מלחמות המעבר והמשענת: הסקר שחשף מה באמת חושבים הטסים על התנהגות במטוס

בין סרטונים ויראליים של תקריות חריגות בתא הנוסעים לבין דיונים סוערים ברשתות החברתיות על הזכות להשתמש במשענת היד, תחושת התסכול בקרב הטסים הולכת וגוברת. על פי סקר מקיף של חברת YouGov שהוזמן על ידי אתר The Points Guy (TPG), לא מדובר רק בהגזמות של רשתות חברתיות: חלק ניכר מהציבור האמריקאי מאמין שתרבות הטיסה הידרדרה באופן בולט בחמש השנים האחרונות, וכאשר מדובר בהטלת האשמה, הנוסעים מפנים אצבע מאשימה ישירות אלה כלפי אלה.

ממצאי הסקר, שנערך בקרב מדגם מייצג של יותר מ-2,500 מבוגרים בארצות הברית, מעלים כי 42 אחוז מהאמריקאים מרגישים שההתנהגות הבעייתית של הנוסעים החמירה (במידה רבה או במידה מסוימת), בעוד ש-11 אחוז בלבד סבורים שהיא השתפרה. באופן מעניין, המטיילים אינם מאשימים את חברות התעופה בדחיסת עוד נוסעים למטוסים או בצמצום המרווח לרגליים, ו-52 אחוז מהנשאלים מטילים את האחריות להתנהגות הלקויה ישירות על הנוסעים עצמם, לעומת 8 אחוזים בלבד שמאשימים את מדיניות חברות התעופה ו-8 אחוזים שמאשימים את הרשתות החברתיות והמשפיענים.

>> "אנשים חושבים רק על עצמם": ביקש מהנוסעת להחשיך את החלון - ואז התחיל בלגן במטוס

>> לא רק לגיקים של תעופה: 25 שאלות על מטוסים שכל אחד חייב לדעת את התשובה עליהן

>> לא חשוב אבל מאוד מעניין: 21 שאלות על מטוסים שתמיד רציתם לדעת את התשובות עליהן

מטרד הרעש במקום הראשון

אף על פי שמקום במטוס מסחרי הוא תמיד משאב מוגבל, הסקר מראה כי הגורם המרכזי לתסכול במהלך הטיסה הוא דווקא רעש. 27 אחוז מהמשיבים ציינו ששיחות בקול רם או השמעת מוזיקה וסרטונים ללא אוזניות הן ההתנהגויות המרגיזות ביותר במטוס.

המנהג הרווח של צפייה בסרטונים, גלילה ברשתות חברתיות כמו טיקטוק ואינסטגרם, או קיום שיחות טלפון ללא אוזניות, הפך למטרד משמעותי בחלל הצפוף של תא הנוסעים. המטרד אינו מוגבל רק לזמן הטיסה עצמה, אלא מתרחש בתדירות גבוהה גם בטרקליני נמלי התעופה. הדרישה הציבורית לפתרון הנושא גוברת: 40 אחוז מהמשיבים טענו כי על חברות התעופה לאסור לחלוטין שיחות טלפון או וידאו בזמן טיסה, לעומת 33 אחוז שסבורים שאין לאסור זאת. הנושא הפך למרכזי עד כדי כך שחברות תעופה החלו לנקוט צעדים: חברת "יונייטד איירליינס" עדכנה לאחרונה את מדיניותה והיא דורשת מכל הנוסעים לשים אוזניות בעת האזנה לשמע ממכשירים אישיים, תוך שמירת הזכות להורות לנוסע שמסרב לציית לרדת מהמטוס ואף לאסור עליו לטוס בחברה בעתיד.

הטיית המושב, משענות היד והחוקים הבלתי כתובים של המרחב

הוויכוח המתמשך על המרחב האישי הניב תובנות מורכבות ולא גזרות חד-משמעיות. במקום לאסור לחלוטין על הטיית גב המושב, המשיבים מעדיפים התחשבות בסיסית. רוב של 51 אחוז הסכים כי הטיית המושב במחלקת תיירים מקובלת רק אם הנוסע בודק קודם לכן עם האדם היושב מאחוריו. 21 אחוז מהנשאלים סבורים שזה בסדר להטות את המושב בכל עת לאחר ההמראה, ורק 10 אחוזים מאמינים שאין להטות מושבים כלל.

לעומת זאת, הסקר שינה את התפיסה לגבי אחד הכללים המוכרים ביותר בקרב נוסעים מתמידים: הכלל שלפיו הנוסע במושב האמצעי זכאי לשתי משענות היד. 11 אחוז בלבד מהמשיבים תמכו בכך שהנוסע באמצע יקבל אוטומטית את שתי המשענות. תחת זאת, 31 אחוז מהמשיבים טענו כי על כולם לחלוק את המשענות בשווה, בעוד ש-20 אחוז סברו כי לנוסע באמצע צריכה להיות עדיפות, אך עדיין יש לחלוק. נתון מפתיע נוסף הראה כי 26 אחוז מהנוסעים כלל לא היו בטוחים מהי הכלל הנכון, נתון המעיד על כך שנורמות התנהגות אלו אינן מוסכמות על הכלל כפי שרבים נוטים לחשוב.

בנוגע לבקשות להחלפת מקומות ישיבה, דעת הקהל סלחנית יחסית. 44 אחוז מהאמריקאים ציינו כי בקשה מנוסע אחר להחליף מקום לאחר העלייה למטוס אינה נחשבת לבלתי מנומסת, לעומת 34 אחוז שסבורים שזו התנהגות גסה. עם זאת, מומחי תעופה מבהירים כי מותר לבקש, אך אין לצפות מנוסע אחר לוותר על מושב טוב יותר, במיוחד כאשר מושבים אלו כרוכים כיום בתשלום נוסף.

תרבות היציאה מהמטוס וקוד הלבוש

אם יש נושא אחד לגביו קיימת הסכמה רחבה בקרב הציבור, הוא אופן היציאה מהמטוס. 65 אחוז מהמשיבים אישרו כי היציאה צריכה להתבצע שורה אחר שורה, מהחלק הקדמי של המטוס ועד לחלקו האחורי. התופעה הנראית לעתים ברשתות החברתיות, שבה נוסעים ממהרים במעבר ועוקפים אחרים ברגע שרמזור חגורות הבטיחות כבה, מנוגדת לרצונם של מרבית הנוסעים, כשרק 10 אחוזים סברו כי מותר להתקדם קדימה בכל עת שנוצר מרווח, ו-9 אחוזים בלבד הצדיקו עקיפה של אחרים במקרה של טיסת המשך צפופה.

בנוגע ללבוש, הנוחות היא השיקול המוביל. למעלה מ-70 אחוז מהנשאלים ציינו כי הלבוש המתאים ביותר לטיסה הוא פשוט מה שנוח (38 אחוז), או בלבוש ספורטיבי ויום-יומי כמו טייץ, מכנסי טרנינג וחולצות טי (34 אחוז). אף על פי שמשרד התחבורה האמריקאי יצא בקמפיין המעודד אזרחים להתלבש בצורה מכובדת יותר בטיסות, רק 9 אחוזים מהנשאלים סברו כי יש ללבוש לבוש רשמי או מקצועי יותר. עם זאת, לציבור יש גבולות ברורים: אחוז אחד בלבד מהמשיבים תמך בהגעה בפיג'מה, ואחוז אחד בלבד תמך בלבוש חשוף.

מתח דו-כיווני בין הנוסעים לצוות האוויר

החיכוכים באוויר אינם מוגבלים רק לאינטראקציות בין הנוסעים לבין עצמם, אלא קיימים גם מול צוות הדיילים. בעוד שהנוסעים מבקרים את התנהגות סובביהם, רבים מהם מביעים תסכול על כך שמעירים אותם משנתם במהלך הטיסה כדי לשאול אם ברצונם לקבל ארוחה, בייחוד בארוחת הבוקר בטיסות ארוכות.

מנגד, דיילי אוויר מעידים על דילמה מורכבת: נוסעים רבים כועסים אם מדלגים עליהם והם מפספסים את החלוקה. כדי לגשר על פער זה, חלק מחברות התעופה מספקות מדבקות ייעודיות בערכות הנוחות (כגון "נא לא להעיר" או "להעיר עבור ארוחות"), בעוד נוסעים יצירתיים מוצאים פתרונות עצמאיים, כמו הודעות טקסט נעות על גבי מסך הטלפון בזמן השינה או הצמדת פתקים אישיים.