"הוא תמיד היה שם בשביל כולם. גם במותו, הוא הציל את חייהם של ארבעה אנשים"

משפחתו של יובל כהן ז"ל, בן 23 מפרדסיה,שנפצע באורח אנוש בתאונת המיניבוס הקטלנית בצפון תאילנד, הודיעה לפני כשלושה שבועות על תרומת איבריו שהצילו את חייהם של ארבעה חולים, וביניהם נער בן 17.

באוגוסט 2023 יובל סיים את השירות הצבאי שלו בתור לוחם ומפקד בתותחנים, וחודשיים לאחר מכן הוא יצא לשטח בשבעה באוקטובר, באופן עצמאי, וביקש להצטרף ללחימה למרות שטרם הוגדר לו תפקיד קבוע בגדוד מילואים שבו הוצב. "ברגע שהוא שמע על מה שקורה בדרום הוא עזב את הכל ונסע לשטח", מספרת רחלי, אחותו של יובל. "הוא היה לוחם מוערך ואהוב בקרב חבריו. יובל התעקש להיות מסופח לגדוד של מילואימניקים כדי להשתתף בלחימה, ובמשך השנתיים הללו הוא היה בסבבי מילואים. במהלך התקופה הזו היה איתו קצין מבוגר יותר שהיה איש משפחה עם ילדים, ויובל לא היסס לרגע והציע לו שימלא במקומו את התפקיד במהלך השבוע כדי שהוא יוכל לבלות עם ילדיו בבית, ויחזור רק לסופ"שים כדי שיובל ייצא לבית, זה האדם שהיה יובל, דואג תמיד לחברים ולסביבה שלו, המדינה הייתה ערך עליון עבורו והוא לא היסס לרגע בכל מה שנוגע לכך".

במהלך תקופה המלחמה, יובל ניצל את ההפוגות השונות בין סבבי המילואים כדי לטוס לטייל. "הוא אהב לטייל, היה חשוב לו לחיות ולחוות כמה שיותר חוויות", מספרת רחלי. בתקופה זו יובל הספיק לטייל בדרום אמריקה ואוסטרליה, שם הוא קבע עם חברו הטוב, עומרי, ששכל חברים ובני משפחה בנובה, להיפגש בתאילנד לטיול משותף. "עומרי היה כמו אח בשבילו. יובל היה שם תמיד לצידו ותמך בו בשעות הכי קשות ובתקופות המאתגרות לאחר האובדן בנובה".

אחרי תקופה קצרה באוסטרליה, יובל טס לבנגקוק כדי להיפגש עם עומרי, ומשם השניים המשיכו בטיסה לצ'אנג מאי שבצפון תאילנד. ביום השלישי לטיול בתאילנד, יובל ועומרי הצטרפו לטיול יום במיניבוס שכלל ביקור בכמה אטרקציות שונות בסביבה. "הם היו בוואן עם עוד ארבעה ישראלים, שני זוגות, כשיובל הכיר את אחד מהזוגות מהשירות הצבאי שלו".

לאחר ביקור בחוות פילים ושיט בקאנו, קבוצת הישראלים המשיכה ליעד הבא, כשבשלב מסוים בנסיעה הנהג איבד שליטה על הרכב והתנגש בעץ. מדוח משטרתי שקיבלה משפחתו של יובל עולה כי הנהג המקומי יצא לעקיפה, איבד שליטה על הרכב ונתקע בעץ. "התאונה הייתה קשה מאוד, חלק מהכיסאות ברכב התנתקו מהמקום בשל עוצמת הפגיעה", מספרת רחלי. עומרי, חברו של יובל, נפצע וספג חבלות כתוצאה מהפגיעה, והחל לנסות ולחלץ את הישראלים. "הוא הבין שיובל ללא הכרה, וביקש מהמקומיים להזעיק כוחות הצלה. לקח המון זמן עד שהצוותים הגיעו לשטח, בערך 40 דקות. עומרי חייג לאמא שלו לעדכן אותה על מה שאירע וביקש שתתקשר לעדכן את המשפחה שלנו", משחזרת בכאב רחלי. "לא בדיוק ידענו מה קורה, הבנו שהייתה תאונה קשה שעומרי נפצע ויצא ממנה ועדיין לא היה ידוע לנו מה בדיוק מצבו של יובל".

כל הישראלים ברכב היו מבוטחים של חברת הביטוח פספורטכארד, שהטיסה את בני המשפחה באותו היום לצ'אנג מאי. "היום הראשון היה כאוס, כל אחד פונה לבית חולים אחר ולא היה ברור איפה כל אחד נמצא. עוד לפני שנחתנו, הורים של חברה טובה שלי היו בתאילנד ונסעו לבית חולים לחפש את יובל ואיתרו אותו. כן הבנו שהמצב לא טוב אבל לא ידענו עד כמה. הייתה לנו טיסה מאוד קשוחה, 11 שעות של חוסר ודאות, שאנחנו לא יודעים מה בדיוק מצבו של יובל".

בזמן הזה, חבריו ובני משפחתו של יובל ביקשו מהציבור לתרום דם בשל הפגיעה הקשה של יובל שהובילה לדימום פנימי. "הייתה התגייסות מטורפת, אנשים מכל העולם יצרו איתנו קשר וביקשו להגיע לתרום. בני הזוג שלנו הרימו חמ"ל בישראל וכולם התגייסו מהרגע הראשון".

עם ההגעה לבית החולים, משפחתו של יובל הבינה כי מצבו של יובל מוגדר אנוש. "הוא ספג פגיעה קשה מאוד, וחיכינו שהמצב יתייצב במעט כדי שנוכל לעשות לו בדיקת CT, ולאחר הבדיקה הזו הבנו שהפגיעה קשה מדי ושאין לנו במה להיאחז. הבנו מהרופאה המקומית שהיא עשתה כל מה שהיא יכולה כדי לייצב אותו עד שנגיע, שנוכל להגיע להיפרד ממנו".

כעבור כמה ימים בבית החולים בצפון תאילנד, יובל הוטס בטיסת חירום רפואית לארץ. "הגענו לבילינסון, שם הצוות היה מדהים וליווה אותנו מהרגע הראשון ונתן לנו את כל התמיכה והכלים שהיינו צריכים. ברגע שהבנו שמצבו של יובל סופי ושהוא נמצא במוות מוחי, התחלנו לדבר על תרומת איברים". תומר, אחיו של יובל, העיד כי הוא שוחח עמו בעבר על האפשרות הזו, ויובל תמך בכך וחתם על כרטיס אדי. "תומר אמר שזה משהו שהיה חשוב ליובל ולכן הוא חתם על הכרטיס. ברגע שהבנו שזה מה שהוא היה רוצה אז זו לא הייתה שאלה מבחינתנו, וזה לא הפתיע אותנו כי זה משהו שמאוד מאפיין אותו. יובל נגע בכל כך הרבה לבבות של אנשים לאורך כל חייו, והרגשנו את כל האהבה שהוא העניק במשך השנים דווקא בתקופה הקשה הזו. הוא היה בן אדם סופר ערכי, תמיד התחשב בסביבה, תמיד נתן מעצמו למען הזולת ולמען חבריו בצבא ובאזרחות, תמיד עניין אותו האדם שלצדו".

בזמן האשפוז בבילינסון וההמתנה להליך לתרומת איברים, עשרות אנשים הגיעו לבקר מדי יום את משפחתו של יובל. "זה ריגש אותנו, וכמו שאמרתי הרגשנו את כל האהבה שיובל נתן במשך השנים לכולם, והם החזירו בזמן הזה. בלוויה הגיעו מעל ל-1,000 אנשים, שמענו כל כך הרבה סיפורים וזיכרונות שיישארו איתנו לנצח".

השבוע, האחות הראשית של טיפול נמרץ בילינסון הגיעה לבקר את משפחתו של יובל, ובישרה להם שכל ארבעת המושתלים שיובל הציל עם איבריו נמצאים בשלבי התאוששות ובמצב טוב. "תמיד היה חשוב לו לתרום ולתת מעצמו עבור כולם, זו נחמה קטנה עבורנו לדעת שגם במותו יובל זכה לעשות את זה".