתכוונת להגיש תביעה אזרחית נגד המשטרה המצרית ועל כך שעצרו אותי סתם ללא שום סיבה, החזיקו אותי בצינוק וגרמו לי לנזק נפשי ופיזי", הוסיפה אזרן. "הם ישלמו על מה שעשו לי. אני לסיני לא חוזרת בחיים אחרי מה שעשו לי ואני מציעה לישראלים לא להתקרב לכאן. מבחינתי מצרים זו מדינת אויב".