לא כך דמיינו שלושה נערים שטיילו בירדן לפני תשע שנים, שיום הכיף שלהם יסתיים. ג', תושב קריית שמונה שהיה אז בן 17, הגיע יחד עם שני חבריו לטיילת 'שביל בן עמי' כהרגלם מזה פעמים רבות. מדובר בטיילת באורך של כ-900 מטר שעוברת בין כפר בלום לשדה נחמיה. בשלב מסוים, ג' קפץ ראש לנהר, פגע בקרקעית וכתוצאה מכך נחבל בראשו ובצוואר. חבריו, שהבחינו שאינו יוצא קפצו למים והוציאו אותו החוצה.
"כשראינו שהוא צף על המים ולא זז, קפצנו פנימה והוצאנו אותו לרחבת הדשא", שחזרו החברים. "המים לא היו צלולים ולא ניתן היה לראות את הקרקעית מהמקום בו קפצתי", העיד ג' בבית המשפט. "אחרי הקפיצה הרגשתי זרמים בארבעת הגפיים ובבטן".
חבריו של ג' מיד הזעיקו ניידת טיפול נמרץ של מד"א אשר פינתה אותו לבית החולים "זיו" ומשם להמשך טיפול בבית החולים "רמב"ם". הפציעה של ג' הוגדרה כבינונית עד קשה, הוא שבר כמה חוליות בעמוד השדרה הצווארי, נותח ועבר הליך שיקומי בבית 'לוינשטיין' שנמשך כחודשיים.
ג' הגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה באמצעות עו"ד רם דורון נגד המדינה, מועצה אזורית גליל עליון, שבתחום שיפוטה נהר הירדן, ורשות ניקוז הנחלים. לכתב התביעה צורפו עדויות החברים, מסמכים רפואיים וכן ראיות נוספות הקובעות כי הנזקים שנגרמו ל-ג' הם כתוצאה מרשלנות הנתבעים, שכן מדובר בחוף רחצה שאינו אסור לשחייה.
בכתב התביעה נטען כי המדינה אחראית לשלום הרוחצים ועל תחזוקת הפארק ולהתריע בפניהם על סכנות באמצעות שילוט מתאים ולכן הוא זכאי לקבל פיצוי על הנזקים הגופניים שנגרמו לו. הנתבעות ביקשו לדחות את כתב התביעה בנימוק שלא מדובר בחוף רחצה מוכרז וכי יש להטיל את האחריות של המקרה על התובע בלבד, שכן הוא נטל על עצמו סיכון בלתי סביר כאשר קפץ למים.
השופטת, איילת הוך-טל קבעה כי האחריות על הנזקים הגופניים שנגרמו ל-ג' היא על המועצה האזורית גליל עליון בלבד ולכן עליה לפצות אותו בסכום של 1.8 מיליון שקל. "יש לתת משקל מתאים למסמכים שנערכו בזמן אמת או בסמוך למועד התאונה המתיישבים עם גרסת העדים (חבריו של ג' שהעידו בבית המשפט). העדים שנשמעו והמסמכים שהוצגו מובילים למסקנה כי התובע עמד בנטל הדרוש במשפט האזרחי", הדגישה השופטת בפסק הדין. "העובדה שלא נקבע כי החוף אסור לרחצה משמעו כי מדובר במקום מותר לרחצה".