"היו רגעים לא פשוטים, אבל לא ויתרנו על ההזדמנות לראות את אמא מאושרת"
הטיול המשפחתי של אליקיר קרן, שלושת אחיו ואמם, גלית, המתמודדת עם שיתוק מוחין, הצליח לרגש את כולם. בריאיון ל-mako הוא מספר על הרגעים המרגשים מהמסע ועל האתגרים שעמדו בפניהם. "אמרנו לעצמנו שגם אם נצטרך לסחוב אותה על הגב ממקום למקום, נעשה את זה"
הזמר והיוצר, אליקיר קרן, הצליח לרגש מדינה שלמה לאחר ששיתף ברשתות החברתיות חוויות מהטיול בתאילנד עם שלושת אחיו ואמו, גלית, שמתמודדת עם שיתוק מוחין. לפני כשנתיים הוא איבד את אביו, ומאז הוא מעיד שהקשר בין כל בני המשפחה רק הלך והתחזק.
"אני חושב שמה שמייחד אותנו זו העובדה שאנחנו לא רק משפחה, אלא באמת חברים טובים. אני ואחיי, עמרי, דניאל ושקד, נהנים לבלות יחד, חולקים תחביבים משותפים, ופשוט כיף להיות אחד לצד השני. יש מעין דבק שקשה להסביר במילים. אנחנו שני זוגות תאומים שלא עוזבים אחד את השני", מספר אליקיר בשיחה עם mako.
אמו, גלית, מתמודדת עם שיתוק מוחין כתוצאה מתאונת לידה, ומאז בני המשפחה מלווים אותה בכל צעד. "המגבלה שלה היא בעיקר פיזית. זה משפיע על ההליכה ועל הדיבור, ועם השנים נוצרו קשיים נוספים בעקבות העומס על הגוף. למרות זאת, חשוב לי להדגיש שהיא אישה מאוד עצמאית ומסתדרת לבד בהרבה מאוד דברים, אך יש מצבים שבהם היא חייבת ליווי ועזרה, אם זה לצאת לרחוב, להתמודד עם מקומות לא נגישים או לטוס לחו"ל".
הוא ממשיך: "החלטנו על מסורת משפחתית: כשכל זוג תאומים משתחרר מהצבא, אמא מגשימה לנו חלום ולוקחת את כל המשפחה לטיול בתאילנד. ככה זה היה כשאני ודניאל השתחררנו לפני כמעט שמונה שנים, ועכשיו, כשהגיע התור של עמרי ושקד, הצטרפנו לטיול שלהם. טיילנו יחד במשך כחודש, וזה אחד החודשים הכי יפים ומאושרים שהיו לנו יחד כמשפחה".
לדבריו של אליקיר, הרעיון לטיול בתאילנד הגיע מצד אמו, למרות המגבלות הפיזיות. "הרגשנו שזה יעד יחסית נגיש עבורה, אבל עדיין היו חששות בגלל המצב. למרות זאת, אף פעם לא שאלנו את עצמנו אם נוסעים או לא. מבחינתנו, גם אם היינו צריכים לסחוב אותה על הגב לאורך כל הטיול, זה בדיוק מה שהיינו עושים. המטרה הייתה פשוט לעצור את החיים לכמה שבועות, לשכוח את כל מה שקורה מסביב ולייצר זיכרונות שילוו אותנו לכל החיים".
בתאילנד הם נתקלו בלא מעט אתגרים פיזיים, כמו חופים לא נגישים, מדרגות או סירות שלא מותאמות לאנשים עם מוגבלות, אך הם תמיד ידעו למצוא את הפתרון. "היו רגעים שפשוט הרמנו אותה, סחבנו את הקלנועית, עזרנו לה לעלות ולרדת ודאגנו שהיא תהיה חלק מכל חוויה", הוא משתף בהתרגשות. "אחד הרגעים שאני הכי זוכר היה כשלקחנו ספיד בואט מקופנגן לקוסמוי, וכדי לעלות ולרדת מהסירה היה צריך להתמודד עם הפרשי גובה מטורפים. לרגע חשבנו שאין סיכוי שנצליח. בסוף, בעזרת המקומיים, שמאוד ריגשו אותנו, תפסנו אותה מכל כיוון והיא עברה את זה כמו גדולה. התאילנדים היו כל כך סובלניים, מכבדים ואכפתיים. בכל מקום הרגשנו שהם באמת רוצים לעזור לנו, וזה משהו שלא נשכח".
"מבחינתי זאת הייתה אחת התקופות הכי טובות שהיו ויהיו בחיים שלי. כשאני רוצה להיזכר בטוב, אני חוזר בראש לטיול הזה, לחופש, למשפחה ולשקט שהיה שם, ולראות את אמא שלי מאושרת. מה שכל אמא הכי רוצה בעולם זה שהמשפחה שלה תהיה יחד", מוסיף אליקיר. "יש רגע אחד שנחרט לי עמוק בזיכרון, וזה היה כשאמא הייתה במים. היא הסתכלה עליי ואמרה לי: 'אני בחלום, כמה התגעגעתי לתחושה של הים'. לראות אותה מאושרת כל כך היה שווה את הכל. כמו בכל משפחה, יש גם ויכוחים ורגעים פחות פשוטים, אבל אמא היא העולם שלי. לראות אותה צוחקת וצוברת חוויות, למרות כל המצב הבריאותי, זה הדבר הכי משמח שיש".
כשהוא מסתכל קדימה, אליקיר לא פוסל טיול ביעדים אחרים ומאתגרים יותר, והוא גם חשב על האפשרות לתעד את הכל בסדרה דוקומנטרית. "אני באמת חושב שיש לנו דינמיקה מיוחדת, מצחיקה ומרגשת, שהרבה אנשים יתחברו אליה".