לפני כעשרה חדשים, בזמן שכולם טסו לדובאי שרק נפתחה לישראלים, גם א' טס לטיול של ארבעה ימים ביעד החדש. לרוע מזלו, לאחר שנחת ממשלת ישראל הכריזה על סגר וכתוצאה מכך הוא נתקע ללא יכולת לחזור. בעותה התקופה רק במקרים חריגים התירו לישראלים להיכנס לארץ.
א' שלח מכתב חריף לראש הממשלה ולשרים האחראיים בו דרש מהם לארגן טיסת פינוי ישירה מדובאי לישראל אבל נתקל בסירוב. אל על הייתה אמורה לארגן טיסה כזו אבל היא בוטלה. בסופו של דבר הוצע ל-א' לטוס לפרנקפורט ומשם לישראל, אבל הוא החליט לרכוש טיסה לקייב ומשם המשיך בטיסה לישראל. כך, רק כעבור כשלושה שבועות א' הצליח לחזור לישראל.
לאחר חזרתו א' הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב נגד מדינת ישראל, חברות התעופה ישראייר, אל על וחברת הביטוח הראל, בנימוק שעקב הסגרים הוא נתקע בדובאי כשלושה שבועות ונאלץ לממן מכיסו את שהייתו במדינה בסכום של 25 אלף שקל. בנוסף, א' טען שרכש כרטיסי טיסה בסכום של 10 אלף שקל כשהטיסות לא יצאו אל הפועל והוא לא קיבל החזר כספי, סכום דומה הוציא על הוצאות ונזק רפואי שנגרם לו. א' דרש פיצוי של 33,800 שקל בסך הכל.
הנתבעות הגישו כתבי הגנה בו דרשו לדחות את תביעתו של א' בנימוק שאין להן אחריות לכך שממשלת ישראל החליטה על הטלת הסגר ואסרו כניסה למדינה עקב נגיף הקורונה. חברות התעופה ציינו עוד כי הן לא היו רשאיות באותה העת להטיס ישראלים מדובאי לארץ בגלל שהממשלה האריכה את תקנות איסור הכניסה.
השופט עמית יריב דחה את תביעתו של א' על הסף כשהוא מטיל עליו את האחריות שיצא מהמדינה בעיצומה של מגפת קורונה עולמית. "בהקשר זה יש לקחת בחשבון גם את התנהלותו של התובע עצמו. התובע נסע אל מחוץ לישראל בעיצומה של מגיפה עולמית לאחר שבהתפרצויות קודמות של המגיפה נסגרו כבר דרכי הכניסה לישראל והיציאה ממנה ואין ספק כי התובע היה ער לאפשרות שמדיניות הממשלה בעניין פעילותו של נמל התעופה בן גוריון תשתנה."
השופט קבע ש-א' ישלם לארבע הנתבעות הוצאות משפט בסכום של 2,000 שקל ביחד.